ג'רום ברונר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'רום ברונר
ג'רום ברונר, 1936
ג'רום ברונר, 1936
לידה 1 באוקטובר 1915
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 ביוני 2016 (בגיל 100)
מנהטן, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מקצוע פסיכולוג
מעסיק אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת ניו יורק עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד President of the American Psychological Association (19651965) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מלגת גוגנהיים (1955)
  • דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה החופשית של בריסל (10 במאי 1974)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת נשאטל (2013)
  • עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (1958)
  • פרס האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה לתרומות מדעיות נכבדות לפסיכולוגיה (1962)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ז'ירונה (1997)
  • פרס א. ל. תורנדייק (1981)
  • פרס עמיתי ויליאם ג'יימס (1989)
  • Award for Distinguished Contributions to Developmental Psychology (1975)
  • פרס בלצן (1987)
  • דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הלאומית של רוסאריו
  • דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה האוטונומית של מדריד עריכת הנתון בוויקינתונים
www.psych.nyu.edu/bruner
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'רום סימור ברונראנגלית: Jerome Seymour Bruner;‏ 1 באוקטובר 19155 ביוני 2016) היה פסיכולוג קוגניטיבי יהודי-אמריקאי שתרם לפיתוח תאוריית הלמידה הקוגניטיבית.

ברונר נמנה עם קבוצת חוקרים שפעלה בתחילת שנות ה-50 באוניברסיטת ייל וסללה את המעבר מן הגישה הביהביוריסטית אל הגישה הקוגניטיבית. ברונר ועמיתיו הניחו שהאדם פועל על פי אסטרטגיות מכוונות, כלומר הוא מעלה ביוזמתו השערות באשר למהות המושג ותר אחר גירויים שיאפשרו לו לבחון את השערותיו.[1] ברונר הדגיש את החשיבות הרבה של ההקשר החברתי בנוגע להתפתחות הקוגניטיבית ובנוגע להתפתחות השפתית.[2] הוא סבר כי הסביבה החברתית מהווה "מנגנון תומך לרכישת שפה", שמשלים את המנגנון המולד לרכישת שפה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברונר חקר רבות את האופן שבו ילדים לומדים ומסקנתו הייתה כי הם לומדים על ידי תהליך אותו כינה "פיגום" (scaffolding). באמצעות תהליך הפיגום, הילד מבנה את ידיעותיו בהסתמך על ידע שכבר יש ברשותו. תהליך הפיגום, לפי ברונר, נעשה על ידי הסביבה החיצונית, אשר מבנה את הסיטואציה ומאפשרת לילד להיענות לסביבה באופן מסתגל יותר. תמיכה זו כוללת מתן הדרכה, רמזים, משוב ועצות, הניתנים בהתאם לרמת היכולת העכשווית של הילד וגם בהתאם לרמת ההתפתחות המקורבת.[דרוש מקור]

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו שתורגמו לעברית:

  • ג'ירום ס' ברונר, תהליך החינוך, עברית: נפתלי גינתון, תל אביב: יחדו, 1965.
  • ג'רום ברונר, תרבות החינוך: מאמרים על חינוך בהקשר, תרגם מאנגלית אמיר צוקרמן, תל אביב: ספרית פועלים ('מחשבות על חינוך'), תשס"א 2000.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • David Bakhurst, and Stuart G. Shanker (eds.), Jerome Bruner: Language, Culture and Self, London: Sage, 2001. (הספר בגוגל ספרים)
  • David Olson, Jerome Bruner: The Cognitive Revolution in Educational Theory, London: Continuum, 2007.
  • Keiichi Takaya, Jerome Bruner: Developing a Sense of the Possible, Dordrecht; New York: Springer, 2013. (הספר בגוגל ספרים)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'רום ברונר בוויקישיתוף
  • Keiichi Takaya, Jerome Bruner: Developing a Sense of the Possible, Dordrecht; New York: Springer, 2013, Ch. 1: Becoming Bruner, pp. 1 ff

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ארי נדלר, מבוא לפסיכולוגיה, כרך 2, האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 62
  2. ^ עדה בקר, עם מי שיחקת בגן היום? עולמם החברתי של ילדים בגיל הרך, מכון מופ"ת, עמ' 41