ג'ינה גרשון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ינה גרשון
Gina Gershon
גרשון, מרץ 2018
גרשון, מרץ 2018
לידה 10 ביוני 1962 (בת 61)
לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1981 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ינה ל. גרשוןאנגלית: Gina L. Gershon; נולדה ב-10 ביוני 1962) היא שחקנית קולנוע וטלוויזיה יהודייה-אמריקאית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרשון נולדה בלוס אנג'לס, קליפורניה למיקי גרשון (לשעבר קופל), מעצבת פנים וסטן גרשון שעבד בעסקי סחר בינלאומי. היא גדלה במשפחה יהודית ולה אח ואחות המבוגרים ממנה. היא למדה בתיכון בוורלי הילס, והחלה לשחק בגיל 14. לאחר סיום לימודי התיכון עברה לבוסטון כדי ללמוד במכללת אמרסון. היא הועברה לבית הספר טיש לאמנויות שבאוניברסיטת ניו יורק וסיימה לימודי תואר ראשון ב-1983.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא החלה ללמוד בבית הספר "Circle in the Square Theatre School" בניו יורק ועבדה עם המחזאי דייוויד מאמט, עליו סיפרה בראיונות שהוא היווה לה השראה רבה. היא הופיעה בשלוש מחזות בברודוויי: קברט, בוינג-בוינג וביי ביי בירדי.

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפריצה הגדולה שלה הייתה בסרט "יפה בורוד" ב-1986[1], שהובילה לקבלת תפקידים בסרטים "נקמה מתוקה" ו"קוקטייל" עם טום קרוז. ב-1995, שיחקה בסרט "נערות שעשועים" והייתה מועמדת לפרס פטל הזהב בקטגוריית "שחקנית המשנה הגרועה של השנה"[2].

ב-1996, כיכבה בסרט "קשורות" לצידה של ג'ניפר טילי, והן היו מועמדות לפרס ה-MTV בקטגוריית "נשיקת השנה".

ב-1997, שיחקה בסרט "עימות חזיתי" את דמותה של סשה.

ב-1999, שיחקה את דמותה של הלן קפרלי בסרט "המקור", המתאר את האירועים שקרו מאחורי הקלעים בתוכנית הטלוויזיה "60 דקות" בנושא תעשיית הטבק ומבוסס על סיפור אמיתי[3]. באותה שנה גם כיכבה בדרמה הרומנטית "אהבה מצילום ראשון"[4].

ב-2007, שיחקה את דמותה של שרון בסרט "נ.ב. אני אוהב אותך" בכיכובם של הילרי סוואנק וג'רארד באטלר[5].

ב-2012 שיחקה במותחן הפשע של הבמאי ויליאם פרידקין, "קילר ג'ו"[6]

בשנת 2016 כיכבה בקומדיה "החבר המת שלי" בבימויו של אנתוני אדוארדס ולצידם של הת'ר גראהם וקתרין מוניג. בשנת 2017 שיחקה בסרט האסונות "11 בספטמבר". בשנת 2018 שיחקה בסרט הקומדיה "מאבדים את זה" את אשתו של רון (גארי קול). ב-2020 שיחקה בסרטו של וודי אלן, "הפסטיבל של ריפקין".

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1989 גילמה את רנדי לואיס בשלושה פרקים של הסדרה "The Days and Nights of Molly Dodd" ברשת NBC.

ב-1992, שיחקתה את דמותה של ננסי סינטרה בסדרה "סינטרה" על חייו של פרנק סינטרה. ב-1993, השתתפה בשלושה פרקים בסדרה "מלרוז פלייס". ב-1997, התארחה בפרק בסדרה "אלן. בשנת 2005, דיבבה בסדרות "אבא אמריקאי" ו"איש משפחה".

בשנים 20062007 השתתפה בסדרה "בטי המכוערת" בתפקיד פביה[7], והתארחה בפרק בסדרה "תרגיע".

ב-2014, התארחה בסדרות: "קומיוניטי" ו-"אלמנטרי"[8]. ב-2015, התארחה בפרק בסדרה "Glee". ב-2016, התארחה בעונה השלישית של סדרת הדרמה "אימפריה" בתפקיד הלן וון וויט, בכיכובם של טרנס הווארד וטראג'י פ. הנסון. ב-2017, הצטרפה לעונה החמישית של הסדרה "ברוקלין תשע-תשע" בתור מלאני הוקינס, מפקדת משטרת ניו יורק. ב-2018 בנוסף שיחקה בעונה השלישית של סדרת הנוער "ריברדייל", בתור גלדיס ג'ונס אמו של ג'אגהד (קול ספראוס).

בשנת 2019 התארחה בפרק של העונה השלישית בסדרה "הטובות לקרב", בתפקיד מלאניה טראמפ.

אקטיביזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2023, גרשון, יחד עם עוד מאות שחקנים, קומיקאים ומנהלי בידור מהוליווד חתמו על מכתב פתוח לנשיא ביידן. הם קראו לשחרור בני ערובה המוחזקים על ידי ארגון הטרור חמאס בעקבות מתקפת הפתע על ישראל. הקמפיין שהושק לצד המכתב נקרא #NoHostageLeftBehind. המכתב מדגיש את הרצון לחופש הן לישראלים והן לפלסטינים לחיות בשלום ומגנה את האלימות של חמאס.[9]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ינה גרשון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מאיר שניצר, סרט - הכניסה למבוגרים אסורה, חדשות, 14 בספטמבר 1986
  2. ^ אתר למנויים בלבד גלית חוגי, אחרי 20 שנה: חזרה לסרט הפמיניסטי ״נערות שעשועים״, באתר הארץ, 30 בספטמבר 2015
  3. ^ נילי ברקן, ‏פצ'ינו יורק אש, כמו שהוא אוהב, באתר גלובס, 13 בפברואר 2000
  4. ^ נילי ברקן, ‏זיוף, או כישרון מוכח, באתר גלובס, 13 ביולי 2000
  5. ^ דניאל פאיקוב, עכבר העיר, נ.ב: המשחק שלך מת, באתר הארץ, 9 במרץ 2008
  6. ^ אורון שמיר, עכבר העיר, "קילר ג'ו": אמריקה רקובה עד העצם, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2012
  7. ^ רותה קופפר, האנטומיה של בטי, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2006
  8. ^ דידי חנוך, המסע המטורלל של יוצר הסדרה קומיוניטי, באתר הארץ, 30 בינואר 2013
  9. ^ Matt Donnelly, Hollywood Stars and Executives Thank President Biden for Leadership, Call for Release of All Hamas Hostages, Variety, ‏2023-10-23 (באנגלית אמריקאית)