ג'ולי מאדאם דה סן לורן
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: יש לעבור על התרגומים שנעשו בצורה לא מקצועית.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: יש לעבור על התרגומים שנעשו בצורה לא מקצועית. | |
 | |
| ג'ולי מאדאם דה סן לורן 1800 | |
| לידה |
30 בספטמבר 1760 בזאנסון, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
8 באוגוסט 1830 (בגיל 69) פריז, צרפת |
| מדינה |
צרפת |
| מקום קבורה |
פר לשז |
  | |
ג'ולי (אלפונסין תרז ברנדין ג'ולי דה מונטגנט דה סן לורן, ברון דה פורטיסון; בצרפתית: Alphonsine Thérèse Bernadine Julie de Montgenêt de St. Laurent, Baronne de Fortisson 30 בספטמבר 1760 - 8 באוגוסט 1830) הייתה פלגשו של הנסיך אדוארד.
ג'ולי נולדה בסן לורן סור מר שבצרפת, למשפחה אריסטוקרטית מצרפת, כנראה בשנות ה-60 המאוחרות של המאה ה-18. אישה מחוננת, שבין היתר ידעה לדבר ולכתוב אנגלית וצרפתית באופן מושלם.
פגישתה עם הנסיך[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ולי ואדוארד נפגשו כנראה לראשונה קצת לפני שאדוארד ברח אל משפחתו שבאנגליה, בסתיו 1789. ההיסטוריונית מולי גילן שערה כי ג'ולי בוגרת מהנסיך בשבע שנים. הנחות אלו מבוססות על שני מכתבים שנכתבו בידי אדוארד, האחד, לאחיו, דוכס קלרנס, והשני, מכתב שכתב בשנת 1818, בו ציין כי הוא וג'ולי חיים ביחד במשך 27 שנים. עם זאת, הציון הראשון של שמה של ג'ולי במכתביו של אדוארד היה בשנת 1790, כשבקש ממנה לבוא אליו, לגילברט.
אזכור ראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך שירותו הצבאי של הנסיך אדוארד, החל משנת 1785, היה הנסיך תחת פיקוחו הנוקשה של הברון ונגנהיים (Wangenheim). בשנת 1790 בז'נבה, בהיותו בן 23, התעייף הנסיך מהפיקוח המתמיד של הברון ומתפקידו הצבאי והחליט לחזור לאנגליה. אביו, המלך ג'ורג, נזעם לגלות שבנו חזר לאנגליה ללא אישורו והחליט לשלוח אותו אל הסלע המבודד שבגיברלטר. אדוארד הגיע לשם ב–30 בינואר 1790 מסאות'המפטון.[1]
כשחלפה השנה הראשונה ב"סלע" שבגיברלטר, הנסיך נעשה חסר מנוחה ואומלל. הקצינים ציינו כי מצב בריאותו לא היה כפי שהיה. בינואר 1791, חל שינוי, הנסיך כתב לאחד מאחיו, דוכס קלרנס מכתב. במכתב מצוינת לראשונה ג'ולי :
אני מרגיש את הרצון למשאבים, אולי פחות מכל אדם, (בגלל) שאני מסתדר בעזרתה של קצת מוזיקה, כמה ספרים, ושיחה קטנטנה עם ארבעה או חמישה קצינים, ... וחוץ מזה יש לי כרגע אישה צעירה שגרה עמי, שאני כתבתי לה, לבוא אלי מצרפת, שיש בבעלותה כל הכשרה שמעולה בלחלק מצב רוח טוב, לא ממעמד קטן של תבונה, ומעל לכל, פנים יפות ואדם נאה, יכולים להעביר בנעימות את השעות שלי בחברתה."
— Mollie Gillen, The Prince and His Lady (Toronto: Griffin House, 1970) p.21
גיברלטר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנסיך אדוארד בילה שמונה עשר חודשים בגיברלטר, מלווה במהלך כל אותה תקופה במאדאם דה סן לורן. בחזרתו ללונדון, אדוארד קבל נזיפות על היותו שומר על ליידי צרפתייה תחת קורת הגג שלו. במהלך תקופה זו אדוארד התחנן שיעבירו אותו לכל מקום אחר באירופה, פרט לגיברלטר. ואכן ביוני 1791, הנסיך אדוארד יצא לדרך מגיברלטר לקוויבק עם הגדוד שלו, "פוילרס המלכותי השביעית". בעיתון הטיימס דווח : "יותר ממשרת פחות מנסיך; ליידי צרפתייה, האיש ששייך לעצמו, ושרת שווייצרי, שהרכיב את כל החליפה שלו. "
קוויבק[עריכת קוד מקור | עריכה]
קוויבק הייתה משעממת עבור הנסיך לא פחות מגיברלטר. במכתב לאחיו מיום 8 ביולי 1792, כתב הנסיך אדוארד:
"אני חייב להודות שלמרות שארץ זו [קוויבק] עדיפה על גיברלטר, על ידי חירותו של יחיד" נהנה מהתפרסות על ... בכל זאת, זו שהות מייגעת ועצובה, עבור כל אדם שמחפש הנאה מופלאה, על פני, מזחלות מסיבה אלו. אני חרד מהחורף הבא, כפי שאני משוכנע זה יהיה ללא ספק יותר טיפשי וחסר עניין מקודמו"
— Mollie Gillen, The Prince and His Lady (Toronto: Griffin House, 1970) p. 21
לא רק זאת, בקוויבק התעוררו בעיות שהחלו כבר להופיע בגילברט, עם חיילי הגדוד שלו. חייליו מרדו בו עקב הטקטיקות הקשות אותם רכש בגרמניה. 1793, הוא לכד את מנהיגי המורדים כאשר גזר דינו של אחד מהם היה מוות. בפועל, אדוארד לא הוציא להורג את החייל, אך, הקושי עם חייליו והחורפים הקשים, גרמו לו לחפש משרה אחרת.
החברה בקוויבק[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקוויבק ובהמשך בהליפקס, ג'ולי נתקלה בבעיות מצד החברה הנשית. הן התנכרו לה. מולי גילן העירה כי:
"החברויות שלה עם נשים בקוויבק היו ככל הנראה פרטיות. היא נהלה (שיחות) בראש השולחן של הנסיך בין אורחים שהיו כמעט תמיד גברים. הנסיך מעולם לא דרש ממנה קבלת פנים ציבורית בכל מקום, ונשים אלו אשר סירבו ארשת פנים לא פתוחה להכרה חברתית ויתרו על תוצאת המבוכה של נוכחותה.
— Mollie Gillen, The Prince and His Lady (Toronto: Griffin House, 1970) p.41
הליפקס[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוקטובר 1793, הנסיך אדוארד הועלה לדרגת מייג'ור ג'נרל (אלוף). הוא וג'ולי, עזבו יחד באותו זמן את קוויבק. דרכם נפרדה כאשר הנסיך המשיך למלחמה בצרפתים בים הקריבי. ג'ולי בילתה בהליפקס תקופה, עד להפלגתה לאנגליה. שם היא נפגשה עם וונטוורת' (John Wentworth) שהתרשם ממנה: ”היא אלגנטית, מחונכת היטב, אישה מספקת רגשות”[2]
ב-11 במאי 1794, יום אחרי עזיבתה לאנגליה, הגיע הנסיך אדוארד להליפקס והשניים פספסו זה את זה. ב-14 ביולי, חזרה ג'ולי להליפקס עם ההודעה של הנסיך על מיקומו. היא הגיעה לשם ב-19 באוגוסט. שוב, אדוארד נוקט אותם צעדי משמעת עם חייליו:[3]
פעם אחת הנסיך רמש את מצב הדברים [שתייה והימורים] עם מורת הרוח הבולטת ביותר שלו, ובמהירות שם קץ לזה בקרב הצבא, על ידי מסדר של היחידה כל בוקר בשעה 5 בבוקר, תמיד מטפל בעצמו. ... הנסיך מעולם לא נגע בקלף, ולכן וכשהמסדר מוקדם כל כך נאלצו אנשי הדת שלהם לפרוש למיטה מוקדם, הימורים כמו גם שתייה נפל מחוסר שימוש
כמו גם, המשיכה הביקורת כלפי הנסיך וגברתו, ג'ולי. בין המבקרים היה ג'ון קרוסקיל (John Crosskill), הרוזן של מוירה, אשר אסר על אשתו להשתתף בפעילויות בהן נוכחת המאדם והוא אף התפטר בשל כך מתפקידו, " הרוזן מוירה" בשנת 1796. מבקר נוסף היה נשיא בית המשפט העליון, מר סטריינג' (Sir Thomas Andrew Lumisden Strange), אשר סירב לארוחת ערב עם הנסיך, כל עוד המאדאם נוכחת.
הביתן של הנסיך, בדפורד[עריכת קוד מקור | עריכה]
באותה תקופה, אדוארד השתכן ב"בית מדינה" של וונטוורת' יחד עם משפחתו. וונטוורת בנה את הקוטג' שלו כשישה קילומטרים מהליפקס בצד המערבי של אגן בדפורד שאותה כינה "תאו של לורנס הנזיר" (Friar Lawrence's Cell). עם עזיבתו של סר ג'ון, החל אדוארד לבנות את בית האחוזה המפואר, "הביתן של הנסיך" (Prince's Lodge), שהתפשט למרחבים. הדוכס וג'ולי שהו שם במשך השנים 1794–1800.
ביער האחוזה נבנה מקדש סיני עם מחרוזות ופעמוני נחושת אליו הוביל שביל מפותל ביער, בצורת השם ג'ולי, שביל ג'ולי. כמו גם, אדוארד תכנן נחל (Hemlock Ravine) טבעי שצורתו משתנה ללב, אגם ג'ולי ("Julie's pond") כסימן לאהבתו אליה.
ההודעה על הפרידה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1816, הנסיך אדוארד וג'ולי השתכנו בבריסל. בשנת 1818, בעקבות מותה בטרם עת של נכדתו היחידה מנישואים של המלך ג'ורג' השלישי, הנסיכה שרלוט מוויילס נוצר משבר ירושה. ליורש העצר ולאחריו הצעיר של יורש העצר - הנסיך פרדריק, דוכס יורק לא היו ילדים, ובניו האחרים של המלך ג'ורג' היו אף הם לא נשואים. בעקבות המשבר, כל בניו של המלך ג'ורג', ובהם גם ויליאם הרביעי, דוכס קלרנס (לימים, המלך ויליאם הרביעי) מיהרו להתחתן על מנת להוליד יורש לכס המלוכה.
רוברט פולפורד (Robert Fulford) תיאר את קבלת המכתב בידי הנסיך וג'ולי. היה זה שבועות אחדים לאחר מותה של הנסיכה שרלוט כי אדוארד וג'ולי היו בארוחת הבוקר בבית שלהם בבריסל :
... הדוכס השליך אותה על הנייר לקרוא, בזמן שהוא פתח את המכתבים שלו. פתאום הוא היה מוטרד על ידי שמיעת התנשמות גרגור. כמה רגעים הוא חשב כי מאדאם עומדת למות: אבל, כאשר היא התאוששה מספיק, היא הצביעה על הנייר, בו נאמר כי הוא הפך להיות חיוני עבור הירושה שכי הדוכס קנט צריך להתחתן.
— Fulford Robert's quoting, Royal Dukes (London: Duckworth, 1933) p.189
ימיה האחרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המסורת טוענת כי ג'ולי פרשה למנזר בבלגיה או צרפת. על פי מקנזי פורטר,[4] ג'ולי הלכה לחיות עם משפחתה, דה מונטגנטס (Montgenêts), בסנט לורן-סור-מר על חופי נורמנדי. היא נישאה לנסיך פרוספרו קולונה.
הם נסעו ללואיזיאנה שם ללקולונה הייתה משפחה. משם המשיכו לקוויבק, שם נשארה בזמן שבעלה סדר עניינים משפחתיים ברוסיה. באחד מהטיולים, מת בעלה והיא המשיכה להתגורר בקוויבק. נאמר כי היא מתה שם בגיל 106, סביר להניח כי הדבר לא נכון. מולי גילן טענה שג'ולי נקברה בבית הקברות של פר לשז.[5]
שמועות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לאדוארד וג'ולי היו ילדים מחוץ לנישואים. תומכי דעה זו, מאמינים כי המלכה ויקטוריה דאגה להשמיד את העדויות של הילדים בקפידה.
- יש הטוענים כי ג'ולי[6] הייתה נשואה לז'אן צ'ארלס אנדרה דה מסטרה, הברון דה פורטיסון ואף ילדה לו בן בשם מלאני. היא כביכול הייתה נשואה לו כבר מתחילת מערכת יחסיה עם אדוארד וקיימה רומן מתחת אפו של בעלה אשר נעלם מהתמונה כאשר היא נסעה יחד עם אדוארד ובנה לקוויבק. הברון חזר לתמונה, לאחר שאדוארד נשלח למרטיניק וגואדלופה. הוא התגייס לצבא הצרפתי[7] ונשלח להודו המערבית ונהרג באחד הקרבות הללו. ראשו נערף מכדור תותח. המסורת מספרת כי ראשו התגלגל עד רגליו של הנסיך.[8]
- אנדרסון ב"החיים של אדוארד אוגוסטוס, דוכס קנט"[9] טען כי אף אחת מהשמועות אינה נכונה, ג'ולי לא פרשה למנזר בסוף חייה, היא לא מתה בגיל 106, היא מעולם לא הייתה נשואה ולא היו לה ילדים. עם זאת, היו לה לפחות שלושה מאהבים. האחרון שבהם, עזב אותה בשביל להינשא לאחרת, אך, היא הייתה אהובה עד יום מותו.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Bookmark and Share - Prince Edward's Legacy: The Duke Of Kent In Halifax - Romance And Beautiful Builidings
- Mollie Gillen. The Prince and His Lady: The Love Story of the Duke of Kent and Madame de St Laurent. Formac. 2005.
- ג'ולי שרי מאת ג'וי קרול, יצא לאור על ידי הוצאת כרם, בשנת 1987
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ציטוט של דוד דאף (David Duff), אדוארד קנט: סיפור חייה של ויקטוריה המלכה של אבא "(1938) (לונדון: פרידריך מילר בע"מ, רדווד דפוס 1973) עמ' 76
- ^ Mollie Gillen quoted Wentworth, The Prince and His Lady (Toronto: Griffin House 1970) p.87
- ^ Neale, The Life of Field-Marshall His Royal Highness, Edward, Duke of Kent (London: Richard Bentley, 2nd Ed., 1850) p42
- ^ McKenzie Porter Overture to Victoria (Toronto: Longmans, Green, 1961) p197-198
- ^ plate opposite p244, The Prince & His Lady (Toronto: Griffin House, 1970
- ^ McKenzie Porter Overture to Victoria (Toronto: Longmans, Green, 1961) p.22
- ^ Porter has it at p.72
- ^ Mollie Gillen, The Prince and His Lady (Toronto: Griffin House, 1970) p.4
- ^ Anderson, The Life of Edward, Duke of Kent (Ottawa: Hunter, Rose, 1870) p.51