ברוך ממז'יבוז'
| לידה |
1753 מז'יבוז' |
|---|---|
| פטירה |
1811 (בגיל 58 בערך) מזי'בוז' |
| מקום קבורה | מז'יבוז' |
| מדינה | אוקרינה |
| מקום מגורים | מז'יבוז' |
| מקום פעילות | מז'יבוז', טולצ'ין |
| תקופת הפעילות | ?–1811 |
| השתייכות | תנועת החסידות |
| תחומי עיסוק | אדמו"ר |
| רבותיו | הבעל שם טוב, המגיד ממעזריטש, רבי פנחס מקוריץ, רבי יעקב יוסף מפולאנה |
| תלמידיו | רבי משה צבי מסוורן, ררבי דוד שלמה מטולצ'ין, הרשלה מאוסטרופולי |
| בני דורו | רבי נחמן מברסלב, בעל התניא, רבי לוי יצחק מברדיטשוב |
| חיבוריו | בוצינא דנהורא |
| שם השושלת | שושלת מז'יבוז' |
| אב | יחיאל (מיכל) אשכנזי |
| אם | אדל בת הבעל שם טוב |
  | |
הרב ברוך ממז'יבוז' (ה'תקי"ז, 1757 – י"ח בכסלו ה'תקע"ב, 1811) היה נכדו של הבעל שם טוב ואדמו"ר בדור השלישי לחסידות. היה האדמו"ר הראשון שהשתית את טענתו לתואר ולבכורה על ייחוסו, ובכך היה חלוץ רעיון השושלתיות בתנועת החסידות.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ר' ברוך נולד במז'יבוז' לרבי יחיאל (מיכל) אשכנזי ולאדל, בתו היחידה של הבעל שם טוב, וגדל שלש שנים אצל סבו. לאחר מכן, עיקר חינוכו היה אצל המגיד ממעזריטש, רבי יעקב יוסף מפולנאה ור' פנחס מקוריץ בעת שבתו באוסטרוה[1]. הוא נשא לאשה את בתו של אחד מעשירי אוסטרוה, ר' טוביה קצקש.
כל זמן שהיו רבותיו בחיים לא רצה לנהוג באדמור"ות, בשנת תק"ם (1780) התקבל לבקשת חסידים לאדמו"ר בעיירה טולצ'ין, עיר מגורי אביו, ומשם הנהיג את חצרו. בשנת תקמ"ח (1788) עבר למז'יבוז', אך המשיך מדי פעם להגיע לטולצ'ין, ובחודשי הקיץ היה מתגורר רק שם. נטמן ליד סבו במז'יבוז'.
חצרו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ר' ברוך היה נוהג לקבל פדיונות מחסידיו להחזקת חצרו, ולא פעם סירב לקבל אנשים שסירבו לתת לו פדיון. לשם איסוף הפדיונות גם היה נוסע בעיירות, בהן התגוררו חסידיו. חלק מהכסף שקיבל שלח ר' ברוך לחיזוק היישוב החסידי בארץ ישראל. חצרו נודעה לתהילה הודות לעושרו ולאנשיו, כמו הרשל'ה מאוסטרופולי. רבים ראו בהתנהגות ר' ברוך חיקוי לרוזן סטניסלב פליקס פוטוצקי, מושל המחוז, וקראו לו הנסיך מטולצ'ין. למרות הטענות, רוב יהודי חבל פודוליה קיבלו את מנהיגותו.
יחסיו עם מנהיגים חסידיים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ר' פנחס מקוריץ ור' יעקב יוסף מפולנאה העידו שהבעל שם טוב מינה את נכדו ר' ברוך כיורשו כשיגדל[2]. רבי ברוך ראה את עצמו כיורשו הבלעדי של סבו (לדוגמא על המשפט "ולהוי אנא פקידא בגו צדיקיא" מנוסח בריך שמיה אמר רבי ברוך שהוא רוצה להיות "פקיד על הצדיקים"[3]).
ככל הנראה[דרוש מקור] מסיבה זאת התנגד לפגישות עם אדמו"רים אחרים שחלקו על כך, והתייחסו אליו כאל שווה בין שווים. כמו כן נמנע מעיסוק בפעילות ציבורית רחבה ומאבק עם השלטונות על זכויות יהודים ובא במחלוקת עם מנהיגים חסידיים אחרים, כדוגמת ר' לוי יצחק מברדיצ'ב ר' שניאור זלמן מליאדי ואחיינו ר' נחמן מברסלב.
משפחתו ויורשיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבי ברוך היה נשוי לבתו של הרב טוביה קטצקש מאוסטראה ממנה נולדו לו 4 בנות, ובשנית לבתו של רבי אהרן מטיטיוב.
- בתו אדל נישאה לר' יעקב פנחס אוורבוך.
- בתו רייזל נישאה לרבי דוב בער מטולצ'ין, בן רבי שלמה מקרלין, ומילא את מקומו בטולצ'ין (ואחריו בנו רבי שלמה).
- בתו חנה נישאה לרבי יצחק מדרוהוביץ' מיאמפולי בן רבי יוסף מיאמפולי, שמילא את מקומו במז'יבוז'.
- בנו של רבי יצחק היה רבי יחיאל מיכל מדרוהוביטש חתנו של רבי מרדכי טברסקי מצ'רנוביל. בן נוסף היה רבי ברוך מיאס, אבי אדמו"רי סקאליה.
- בנו של רבי יחיאל מיכל, רבי מרדכי, כיהן באדמו"רות במז'יבוז'.
- רבי שמאי, נכדו של רבי יחיאל מיכל (בן רבי יוסף), כיהן כרב במז'יבוז' 26 שנה. היה חתנו של רבי דב נינו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. מחתניו היה רבי מנחם מנדל מדמיטש בנו של רבי דוד מזבלטוב. נפטר בכ"ו בחשוון תרס"ג. בנו רבי יחיאל מיכל חתן קרובו רבי מרדכי קוסטינר (נכד רבי יצחק מיאמפולה וחתן רבי יוסף משה השיל ממז'יבוז') כיהן אחריו כרב במז'יבוז'. אחרי רבי יחיאל מיכל כיהן בנו רבי ברוך (חתן רבי אהרן מברזנה) שעלה לתל אביב.
- בנו של רבי יחיאל מיכל, רבי מרדכי, כיהן באדמו"רות במז'יבוז'.
- בנו של רבי יצחק היה רבי יחיאל מיכל מדרוהוביטש חתנו של רבי מרדכי טברסקי מצ'רנוביל. בן נוסף היה רבי ברוך מיאס, אבי אדמו"רי סקאליה.
כיום יש אדמו"ר מזוויהל-מז'יבוז בבוסטון, ארצות הברית, רבי יצחק אהרן קארף, נכדו וממלא מקומו של רבי יעקב ישראל מזוויהל, בנו של רבי מרדכי אדמו"ר ממעז'יבוז (בנו של רבי יחיאל מיכל מדרוהוביטש) וחתנו של רבי יחיאל מיכל מזוויהל. בישראל יש אדמו״ר ממז׳יבוז׳ נוסף, הרב דוד צבי רוזנבוים, בנו של האדמו״ר מראחוב בני ברק.
תלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רבי דוד שלמה מטולצ'ין
- רבי משה צבי מסוורן
אמרותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
| אור הגנוז, סיפורי חסידים, מרטין בובר |
- "ככל שהצדיק קרוב יותר לה', כך הוא יכול לפתוח יותר שערים בדרך אל ה'. כמו שלשומר שפותח שער גשמי צריך לשלם עבור שרותו, כך גם צריך לתת פדיונות לצדיק שפותח שער לשמיים עבור חסידיו".
- "לא זה היה מפעלו הגדול של אליהו שעשה נפלאות, אלא זה, שבשעה שנפלה אש מן השמיים לא דיבר העם על הפלא אלא כולם קראו 'ה' הוא האלוהים'"
ניגוניו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיוחס לו חיבור של שני ניגונים- אחד לאשת חיל והשני לאתה נגלית. אחיינו, רבי נחמן מברסלב, הפך את הניגונים[4].
תורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבי ברוך לא כתב את דברי תורתו והדפיסם. דברי תורתו נדפסו בספרים שונים, המרכזי שבהם הוא הספר בוצינא דנהורא שיצא לאור בפעם הראשונה בשנת ה'תר"מ על ידי תלמידו רבי נחמן יעקב בן אליהו מהעיירה 'באר' ומאז נדפס פעמים רבות, ספר זה נחשב לאחד מאבני היסוד של החסידות[5], על אף שיש שפקפקו באמינות מקורותיו[6].
דברי תורה נוספים נלקטו בספר 'אמרות טהורות' או הופיע בספרי החסידות של אותה תקופה מהם בספר דגל מחנה אפרים, ספר חסד לאברהם לרבי אברהם המלאך, 'מגדל דוד' לרבי דוד מטולטשין, עבודת ישראל, נטע שעשועים וספרים נוספים.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ראובן מרגליות, מקור ברוך, זמושץ', תרצ"א
- ציפי קויפמן, ר' ברוך ו'שושלת מז'יבוז'', תרביץ פז, א (תשרי–כסלו תש"ף), עמ' 99–143
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ברוך ממז'יבוז', ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- יצחק ורפל, ר' ברוך ממז'בוז', באתר "דעת", מתוך ספרו: ספר החסידות, תש"ז
- אברהם כהנא, ר' ברוך בר' יחיאל ממזיבוז (בתוך ספר החסידות, ורשה, תרפ"ב), באתר "דעת"
- רבי ברוך ממז'בוז', באתר אהלי צדיקים לשימור העבר היהודי ברחבי העולם
- משפחתו, בבלוג "תולדות"
- דוד הלחמי, רבי ברוך ממז'בוז', חכמי ישראל, תל אביב תשי"ח, חלק א', עמ' ר"י, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ר' חיים ישכר גראס, ״חיים וברכה״, הערות על הספר בוצינא דנהורא, בתוך: בוצינא דנהורא, לבוב, תר״צ, באתר היברובוקס
ברוך בן יחיאל מיכל (1753-1811), ממזיבוז, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דור דעה, עמוד קעג.
- ^ ספר מקור ברוך, בוצינא דנהורא.
- ^ בוצינא דנהורא, לבוב ה'תרמ"ד, דף כב, עמוד ב.
- ^ בביצוע הרב דוד רפאל בן עמי פיינשיל, ניגון אתה נגלת, באתר יוטיוב
- ^ שמעון דובנוב, תולדות החסידות, ה'תש"ד.
- ^ אברהם שישא הלוי, עלי ספר, תמוז תש"מ, אוניברסיטת בר-אילן.
