ברנאר לואזו
 | |
| לידה |
13 בינואר 1951 Chamalières, פויי-דה-דום, צרפת  |
|---|---|
| התאבד |
24 בפברואר 2003 (בגיל 52) סולייה, קוט ד'ור, צרפת |
| פרסים והוקרה |
אביר בלגיון הכבוד (13 ביולי 1994) |
|
www | |
  | |
ברנאר לואזו (בצרפתית: Bernard Loiseau; 13 בינואר 1951 – 24 בפברואר 2003) היה שף צרפתי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לואזו נולד בשאמאלייר. הוא החליט להיות שף כבר בהיותו נער, התלמד במסעדת La Maison Troigros שאותה ניהלו האחים ז'אן ופייר טרואגרו ברואן בין השנים 1968–1971. בשנת 1972, הוא החל לעבוד עם קלוד ורז'ה בלה בארייר דה קלישי, ובמהרה זכה לשבחים ממדריך הגו-מיו, שתמך בסגנון הנובל קוויזין בו בישל, שהדגיש קלות וטריות, בניגוד למטבח הקלאסי של הגסטרונומיה הצרפתית המסורתית. רכש את מסעדת "לה קוט ד'אור" היוקרתית בסולייה בשנת 1975 (שהייתה מסעדתו של השף אלכסנדר דימן בשנים 1932–1964), הוא הציב את לואזו כשף ולא התערב בעבודתו כשהוא מניח לו לטפח סגנון בישול אישי. לואזו קנה את "לה קוט ד'אור" בשנת 1982, ומדריך מישלן הידוע העניק לו את ניקוד שלושת הכוכבים למסעדתו בשנת 1991, ההישג הגבוה ביותר שניתן בעולם המסעדנות. תשומת לבו הדקדקנית לפרטים, עבודתו האינטנסיווית מאוד והחיך אנין הטעם שלו הביאו אותו לפסגת מקצועו והביאו לו לקוחות רבים.
ברנאר לואזו הפך לחברה בשנת 1998 והיה המסעדן המכוכב הראשון שמסעדתו הייתה חברה בערבון מוגבל ונסחרה בבורסה בצרפת. בזמן מותו הוא היה השף הצרפתי היחידי שנסחר בבורסה. לואזו, פרסם ספרים רבים, השיק קו של מזון קפוא, ופתח שלושה ביסטרואים בפריז, בנוסף לכך שניהל את לה קוט ד'אור ואת מלון הבוטיק הצמוד לה.
הממשלה הצרפתית העניקה לו את הכבוד הגבוה ביותר, עיטורים של Chevalier de la Légion d'honneur, Officier de l'ordre national du Mérite and Chevalier du Mérite agricole.
בשלהי שנות התשעים בישול הגסטרונומיה המולקולרית כבש את העולם, זרם לו לואזו התנגד.
ברנאר לואזו התאבד ב-24 בפברואר 2003, ירה בעצמו בפה עם רובה הציד שלו. [1]
מדריך הגו מיו הוריד לפני מותו את ניקוד מסעדתו מ-19/20 ל-17/20, והיו גם שמועות שמישלן תכנן להסיר כוכב אחד מבין השלושה בהן החזיקה מסעדת לה קוט ד'אור. אחרי מותו של לואזו, ציטט ז'אק לאמלואז, השף בעל שלושה כוכבי המישלן, את לואזו בשיחה קודמת ביניהם, שבה לואזו אומר ללמלואז "אם אני אפסיד כוכב, אני אהרוג את עצמי" [2] התברר אחרי כן שמישלן לא התכוון לעשות כן. עוד בליל מותו החליטה אשתו דומיניק להמשיך. מאז מותו שף המסעדה הוא פטריק ברטרון, שהיה סגנו של לואזו במשך 21 שנה. המסעדה נקראה לאחר מותו של לואזו "לה רלה ברנאר לואזו" על שמו. המסעדה נכללת במדריך השולחנות הגדולים בעולם[3].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אביטל ענבר, התענוגות של צרפת, א. ניר, תל אביב, 1997; עמ' 23, 30, 103-94, 137, 173, 204, 301, 332, 393, 395, 396.
- אביטל ענבר, תענוגות פאריס, הוצאת בבל, 2003; עמ' 211, 276.
- אביטל ענבר, אווז בנוסח אשכנז – זכרונות מאלזאס, הוצאת המחבר, 2011; עמ' 42, 152, 186.
- ביוגרפיה של לואזו Rudolph Chelminski, 2005. The Perfectionist : Life and Death in Haute Cuisine (Gotham/Penguin). Biography
- ספר המתאר שנה במחיצתו של לואזו William Echikson, 1995. Burgundy Stars: A Year in the Life of a Great French Restaurant (Little, Brown).
- Michael Steinberger, Au Revoir to All That: The Rise and Fall of French Cuisine, Bloomsbury Publishing PLC, 2010; pp. 7, 25, 68-71, 77, 79, 82, 86-87.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ברנאר לואזו- בועז ביסמוט ועמליה ארגמן-ברנע, למה התאבד השף?, באתר ynet, 26 בפברואר 2003
- רונית ורד, העונג הבא, האיש שיצר את השמועות שהובילו למותו, מבשלים, 29 בינואר 2008
- עדי רובינשטיין, הרתיחו את הסיר, באתר ישראל היום, 1 בפברואר 2013
- ברנאר לואזו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אמנדה ריפלי, מתכון לטרגדיה, סוליו, טיים, 2 במרץ 2003
- ^ זעם בצרפת בשל התאבדותו של השף, חדשות CBS , 25 בפברואר 2003
- ^ מסעדת לה רלה ברנאר לואזו במדריך השולחנות הגדולים בעולם