גופרדו פטראסי
 | |
| לידה |
16 ביולי 1904 זאגארולו, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
3 במרץ 2003 (בגיל 98) רומא, איטליה |
| מוקד פעילות |
איטליה, ממלכת איטליה |
| מקום לימודים |
האקדמיה הלאומית למוזיקה סנטה צ'צ'יליה |
| סוגה |
אופרה |
| שפה מועדפת |
איטלקית |
| כלי נגינה |
עוגב |
| בן או בת זוג |
Rosetta Acerbi |
| מספר צאצאים |
1 |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
גופרדו פטראסי (באיטלקית: Goffredo Petrassi; 16 ביולי 1904 - 3 במרץ 2003) היה מלחין, מנצח ומורה איטלקי. נחשב לאחד המלחינים המשפיעים ביותר במאה ה-20.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בזאגארולו, סמוך לרומא. בהיותו בן שבע עברה משפחתו לרומא ופטראסי, שהיה בעל קול ערב, נשלח לבית הספר לשירת מקהלה. שם התוודע אל מוזיקה מתקופת הרנסאנס, של ג'ובאני פלסטרינה, ז'וסקן דה פרה ואחרים. בגיל 15 החל לעבוד בחנות תווים וכלי נגינה כדי לעזור בפרנסת המשפחה, והלך שבי אחרי המוזיקה. כשהזדמנה לו אפשרות לכך, ניגן בפסנתר שבחנות וכך משך אליו את תשומת לבו של אלסנדרו בוסטיני, מורה ידוע לפסנתר והלחנה בקונסרבטוריו די סנטה צ'צ'יליה, שהחל ללמד את הנער והביאו אל הקונסרבטוריון. ב-1928 המשיך את לימודיו באקדמיה הלאומית למוזיקה סנטה צ'צ'יליה, בנגינה בעוגב ובהלחנה. מעולם הרנסאנס שהכיר בנעוריו התקדם לעולם המוזיקה החדישה של דמויות כמו אלפרדו קאזלה, אוטורינו רספיגי וברנרדינו מולינרי ולחיפוש אחר מוזיקה איטלקית חדשה, שתפרוץ את גבולות האופרה, שהגדירה אותה במשך מאות שנים. ב-1934 ניצח קאזלה על יצירתו של פטראסי "פרטיטה" לתזמורת בפסטיבל האיגוד הבינלאומי למוזיקה בת זמננו (ISCAM) באמסטרדם.[1]
בהמשך היה פטראסי למנהל מוזיקלי של בית האופרה לה פניצ'ה ומשנת 1959 לימד הלחנה בקונסרבטוריון סנטה צ'צ'יליה ובאוניברסיטת מוצרטיאום בזלצבורג. רבים מתלמידיו של פטראסי היו מפורסמים, בהם פרנקו דונאטוני, אלדו קלמנטי, קורנליוס קרדיו, אניו מוריקונה, אריק זלצמן, פיטר מקסוול דייוויס, ריצ'רד טייטלבאום ואחרים.
הוא גם חיבר מוזיקה לסרטים כמו "האורז המר" (1949).
גופרדו פטראסי מת ברומא בגיל 98.
יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
המוזיקה המוקדמת של פטראסי הייתה חלק מניסיון של מספר מלחינים איטלקים להביא להתחדשות של המוזיקה ה"איטלקית" הלאומית במוזיקה הקלאסית, במקביל ליצירותיהם הרומנטיות של מלחינים גרמנים כגון ריכרד וגנר. בתקופה זו התאפיינה המוזיקה שלו בסגנון נאו-קלאסי מובהק, בהשפעת בארטוק, הינדמית וסטרווינסקי. הניסיון שצבר בשירת מקהלה בא לביטוי ב"סאלמו IX", שחוברה בשנים 36–1934. עוצמת המוזיקה ואיכותה הזוויתית מרמזות על התרשמותו של פטראסי מן הבזיליקות הרומאיות האדירות, ולאו דווקא מסגנון פלסטרינה. זיכרון המרחבים הללו, הדהוד הקולות ועוצמתם מחלחל, מכל מקום, דרך המסנן של סימפוניית תהילים ו"אדיפוס רקס" של סטרווינסקי, שבוצעו שתיהן ברומא באותה תקופה.[1]
הפתיחות המוזיקלית של פטראסי ואישיותו החריפה הוליכוהו בשנים הבאות לעריכת ניסויים בהשפעות פוסט-וברניאניות שונות ובמגוון רחב של חומרי שירה, ממזמורים לאטיניים אל "שגיונות אורלנדו" של לודוביקו אריוסטו ודון קיחוטה של סרוואנטס. כל ההשפעות האלה נוכחות בסדרה מרשימה של שמונה קונצ'רטי לתזמורת, שחיבר בין סוף שנות ה-30 לשלהי שנות ה-70.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גופרדו פטראסי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- גופרדו פטראסי, באתר קומפוניסטן דר גגנווארט
גופרדו פטראסי, באתר AllMusic (באנגלית)
גופרדו פטראסי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
גופרדו פטראסי, באתר Discogs (באנגלית)- גופרדו פטראסי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- גופרדו פטראסי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 אנצו רסטאניו, הערך "גופרדו פטראסי" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין