גבריאל טלפיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גבריאל טלפיר
גבריאל טלפיר (1933), תצלום מאוסף מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
גבריאל טלפיר (1933), תצלום מאוסף מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
לידה 16 ביולי 1901
איוואנו-פרנקיבסק, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 31 ביולי 1990 (בגיל 89) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת וינה (1925) עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק גזית (כתב עת) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • רבקה טלפיר (196331 ביולי 1990)
  • מרים טלפיר (?–9 באפריל 1962) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גבריאל (יוסף) טַלְפִיר (כ"ט בתמוז ה'תרס"א, 16 ביולי 1901 - 31 ביולי 1990) היה משורר עברי, מבקר אמנות, מוציא לאור, עורך ומתרגם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלפיר נולד בשם יוסף וונדרמן בשנת תרס"א-1901 בעיר סטניסלבוב שבגליציה (אז תחת שלטון האימפריה האוסטרו-הונגרית). סיים את התיכון בעיר הולדתו, והמשיך את לימודיו באוניברסיטת וינה. לאחר לימודיו לימד בבתי ספר יהודיים בערים אחדות – וילנה, זמושץ', לבוב וורשה. הצטרף בנעוריו לתנועת הנוער הציונית "החלוץ", ועלה לארץ ישראל בשנת 1925. בשנותיו הראשונות היה פועל, ועסק בעבודות שונות במקומות שונים בארץ ישראל. משנת 1932 התמסר לעבודתו הספרותית הביקורתית והמו"לית.

שיריו הראשונים נדפסו בכתבי עת יהודיים בפולין כבר משנת 1924. לימים הוא כינס אותם בספרו "שלוש פואמות", וכלל בהן את הפואמות הגדולות שלו "לגיון" (ורשה, תרפ"ה-1925); "ג'ז בנד", פואמה ריתמית (תרפ"ז-1927); "רעב" (תרפ"ח-1928); ו"מניפסט הזרום" (תרפ"ח-1928). בשנת 1991, במלאת שנה לפטירתו של גבריאל טלפיר, יצאו כל הפואמות שלו מחדש, בהוצאת "גזית".

בד בבד עם ראשית כתיבתו השירית הוא החל לכתוב ולפרסם ביקורות אמנותיות על אמנות הציור, היהודי והכללי. בשנת 1932 ייסד את כתב העת לאמנות שלו "גזית", שהפך לגולת הכותרת של כל מפעלו האמנותי. כתב העת "גזית" היה במשך שנים ארוכות כתב העת העברי היחיד שהיה מוקדש לאמנות הפלסטית, וגבריאל טלפיר בעזרת רעייתו מרים טלפיר הקדישו לו את מרב מאמציהם ומשאביהם. לרגל יובל "גזית" ושבעים שנה לתל אביב כתב ראש עיריית תל אביב-יפו, שלמה להט, לטלפיר שאינו יכול לתאר לעצמו את העשייה האמנותית והתרבותית המקורית בעיר ללא כתב העת וללא עבודתו המסורה.[1]

גבריאל טלפיר היה גם מתרגם, ותירגם בין השאר, ספרים משל איליה ארנבורג, אווה קירי (בתה של מאדאם קירי) ופרנץ ורפל. כן ערך הוציא ותרגם ספרי אמנות ואלבומים שהיו בבחינת אבן פינה בסוג ספרותי זה.

בשנת 1962 התאלמן טלפיר מאשתו הראשונה, מרים טלפיר לבית שלוסברג (מקודם פריד).[2] ב-1963 נישא לציירת רבקה טלפיר, בתו של שח"ל ואלמנתו של הצייר רפאל מוהר (1906–1962). גבריאל טלפיר נפטר ב-1990.

ארכיון גבריאל טלפיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסף קטן מעזבונו של גבריאל טלפיר נמצא היום במרכז המידע לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל, ירושלים. באוסף תצלומים המתעדים את המלייה החברתי והאמנותי של טלפיר. בנוסף, מכיל האוסף תצלומים שנאספו ופורסמו ב"גזית". בין הצלמים שבאוסף בולטים תצלומיהם אפרים ארדה, אברהם סוסקין, וורנר בראון ואחרים.

ספריו ופרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לגיון: פאימה, הוצאת ורשה פרצים, תרפ"ה, 1924.
  • רעב, הוצאת זרוס, 1926. (מהדורה נוספת בהוצאת דפוס אחדות תל אביב, תרפ"ח, 1927).
  • גז'-בנד, (פואמה ריתמית), מו"ל: זרום, תל אביב, תרפ"ז, 1927.
  • שירת הפרולטריט העברי, מו"ל: דפוס קואופרטיבי אחדות, תרפ"ח, 1927. (המחיר חצי גר'מ).[3]
  • ציירים בישראל בזמננו, המבוא מאת ג. טלפיר, הוצאת גזית, 1937.
  • חנה אורלוף - חייה ויצירתה בצירוף ששים העתקים מפסליה, הוצאת גזית, תש"י, 1950 .
  • אונורה דומייה חייו ויצירתו, הוצאת גזית, תשי"א, 1951.
  • ציירי דמות האדם הגדול, גזית, תשי"א, 1951.
  • אומנות בראשית, הוצאת גזית, 1952.
  • גוילין: כנסת סופרים וציירים בישראל בכריכת גבריאל טלפיר, הוצאת גזית, 1954.
  • רפאל מוהר 1906-1962, הקדמה ג. טלפיר, הוצאת אגודת הציירים והפסלים בישראל, בית האומנים ע"ש שאגל, 1962.
  • מיצירותיו של ליאור רוט, הוצאת מפעלי תרבות וחינוך, 1963.
  • אומנים יהודים בפריס במאה השנים האחרונות, מו"ל לא ידוע, מתוך "גשר", גיליון 3–4, (36-37), המוקדש ליום יהדות צרפת בישראל, תשכ"ד, 1963.
  • אמיתי יצחק, מבוא: גבריאל טלפיר, הוצאת קריית האומנים צפת, 1972.
  • שלוש פואימות, (לגיון 1925, רעב 1926, גז'-בנד 1926), הוצאת גזית, תל אביב, תשנ"א, 1991.
  • רימבראנדט ואן רן, רישומים, הוצאת גזית.
  • גזית ירחון לאמנות ולספרות, כרך כ', מארק שאגאל, הוצאת גזית, 1962.
  • גזית ירחון לאמנות ולספרות, כרכים כ"ו, כ"ז ,313-324, 1970-1971.
  • גזית ירחון לאמנות ולספרות, כרך ל'-ל"א, 357-358, 1973-1974.
  • גזית ירחון לאמנות ולספרות, כרך ל"א, ( נתה דושניצקי-קפלן ) חוברת א-ד, אפריל-יוני 1974
  • גזית ירחון לאמנות ולספרות, כרך ל"א, ט-יב, 372-396, 1975.
  • גזית ירחון לאמנות ולספרות,מארק שאגאל בן 90, כרך ל"ב, ו-י"ב, 377-384, 1976.
  • גזית ירושלים, כרך כ"ה, 1967.
  • ציירי דמות האדם הגדולים, הוצאת גזית, 1986.
  • 100 אמנים בישראל: שהלכו לעולמם בשנים תרס"ח-תש"ל (1908–1970), הוצאת גזית.
  • שלוש פואמות 1901–1989 (לגיון-1925, רעב-1926, גז'בנד-1926), הוצאת גזית 1991.

תרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אוגוסט רודן האמנות חייו ויצירתו שיחות עם פול גסל , (פתח דבר גבריאל טלפיר, א. רודן), תרגום מצרפתית: מרים וג. טלפיר, הוצאת גזית, תשי"א, 1950.
  • וינסנט ון גוך, מכתבים אל אנתון ואן ראפארד, (תרגום וצירוף מבוא), הוצאת גזית, תש"ד, 1943.
  • שארל מוריס, פול גוגן, הזיכרון והדמיון, הגיגים, השירים בחרוזים, (נואה נואה בצירוף שלושים העתקות ציורים מתוך ההוצאה המקורית של נואה נואה), תרגום ביחד עם מרים טלפיר, הוצאת גזית, תש"ה, 1945.
  • פרנץ וורפל, וורדי: רומן האופרה, תורגם מגרמנית, הוצאת גזית, תשט"ו-תשי"ח, 1957
  • הנדריך וילם ואן לון, חיי רמברנדט עם מאתיים העתקים מיצירות האומן, הוצאת גזית, תש"י, 1949.
  • איליה ארנבורג, נפילת פאריס (רומן), תרגום מרוסית ביחד עם מרים טלפיר, הוצאת גזית, תל אביב, תש"י, 1949.
  • און קירי, מאדאם קירי, תרגום מצרפתית ביחד עם מרים טלפיר, הוצאת גזית, 1958.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיכל מישר, מפעלו הספרותי של ג. טלפיר, מחקר מונוגרפי, משוררים עבריים במאה העשרים, מדעי היהדות, 2015.[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גבריאל טלפיר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נדפס ב"גיליון היובל" של "גזית", שראה אור ב-1984.
  2. ^ מרים טלפיר, ז"ל, מעריב, 10 באפריל 1962; ג. ט., לזכר נעדרים: מרים טלפיר, דבר, 23 באפריל 1962; יהודה האזרחי, מרים טלפיר ז"ל: שלושים למותה, מעריב, 11 במאי 1962; נחום בנארי, לזכר נעדרים: מרים טלפיר, דבר, 14 במאי 1962; אורי קיסרי, מרים טלפיר – האשה שחשבה והרגישה, מעריב, 24 במאי 1962.
  3. ^ גנזך הספרייה הלאומית - גבריאל טלפיר
  4. ^ גנזך הספרייה הלאומית