גוסטב, נסיך ואסה
_c_1830.jpg) | |||||||||
| לידה |
9 בנובמבר 1799 סטוקהולם, ממלכת שוודיה   | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
5 באוגוסט 1877 (בגיל 77) פילניץ, הקיסרות הגרמנית  | ||||||||
| מדינה | שוודיה, אוסטריה | ||||||||
| מקום קבורה |
כנסיית רידרהולם | ||||||||
| בת זוג | לואיזה אמליה, נסיכת באדן | ||||||||
| שושלת בית הולשטיין-גוטורפ | |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
הנסיך גוסטב ואסה, רוזן איטרבורג[1] (בשוודית: Gustav av Wasa;[2] 9 בנובמבר 1799 - 5 באוגוסט 1877), היה נסיך הכתר של שוודיה, ואחר כך נקרא גוסטב גוסטבסון פון הולשטיין-גוטורפ, נסיך ואסה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גוסטב נולד ב-9 בנובמבר 1799 בסטוקהולם, לגוסטב הרביעי אדולף, מלך שוודיה ולפרדריקה מבאדן, בתם של קרל לודוויג, נסיך הכתר של באדן ואמליה, נסיכת הסן-דרמשטדט. גוסטב חונך על ידי האומנות המלכותיות הדוויג אולריקה דה לה גרדי ושרלוט סטיירנלד.
ב-29 במרץ 1809 הודח אביו, ודודו קרל, דוכס סדרמאנלנד נקרא למלא את מקומו. הן קרל והן אשתו הדוויג אליזבת שרלוטה מהולשטיין-גוטורפ לא התלהבו מהרעיון. הדוויג הצהירה במפורש "אני לא רוצה להיות מלכה". אולם עד מהרה התברר כי גוסטב אינו פופולרי במיוחד, ובשל כך הסכימו הזוג לקבל עליהם את התפקיד. הדוויג הצהירה בפני בעלה שהיא תהיה יועצתו ואשת סודו, אולם תתרחק מענייני המדינה. הכתרתה כמלכת שוודיה התקיימה ב-29 ביוני 1809.
חרף דבריה, נותרה הדוויג דמות משפיעה בפוליטיקה השוודית. היא אף הקימה מעין מועדון שנקרא "השולחן הירוק", אשר בו היא ונשות סודה שוחחו על פוליטיקה תוך כדי תפירה. היא חשה אהדה כלפי משפחת המלך המודח, ובמיוחד ביחס למלכה פרדריקה מבאדן, ותודות למאמציה, הורשה המלך הגולה להתאחד עם אשתו וילדיו אשר הוחזקו בתחילה במעצר נפרד. מכיוון שלקרל והדוויג לא היו ילדים, החלו בשוודיה חיפושים קדחתניים אחר מלך חדש. הועלו ארבעה מועמדים: גוסטב - בנו של המלך המודח, גאורג, דוכס אולדנבורג, המרשל הצרפתי ז'אן בטיסט ברנדוט והנסיך הדני קרל אוגוסט אוגוסטנבורג. קרל לא התערב בנושא, אולם הדוויג הייתה תומכת פעילה ב"מפלגה הגוסטבית" שרצתה להכתיר את הנסיך גוסטב. טענתה הייתה כי בכל אחד מהמקרים האחרים טמונה האפשרות ששוודיה תסופח לממלכה זרה: הדוכס גאורג היה חתנו של פאבל הראשון, קיסר רוסיה ובעל מנטליות רוסית מובהקת. ברנדוט היה מצביא צרפתי נאמן לנפוליאון בונפרטה, וקרל אוגוסט היה בן למשפחת המלוכה הדנית. היא הצהירה "אני מאוד שמחה להיות שוודית ולא הייתי רוצה להיות צרפתית, רוסית או דנית". אולם מועמדותו של גוסטב נפסלה מחש שמא הוא ינסה לנקום את נקמת אביו בקושרים. לפיכך נבחר אוגוסטנבורג לתפקיד יורש העצר.
הדוויג ראתה באוגוסטנבורג טוב לב, אבל גס. אוגוסטנבורג היה אמור מתוקף תפקידיו לנהל את המועצה המלכותית, אולם עוד לפני בואו לשוודיה הוא לקה בשבץ מוחי ולא היה מסוגל לעשות זאת. לפיכך, הדוויג ניהלה את המועצה במקומו. המפלגה הגוסטבית, אשר הבחינה בחולשת העוצר, הציעה להדוויג לבצע הפיכה, לסלק את אוגוסטנבורג, למנות את עצמה כעוצרת במקומו ולאמץ את גוסטב כבנה. המפלגות האחרות, אשר כולן היו שותפות בדעה כי אסור שגוסטב ימלוך, חששו שהמלכה תיענה להצעה. גאורג אדלרספאר, מהקצינים שהדיחו את גוסטב הרביעי ומראשי "המפלגה הברנדוטית" (שרצתה להכתיר את ברנדוט), פגש את המלכה בחדר השינה שלה, וקיבל ממנה הבטחה שהיא איננה תאבת כוח ואינה מתכוונת לבצע הפיכה. אוגוסטנבורג עצמו ריצה את הגוסטבים כאשר הציע למנות את גוסטב כיורשו, הצעה שלא יצאה לפועל.
לאחר תקופה קצרה במעצר בית שוחררו בני המשפחה, ולאחר שלא הורשו להגר לבריטניה, הם התיישבו בדוכסות הגדולה של באדן. עד מהרה התדרדרו היחסים בין הוריו, ובשנת 1812 הם התגרשו, וגוסטב ואחיותיו נשלחו להיות תחת חסותו של דודם אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה.
בתקופה שלאחר ההפיכה ועד שמשפחת המלוכה עזבו את שוודיה, הם הוחזקו במעצר בית. באותה תקופה תיארה אותו המלכה ביומנה המפורסם כילד צייתן, בעלת יכולת רבה ללמוד. הוא לא היה יהיר כמו אחותו הצעירה הנסיכה סופיה, אבל צנוע. במקום זאת, הוא נראה שקט מדי ונזהר מדי לגילו. כאשר הנסיכה סופיה שאלה אותו למה אבא שלהם כבר לא מלך, הוא אמר לה כי עדיף לא לדבר על זה. הוא לא שאל שאלות ולא היה נראה שהוא מתגעגע לאביו. לאחר שנאמר לו שאביו הודח, הוא התבייש בשביל אמו. עם זאת, כאשר היא אמרה לו שגם הוא איבד את מעמדו כיורש, הוא בכה וחיבק אותה בלי לומר מילה. ההודעה נתנה לו הרבה הקלה ואושר.[3]
בשנת 1816, הוא קיבל את התואר רוזן איטרבורג. הוא שירת את בית הבסבורג כקצין בצבא אוסטריה, ובשנת 1829 הקיסר פרנץ הראשון העניק לו את התואר נסיך ואסה.[4] בשנת 1836 הוא נעשה פלדמרשל-לוטננט בצבא האוסטרו-הונגרי.
גוסטב מת ב-5 באוגוסט 1877 בפילניץ, ובשנת 1884 הועברו עצמותיו לסטוקהולם, להיקבר ליד אביו.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1828, הוא התארס עם מריאן, נסיכת הולנד, אבל הלחץ הפוליטי גרם לביטול החתונה. ב-9 בנובמבר 1830, הוא התחתן בקרלסרוהה עם בת דודתו, לואיזה אמליה, נסיכת באדן, בתם של קרל, הדוכס הגדול של באדן וסטפני דה בוארנה, אולם הם התגרשו בשנת 1843, לאחר שנולדו להם שני ילדים:
- לודוויג, נסיך שוודיה (1832).
- קרולה מוואסה (1833–1907), התחתנה עם אלברט, מלך סקסוניה.
אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גוסטב, נסיך ואסה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Archief- en bibliotheekwezen in België, ABB, 1992, p. 171
- ^ Almanach historique généalogique (בגרמנית), Perthes, 1842, p. 30
- ^ Charlottas, Hedvig Elisabeth (1939) [1807–1811]. af Klercker, Cecilia (ed.). Hedvig Elisabeth Charlottas dagbok [The diary of Hedvig Elizabeth Charlotte] (בשוודית). Vol. VIII 1807-1811. תורגם ע"י Cecilia af Klercker. Stockholm: P.A. Norstedt & Söners förlag. OCLC 14111333. (search for all versions on WorldCat)
- ^ Coloman Rupprecht von Virtsolog (1871), Geschichte des k.k. 60. Linien-Infanterie-Regimentes gegenwärtig Gustav Prinz von Wasa (בגרמנית), k.k. Hof- u. Staatsdr., p. 241