גבריאל הנוטו
 | |
| לידה |
19 בנובמבר 1853 בורבואר, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
11 באפריל 1944 (בגיל 90) פריז, הממשל הצבאי הגרמני בצרפת הכבושה במלחמת העולם השנייה |
| מדינה |
צרפת |
| מקום קבורה |
בית הקברות פאסי |
| השכלה |
אקול נסיונל דה שרט (1880) |
| תפקיד |
|
| פרסים והוקרה |
|
  | |
אלבר אוגוסט גבריאל הנוטו (בצרפתית: Albert Auguste Gabriel Hanotaux; 19 בנובמבר 1853 – 11 באפריל 1944) היה פוליטיקאי והיסטוריון צרפתי, אשר שימש כשר החוץ של צרפת.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנוטו נולד בבורבואר ב-19 בנובמבר 1853. הוא למד בבית הספר הגבוה לאומנות בפריז (École Nationale des Chartes), וב-1879 הצטרף למשרד החוץ הצרפתי כעוזר. הוא שימש בין היתר כמזכיר בשגרירות צרפת בקונסטנטינופול. ב-1886 הוא נבחר לפרלמנט כנציג מחוז אן, אולם הובס ב-1899. ב-1892 הוא ניהל משא ומתן עם צ'ארלס טאפר אשר בסיומו נחתם הסכם סחר בין צרפת לקנדה. ב-31 במאי 1894 הוא מונה לשר החוץ בממשלתו של שארל דופוי והמשיך לכהן בתפקידו גם לאחר נפילת ממשלתו של דופוי.
בתפקידו כשר החוץ, הנוטו חשש מבריטניה ומהקולוניאליזם הנמרץ שלה. הנוטו חפץ להקים ברית של המעצמות היבשתיות באירופה, שתכלול את צרפת, הקיסרות הגרמנית והאימפריה הרוסית. חזון זה היה בלתי אפשרי כמעט לנוכח העובדה שבעקבות מלחמת צרפת-פרוסיה הרגשות האנטי-גרמניים בצרפת היו חזקים מאי פעם ורוח הרבאנש פיעמה בכל עוזה. בתחילת פרשת דרייפוס, התנגד הנוטו לפתיחתה של חקירה כנגד הקצין היהודי אלפרד דרייפוס הנאשם בריגול, משום שלא רצה להחמיר עוד יותר את יחסי גרמניה-צרפת, וניסה לשכנע בכך את שר המלחמה אוגוסט מרסייה, אולם לשווא. במהלך הפרשה, נאלץ הנוטו לטפל במשברים הדיפלומטיים שצצו כתוצאה ממנה.
ב-1 בנובמבר 1895 הודח הנוטו מתפקידו בידי ראש הממשלה החדש לאון בורז'ואה. שנה לאחר מכן הוא הוחזר לתפקיד בידי ז'יל מלין ובלט במדיניותו הקולוניאליסטית במיוחד באפריקה. מדיניות זו, והחשדנות שגילה כלפי בריטניה, הובילו לבסוף למשבר פשודה. הוא היה המקים של "ועדת צרפת-אמריקה" - ארגון פרטי הקיים עד היום ונועד לקדם את היחסים בין צרפת למדינות אמריקה השונות. ב-1898 הוא פרש מתפקידו.
בהמשך חייו הוא שימש כציר צרפת בחבר הלאומים, וכן קנה לו שם כהיסטוריון. הוא פרסם ספרי היסטוריה רבים שזכו להערכה רבה. ב-1897 הוא נבחר כחבר באקדמיה הצרפתית הוא נפטר ב-11 באפריל 1944.
כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Les Villes retrouvées (1881).
- Origines de l'institution des intendants des provinces, d'après les documents inédits (1884).
- Henri Martin, sa vie, ses œuvres, son temps, 1810-1883, Librairie Léopold Cerf, Paris, 1885, -340. Consultable en ligne et téléchargeable sur Internet Archive.
- Études historiques sur le en France (1886).
- Recueil des instructions données aux ambassadeurs et ministres de France : depuis les traités de Westphalie jusqu'à la Révolution française (1888-1913).
- Essai sur les libertés de l'Église gallicane depuis les origines jusqu'au règne de Louis XIV (1888).
- Note sur la famille maternelle de Jean de La Fontaine (les Pidoux du Poitou et de l'Île-de-France) (1889).
- Paris en 1614 (1890).
- Histoire du cardinal de Richelieu, Paris, Félix Alcan, coll. « Bibliothèque de philosophie contemporaine » (1893-1903).
- Les Hommes de 1889 (1893).
- L'Affaire de Madagascar (1896).
- Tableau de la France en 1614, la France et la royauté avant Richelieu (1898).
- La Seine et les quais, promenades d'un bibliophile (1901).
- Du Choix d'une carrière (1902).
- L'Énergie française (1902).
- Histoire de la France contemporaine, 1871-1900 (1903-1908) Vol. I : Le gouvernement de M. Thiers, Vol. II : La Présidence du Maréchal de Mac Mahon - L'échec de la Monarchie, Vol. III : La Présidence du Maréchal de Mac Mahon - La constitution de 1875 et Vol. IV : La République Parlementaire disponibles sur Internet Archive.
- La Paix latine (1903).
- La jeunesse de Balzac. Balzac imprimeur 1825-1828, avec Georges Vicaire Paris, A. Ferroud, 1903, . Librairie des Amateurs, A. Ferroud, F. Ferroud, 1921. La partie « Balzac imprimeur » recense et décrit tous les livres imprimés par Balzac dans son imprimerie.
- Le Partage de l'Afrique : Fachoda (1909).
- La Démocratie et le Travail (Flammarion, Bibliothèque de philosophie scientifique, 1910).
- La Fleur des histoires françaises (1911).
- Jeanne d'Arc (1911).
- Une commémoration franco-américaine. Pour un grand français, Champlain (1912).
- Études diplomatiques. La Politique de l'équilibre, 1907-1911 (1912).
- Histoire de la nation française (1913).
- La France vivante. En Amérique du Nord (1913).
- Études diplomatiques. תבנית:2e. La guerre des Balkans et l'Europe, 1912-1913 (1914).
- Les Villes martyres. Les falaises de l'Aisne (1915).
- Pendant la grande guerre, I (août-décembre 1914) : études diplomatiques et historiques (1916).
- L'Énigme de Charleroi (1917), l'Édition française illustrée, Paris.
- L'Aisne pendant la Grande guerre (1919).
- Circuits des champs de bataille de France, histoire et itinéraires de la Grande guerre (1919).
- De l'histoire et des historiens (1919).
- Le Traité de Versailles du 28 juin 1919. L'Allemagne et l'Europe (1919).
- Joffre (avec le lieutenant-colonel Fabry) (1921).
- La Bataille de la Marne (1922).
- Georges Vicaire. 1853-1921 (1922).
- Histoire illustrée de la guerre de 1914, avec des illustrations d'Auguste Lepère – texte intégral (1924).
- Bibliophiles (1924).
- Le Général Mangin (1925).
- La Renaissance provençale. La Provence niçoise (1928).
- Préface des Mémoires d'Auguste Gérard, Plon, Paris (1928).
- Histoire des colonies françaises et de l'expansion de la France dans le monde (1929-1934), avec Alfred Martineau (Tome II, L'Algérie, disponible en ligne).
- Le Maréchal Foch ou l'homme de guerre (1929).
- Regards sur l'Égypte et la Palestine (1929).
- En Belgique par les pays dévastés (1931).
- Histoire de la nation égyptienne (1931-1940).
- L'Art religieux ancien dans le comté de Nice et en Provence (1932).
- À propos de l'histoire (avec Paul Valéry) (1933).
- Mon temps (1935-1947).
- Pour l'Empire colonial français (1935).
- Raymond Poincaré (1935).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גבריאל הנוטו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- גבריאל הנוטו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)