גלינה אולנובה

גלינה אולנובה
Гали́на Ула́нова
לידה	26 בדצמבר 1909 (יוליאני); סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית
פטירה	21 במרץ 1998 (בגיל 88); מוסקבה, רוסיה
מדינה	האימפריה הרוסית, ברית המועצות, רוסיה
מקום קבורה	בית הקברות נובודוויצ'יה
השכלה	אקדמיית וגנובה של הבלט הרוסי (1928)
תקופת הפעילות	1928–1960 (כ־32 שנים)
מעסיק	תיאטרון מרינסקי, Abay Opera House
בן או בת זוג	יורי זבדסקי
פרסים והוקרה	פרס סטלין, דרגה 1 (1941); מדליית הפטיש והמגל (7 בינואר 1980); עיטור הדגל האדום של העמל (27 במאי 1951); עיטור הדגל האדום של העמל (15 בספטמבר 1959); גיבור העמל הסוציאליסטי (7 בינואר 1980); מדליית הפטיש והמגל (16 במאי 1974); עיטור לנין (7 בינואר 1980); עיטור לנין (16 במאי 1974); עיטור הדגל האדום של העמל (27 באוקטובר 1967); מפקד מסדר האמנויות והספרות (1992); מסכת הזהב (1995); מסדר קירילוס ומתודיוס (1968); פרס סטלין, דרגה 2 (1950); פרס סטלין, דרגה 1 (1946); פרס סטלין, דרגה 1 (1947); עיטור לנין (30 בינואר 1970); אמן העם של הרפובליקה הסובייטית הסוציליסטית הקזחית (1943); אזרחות כבוד של מוסקבה (1997); גיבור העמל הסוציאליסטי (16 במאי 1974); מדליית זהב להישג כלכלי (1971); האמנית העממית של ברית המועצות (1951); עיטור אות הכבוד (1 ביוני 1940); עיטור הידידות בין העמים (22 באוגוסט 1986); האמנית העממית של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית (1 ביוני 1940); פרס לנין (1957); מסדר פארסאט (1995); אמן מצטיין של רוסיה הסובייטית (11 במרץ 1939); עיטור הדגל האדום של העמל (11 במרץ 1939); עיטור לנין (14 בדצמבר 1953); עמיתת האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים; מדליה על הגנת לנינגרד; מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945; מדליית ותיק העמל; מדליה להנצחת 50 שנים לניצחון במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945; מדליה להנצחת 850 שנים לייסוד מוסקבה; מדליה להנצחת 40 שנים לניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941־1945 ;

גלינה אולנובה (ברוסית: Гали́на Серге́евна Ула́нова; ‏8 בינואר 1910 - 21 במרץ 1998), הייתה רקדנית בלט סובייטית, ובמשך 16 שנים הייתה הרקדנית הראשית של תיאטרון בולשוי ופרימה בלרינה אסולוטה.

אולנובה נולדה בסנקט פטרבורג למשפחת רקדני בלט. בגיל 9 היא התקבלה לבית הספר לריקוד ולמדה בו עד לשנת 1928. מיד עם סיום לימודיה היא התקבלה ללהקת בלט של תיאטרון מרינסקי. וכישרונה הביא לכך שכבר בשנת 1929 היא קיבלה תפקיד ראשי באגם הברבורים. אולנובה עבדה בתיאטרון מרינסקי עד לשנת 1940. היא ביצע מספר רב של תפקידים, אך הצלחתה הגדולה ביותר הייתה בתפקיד יוליה בבלט של סרגיי פרוקופייב "רומיאו ויוליה".

בשנת 1942 אולנובה הגיעה לאלמאטי ורקדה בתיאטרון המקומי. בהתאם להחלטת שלטונות ברית המועצות הרקדנית לא חזרה ללנינגרד ובמקום זה התקבלה ללהקה של תיאטרון בולשוי. הצלחתה הייתה עצומה ומשנת 1944 עד 1960 היא הייתה הרקדנית הראשית של הלהקה. בשנת 1951 הוענק לה תואר אמן העם של ברית המועצות ובשנת 1957 היא זכתה בפרס לנין.

בשנת 1947 אולנובה הצטלמה בסרט מוזיקלי בתפקיד רקדנית בלט. בשנת 1953 צולם סרט "אמני הבלט הרוסי" שכלל 3 קטעי בלט, וב-2 מהם אולנובה רקדה את התפקיד הראשי. בשנת 1955 צולם לסרט בלט "רומיאו ויוליה" בה רקדה אולנובה את יוליה.

בשנת 1956 הגיעה אולנובה ללונדון וזכתה להצלחה בלתי רגילה. בהמשך היא רקדה על הבמה בפריז ובניו יורק. לדעת המבקרים לא הייתה רקדנית מוצלחת כמוה לאחר אנה פבלובה.

בשנת 1960 הפסיקה אולנובה לרקוד בלהקה אך המשיכה בפעילות חינוכית. היא עבדה בתיאטרון בולשוי במשך כמה עשרות שנים וגידלה מספר רקדנים ורקדניות מפורסמות.

על פעילותה כרקדנית ומורה לבלט אולנובה זכתה 5 פעמים בפרס ברית המועצות, פעמיים בתואר גיבור העמל הסוציאליסטי, 4 פעמים בעיטור לנין ו-4 פעמים בעיטור הדגל האדום. הדירה במוסקבה בה היא התגוררה הפכה למוזיאון על שמה.

ב-21 במרץ 1998 נפטרה אולנובה ונקברה בית העלמין נובודוויצ'יה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא גלינה אולנובה בוויקישיתוף

אתר לזכרה(הקישור אינו פעיל) (ברוסית)
גלריית תמונות
גלינה אולנובה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
גלינה אולנובה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)