ג'ובאני פאיזיילו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ג'ובני פאיזיילו)
ג'ובאני פאיזיילו
Giovanni Paisiello
פאיזיילו ליד הקלאוויכורד, מאת מארי לואיז אליזבת ויגה-לברון, 1791. הפרטיטורה היא "Nina, o la pazza d'amore".
פאיזיילו ליד הקלאוויכורד, מאת מארי לואיז אליזבת ויגה-לברון, 1791. הפרטיטורה היא "Nina, o la pazza d'amore".
לידה 9 במאי 1740
רוקפורצטה, ממלכת נאפולי עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 ביוני 1816 (בגיל 76)
נאפולי, ממלכת שתי הסיציליות עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Giovanni Gregorio Cataldo Paisiello עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ממלכת נאפולי עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1763 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת איטלקית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Cecilia Pallini עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פסל של פאיזיילו מאת סטניסלאוס ליסטה (אנ') בתיאטרון סן קרלו.

ג'ובאני פאיזיילואיטלקית: Giovanni Paisiello או Paesiello;‏ 9 במאי 17405 ביוני 1816) היה מלחין איטלקי מהתקופה הקלאסית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאיזיילו נולד בטאראנטו, שם למד בקולג' ישועי. קול שירתו הערב משך תשומת לב רבה כל כך, שב-1754 שלחו אותו לקונסרבטוריו די סאן אונופריו בנאפולי, שם למד אצל פרנצ'סקו דוראנטה ובהמשך היה למורה עוזר. הוא כתב כמה אינטרמצי בשביל תיאטרון הקונסרבטוריון, שאותו עזב ב-1763. אחד האינטרמצי האלה עורר את עניינו של אציל צעיר בשם ג'וזפה קאראפה, שמינה את פאיזיילו למנהל להקת האופרה הקטנה שעמד אז בהקמתה. הודות לקאראפה הוזמן פאיזיילו לכתוב שתי אופרות, La Pupilla ו-Il Mondo al Rovescio בשביל בולוניה ואופרה שלישית, Il Marchese di Tidipano, בשביל רומא. השנייה באופרות אלה נכשלה בהצגתה הראשונה, אבל זכתה להצלחה במודנה כשהועברה לשם כעבור שבועיים. כתוצאה מכך הוזמן פאיזיילו לכתוב מוזיקה חדשה לאופרה שהייתה במקורה של פייטרו גוליילמי. טיפולו המוצלח באופרה זו זיכה אותו בהזמנות לאופרות נוספות מעוד בתי אופרה בצפון איטליה.[1]

אחרי שביסס כיאות את המוניטין שלו, חזר ב-1766 לנאפולי וישב שם למשך שנים אחדות. על אף הפופולריות של ניקולו פיצ'יני, דומניקו צ'ימרוזה וגוליילמי, שבהצלחותיהם קינא מרות, הפיק פאיזיילו שורה של אופרות מצליחות ביותר שאחת מהן, "האליל הסיני", הרשימה מאוד את הקהל הנאפוליטני. פאיזיילו חיבר שלוש אופרות הרואיות לתיאטרון סן קרלו, "לוצ'ו פאפיריו דידטאטורה", ,אולימפיה" ואופרה שכונתה "פסטה טאטראלה אין מוזיקה", שהתקבלו כנראה בעין יפה גם בחצר של פרדיננדו הרביעי, ב-1772 החל פאיזיילו לכתוב מוזיקה כנסייתית וחיבר רקויאם לג'נארה די בורבון, משושלת המלוכה השלטת. באותה שנה נשא לאישה את צ'צ'יליה פאליני ונישואיהם עלו יפה והיו מאושרים, לאחר ניסיון כושל של פאיזיילו לחזור בו מהסכם הנישואים ב-1768, ניסיון שעלה לו בחסדי החצר ואף הביא אותו לכלא עד שהתרצה. רק ב-1774 בוצעה אופרה קצרה, "איל דיברטימנטו דה נומי" בארמון המלכותי וההזמנה הבאה מתיאטרון סן קרלו הגיעה רק ב-1776. פאיזיילו לא יכול היה לקבל הזמנה זו, כיוון שבאותה שנה קיבל הזמנה לסנקט פטרבורג מטעם יקטרינה השנייה, הצארינה של רוסיה, ונשאר שם שמונה שנים. הצארינה לא גילתה עניין רב במוזיקה האיטלקית אלא בפוליטיקה שלה, ופאיזיילו היה פנוי אפוא לחבר גם מוזיקה לכלי מקלדת לגבירות החצר, בעיקר לתלמידתו מריה פיודורובנה, כלת הצארינה. ברוסיה חיבר, בין השאר, את יצירת המופת שלו, "הספר מסביליה", שעשתה לה שם עד מהרה ברחבי אירופה. גורלה של אופרה זו מציין את סיומה של תקופה וראשיתה של תקופה חדשה בתולדות האמנות האיטלקית; עמה באו אל קצם נועם ההליכות והחן, שטיפחו רבי האמנים של המאה ה-18 ופינו את מקומם לברק המסנוור של השנים הבאות.[2]

כשכתב ג'ואקינו רוסיני, בשנת 1816, מוזיקה לגרסה חדשה, מעובדת ומעודכנת של הליברית, בשם החדש "אלמביבה", הורדה התוצאה מהבמה בשריקות בוז; ואולם, לאחר שהוחזר לה השם "הספר מסביליה", מקובל לראות כיום באופרה זו את היצירה הגדולה ביותר של רוסיני, בעוד שהאופרה של פאיזיילו כמעט ואינה זוכה עוד להפקה. במידה מסוימת, אפשר לראות בכך צדק פיוטי, שכן פאיזיילו עצמו השתדל, שנים רבות קודם לכן, להעיב על תהילתו של ג'ובאני בטיסטה פרגולזי כשכתב מוזיקה לליברית של האינטרמצו המפורסם שלו, "השפחה הגברת".

פאיזיילו עזב את רוסיה ב-1784 ואחרי שחיבר את "המלך תיאודור" בווינה, התקבל לשירותו של פרדיננד הרביעי בנאפולי, שם חיבר רבות מן האופרות הטובות ביותר שלו, ביניהן "נינה" ו"לה מולינארה". אחרי תהפוכות רבות, שנבעו מתמורות פוליטיות ושושלתיות, הגיע לפריז (1802) בהזמנת נפוליאון, שאת חסדו רכש חמש שנים קודם לכן כשחיבר שיר לכת להלווייתו של גנרל הוך. נפוליאון נהג בו ברוחב יד, ובה בשעה הזניח באכזריות שני מלחינים אחרים מפורסמים, לואיג'י כרוביני ואטיין מאול, שאליו העביר חביבו החדש של השליט את השנאה, שרחש עד אז לצ'ימרוזה, לגוליילמי ולפיצ'יני.

פאיזיילו ניצח על המוזיקה בחצר הטווילרי במלגה של 10,000 פרנק ועוד 4800 למגורים, אבל נכשל לחלוטין במאמציו לרצות את הקהל הפריזאי, שקיבל את האופרה שלו "פרוזרפינה" בצינה מודגשת כל כך, עד שבשנת 1803 ביקש, ואף קיבל בקושי מסוים, רשות לחזור לאיטליה, בתואנת בריאותה הרעועה של אשתו. עם שובו לנאפולי הוחזר פאיזיילו למשרותיו הקודמות בהוראת ז'וזף בונאפרטה וז'ואקים מירא, שהוכתרו על ידי נפוליאון למלכי נאפולי, אבל הוא התיש את גאוניותו מעבר ליכולתה ולא עמד בדרישות שהוצגו לה לרעיונות חדשים. גם סיכוייו לא היו במיטבם. שלטונה של משפחת בונאפרטה התערער לקראת מפלתה ומזלו של פאיזיילו דעך עמה. מות אשתו ב-1815 השפיע עליו קשות. בריאותו התדרדרה במהירות והקנאה בהצלחתם של אחרים, שעמדה ביסוד אופיו, הייתה לו מקור לדאגה ומגינת לב.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

האופרות של פאיזיילו, 94 במספר ככל הידוע, משופעות במלודיות, שיופיין וחינן זוכים להערכת אמת עד היום. הידועה ביותר, אולי, מבין אריות אלה היא "Nel cor più non mi sento" המפורסמת מתוך "לה מולינארה", שהונצחה לעד בוריאציות של בטהובן. המוזיקה הכנסייתית שלו רבה מאוד וכוללת שמונה מיסות ועוד יצירות רבות קטנות יותר; כמו כן כתב חמישים ואחת יצירות אינסטרומנטליות ומספר רב של קטעים בודדים. דומניקו דרגונטי מסר כתבי יד של רבות מן האופרות שלו לספריית המוזיאון הבריטי בלונדון.

ספריית ג'רולאמיני בנאפולי מחזיקה בקובץ כתבי יד מעניין, המתעד את דעותיו של פאיזיילו על מלחינים בני זמנו ומציג אותו כמבקר מחמיר משהו, בעיקר של יצירות פרגולזי.

מילון גרוב המרוכז למוזיקה מציין, [1] כי "פאיזיילו היה אחד ממלחיני האופרה המצליחים והמשפיעים ביותר בתקופתו. רוב האופרות שלו, למעלה מ-80 במספר בסך הכל, הן קומיות וכתובות בסגנון פשוט, ישיר ומלא חיים, והמאוחרות שבהן מצטיינות באפיון דמויות חד יותר, בתזמור צבעוני יותר ובמלודיות חמימות יותר (מאפיינים שהשפיעו על מוצרט). באופרות הרציניות שלו כמות קטנה מהמקובל של כתיבה ווקאלית וירטואוזית; אלה (שכתב) לרוסיה הן הקרובות ביותר לגישה ה"מתקנת" של גלוק."

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Il ciarlone (12.5.1764, Bologna)
  • I francesi brillanti (24.6.1764, Bologna)
  • Madama l'umorista, o Gli stravaganti (26.1.1765, Modena)
  • L'amore in ballo (carnival 1765, Venice S Moisè)
  • I bagni d'Abano (spring 1765, Parma)
  • Demetrio (Lent. 1765, Modena)
  • Il negligente (1765, Parma)
  • Le virtuose ridicole (1765, Parma)
  • Le nozze disturbate (carnival 1776, Venice S Moisè)
  • Le finte contesse (2.1766, Rome Valle) [Il Marchese di Tulissano?]
  • La vedova di bel genio (spring 1766, Naples, Teatro Nuovo)
  • L'idolo cinese (spring 1767, Naples, Teatro Nuovo)
  • Lucio Papirio dittatore (summer 1767, Naples, Teatro di S Carlo)
  • Il furbo malaccorto (winter 1767, Naples, Teatro Nuovo)
  • Le 'mbroglie de la Bajasse (1767 Naples, Teatro dei Fiorentini)
  • Alceste in Ebuda, ovvero Olimpia (20.1.1768, Naples, Teatro di S Carlo)
  • Festa teatrale in musica (31.5.1768, Naples PR) [Le nozze di Peleo e Tetide]
  • La luna abitata (summer 1768, Naples, Teatro Nuovo)
  • La finta maga per vendetta (autumn? 1768, Naples, Teatro dei Fiorentini)
  • L'osteria di Marechiaro (winter 1768, Naples, Teatro dei Fiorentini)
  • La serva fatta padrona (summer 1769, Naples, Teatro dei Fiorentini) [rev. Le 'mbroglie de la Bajasse]
  • Don Chisciotte della Mancia (summer 1769, Naples, Teatro dei Fiorentini)
  • L'arabo cortese (winter 1769 Naples, Teatro Nuovo)
  • La Zelmira, o sia La marina del Granatello (summer 1770 Naples, Teatro Nuovo)
  • Le trame per amore (7.10.1770 Naples, Teatro Nuovo)
  • Annibale in Torino (16.1.1771 Turin, Teatro Regio)
  • La somiglianza de' nomi (spring 1771 Naples, Teatro Nuovo)
  • I scherzi d'amore e di fortuna (summer 1771 Naples, Teatro Nuovo)
  • Artaserse (26.12.1771 Modena)
  • Semiramide in villa (carnival 1772 Rome, Teatro Capranico)
  • Motezuma (1.1772 Rome, Dame)
  • La Dardanè (spring 1772 Naples, Teatro Nuovo)
  • Gli amante comici (autumn 1772 Naples, Teatro Nuovo)
  • Don Anchise Campanone (1773 Venice) [rev. Gli amante comici]
  • L'innocente fortunata (carnival 1773 Venice S Moisè)
  • Sismano nel Mogol (carnival 1773 Milan Regio Ducal)
  • Il tamburo (spring 1773 Naples, Teatro Nuovo) [Il tamburo notturno]
  • Alessandro nell'Indie (26.12.1773 Modena)
  • Andromeda (carnival 1774 Milan, Regio Ducal)
  • Il duello (spring 1774 Naples, Teatro Nuovo)
  • Il credulo deluso (autumn 1774 Naples, Teatro Nuovo)
  • La frascatana (autumn 1774 Venice, S Samuele) [L'infante de Zamora]
  • Il divertimento dei numi (4.12.1774 Naples, Reale)
  • Demofoonte (carnival 1775 Venice, S Benedetto)
  • La discordia fortunata (carnival 1775 Venice, S Samuele) [L'avaro deluso]
  • L'amor ingegnoso, o sia La giovane scaltra (carnival 1775 Padua)
  • Le astuzie amorose (spring 1775 Naples, Teatro Nuovo)
  • Socrate immaginario (autumn 1775 Naples, Teatro Nuovo)
  • Il gran Cid (3.11.1775 Florence, Teatro La Pergola)
  • Le due contesse (3.1.1776 Rome, Teatro Capranica in Palazzo alla Valle)
  • La disfatta di Dario (carnival 1776 Rome, Teatro Argentina)
  • Dal finto il vero (spring 1776 Naples, Teatro Nuovo)
  • Nitteti (28.1.1777 St. Petersburg)
  • Lucinda e Armidoro (autumn1777 St. Petersburg)
  • Achille in Sciro (6.2.1778 St. Petersburg)
  • Lo sposo burlato (24.7.1778 St. Petersburg)
  • Gli astrologi immaginari (14.2.1779 St. Petersburg, Hermitage) [Le philosophe imaginaire]
  • Il matrimonio inaspettato (1779 Kamenny Island Theatre) [La contadina di spirito]
  • La finta amante (5.6.1780 Mogilev) [Camiletta]
  • Alcide al bivio (6.12.1780 St. Petersburg, Hermitage)
  • La serva padrona (10?.9.1781 Tsarskoye Selo)
  • Il duello comico (1782 Tsarskoye Selo) [rev. Il duello]
  • Il barbiere di Siviglia, ovvero La precauzione inutile (26.9.1782 St. Petersburg)
  • Il mondo della luna (1782 Kammenïy Ostrov)
  • Il re Teodoro in Venezia (23.8.1784 Vienna, Burg)
  • Antigono (12.10.1785 Naples, Teatro di S Carlo)
  • La grotta di Trofonio (12.1785 Naples, Teatro dei Fiorentini)
  • Olimpiade (20.1.1786 Naples, Teatro di S Carlo)
  • Le gare generose (spring 1786 Naples, Teatro dei Fiorentini) [Gli schiavi per amore; Le bon maître, ou L'esclave par amour]
  • Pirro (12.1.1787 Naples, Teatro di S Carlo)
  • Il barbiere di Siviglia, ovvero La precauzione inutile [rev] (1787 Naples, Teatro dei Fiorentini)
  • La modista raggiratrice (autumn 1787 Naples, Teatro dei Fiorentini) [La scuffiara amante, o sia Il maestro di scuola napolitano; La scuffiara raggiratrice]
  • Giunone e Lucina (8.9.1787 Naples, Teatro di S Carlo)
  • Fedra (1.1.1788 Naples, Teatro di S Carlo)
  • L'amor contrastato (carnival 1789 Naples, Teatro dei Fiorentini) [L'amor contrastato o sia La molinarella]
  • Catone in Utica (5.2.1789 Naples, Teatro di S Carlo)
  • Nina, o sia La pazza per amore (25.6.1789 Caserta)
  • I zingari in fiera (21.11.1789 Naples, Teatro dei Fiorentinio)
  • Le vane gelosie (spring 1790 Naples, Teatro dei Fiorentini)
  • Zenobia in Palmira (30.5.1790 Naples, Teatro di S Carlo)
  • La molinara (1790 Vienna) [rev. L'amor contrastato]
  • Nina, o sia La pazza per amore [rev] (1790 Naples, Teatro dei Fiorentini)
  • Ipermestra (6.1791 Padua)
  • La locanda (16.6.1791 London Pantheon) [La locanda di falcone; Lo stambo in Berlina]
  • I giuochi d'Agrigento (16.5.1792 Venice, Fenice)
  • Il fanatico in Berlina (1792 Naples, Teatro dei Fiorentini) [rev. La locanda]
  • Il ritorno d'Idomeneo (autumn 1792 Perugia)
  • Elfrida (4.11.1792 Naples, Teatro di S Carlo) [Adevolto]
  • Elvira (12.1.1794 Naples, Teatro di S Carlo)
  • Didone abbandonata (4.11.1794 Naples, Teatro di S Carlo)
  • Nina, o sia La pazza per amore [rev 2] (1795 Naples, Teatro dei Fiorentini)
  • Chi la dura la vince (9.6.1797 Milan S)
  • La Daunia felice (26.6.1797 Foggia, Palazzo Dogana)
  • Andromaca (4.11.1797 Naples, Teatro di S Carlo)
  • L'inganno felice (1798 Naples, Teatro dei Fiorentinio)
  • Proserpine (28.3.1803 Paris, Opéra)
  • Elisa (19.3.1807 Naples, Teatro di S Carlo) [+ Mayr]
  • I pittagorici (19.3.1808 Naples, Teatro di S Carlo)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ובאני פאיזיילו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מייקל פ. רובינזון, "ג'ובאני פאיזיילו", מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
  2. ^ רובינזון, שם