גרדה וגנר

גרדה וגנר
Gerda Marie Fredrikke Gottlieb

לידה	15 במרץ 1885 Hammelev, דנמרק
פטירה	20 ביולי 1940 (בגיל 55) פרדריקסברג, דנמרק
מקום לימודים	Tegne- og Kunstindustriskolen for Kvinder האקדמיה הדנית המלכותית לאמנויות יפות
הושפעה על ידי	Charlotte Sode, Julie Meldahl, Viggo Johansen
יצירות ידועות	The Book of Bibliophilia, Fortunio
בן או בת זוג	לילי אלבה (1904–1930) Major Fernando Porta (1931–1936)

גרדה מארי פרדריקה גוטליב (בדנית: Gerda Marie Fredrikke Gottlieb;‏ 15 במרץ 1886 – 28 ביולי 1940) הייתה אמנית ומאיירת דנית, הידועה בשל הארוטיקה שבעבודתה. ברבים מציוריה מיוצגות נשים אפנתיות, בסגנון אר נובו, ומאוחר יותר גם אר דקו. סיפור חייה שזור בסיפור נישואיה לאמן איינר וגנר, שהיה לימים לילי אלבה, האישה השנייה לעבור ניתוח להתאמה מגדרית, שמתה כתוצאה מהניתוח. סיפורן עובד לספר בשם "הנערה הדנית", ואז לסרט באותו השם. 

המיניות הלא-בינרית של גרדה, אשר נכחה בעבודתה וכן בחייה האישיים, והתייחסותה למיניות נשים בציוריה, וכן סיפורה של לילי אלבה ונוכחותה המרכזית בעבודות של גרדה גרמו להתרחקות ממנה כאמנית בתקופתה. היא מחקה את הגבולות בין מגדר לזהות מינית, והחברה סביבה לא קיבלה זאת, או לא ידעה לקבל. כמעט מאה שנים מאוחר יותר, התחדש העניין בעבודתה ובסיפורה, והיא נחשבת לדמות מרכזית בהיסטוריית האמנות של דנמרק.

ביוגרפיה

גרדה גוטליב גדלה בכפר קטן במחוז האמלו, ליד העיר גרנה. היא הייתה בתם של ג'סטין (לבית אוסטרברג) ואמיל גוטליב, כומר לותרני, שהיה ממוצא הוגנוטי. משפחתה הייתה שמרנית מאוד. היו לה שלושה אחים, אך רק אחד חי עד גיל בגרות. משפחתה עברה לעיירה הוברו, שם גדלה. היא גילתה כישרון אמנותי בגיל צעיר והחלה ללמוד כדי לפתח את כישוריה. האפשרויות באזור הפרוורי היו מוגבלות, ולכן בגיל 17 עברה גוטליב לקופנהגן כדי ללמוד באקדמיה המלכותית הדנית לאמנות יפה. שם פגשה את האמן איינר וגנר, לימים לילי אלבה. השניים התחתנו, כשהם בגילאים 19 ו-22 בהתאמה, והקריירה של גוטליב התחילה לפרוח.

ב-1904, הופיעה עבודתה של גרדה וגנר בגלריית האמנות שרלוטנבורג (הגלריה הרשמית של האקדמיה המלכותית), וב-1907 היא זכתה בתחרות איור מטעם העיתון הדני "פוליטיקן". בזכות הכרה זו פרצה לתחום איור אופנה, והפכה לאחת המאיירות הידועות והמצליחות בתחום האופנה העלית, כאשר סימן היכרה היה עיצוב אר דקו מסוגנן ברוח התקופה. את עבודתה פרסמה במגזינים המובילים, כולל ווג, "לה וי פריזיאן", ו"לה פנטזי".

השתתפותה בתחרות בעיתון הביאה עמה גם מחלוקת, אולי הגדולה ביותר בהיסטוריית האמנות הדנית, שמכונית "מחלוקת הציירים האיכרים". המהומה החלה כאשר אחת מיצירותיה - דיוקן של אלן פון קול - נדחתה מהתחרות "בשל סגנונה". הוויכוח התקיים בין אמנים שמרנים שרצו לשמר מה שהיה בעיניהם "אמנות נכונה", לבין גל חדש של אמנים, שציירו באופנים סימבוליים ומסוגננים והביאו חידושים לאמנות. המחלוקת כונתה "סכסוך ציירי האיכרים", מכיוון שדוגלי האמנות השמרנית דגלו בריאליזם שבו הנושא האידיאלי לציור היה אנשים כפריים פשוטים. וגנר עצמה לא השתתפה בסערה, חוץ מאשר במעשה אחד, כאשר דאגה שהציור הדחוי יוצג בגלריית וינקל ומגנוסן בקופנהגן.

הצלחתה של וגנר צמחה, בעיקר בפריז. בדנמרק עבודתה נחשבה רחוקה מידי מהמיינסטרים. היא הציגה ברחבי אירופה, ואף זכתה בפרס בתחרות האמנות של התערוכה העולמית של 1925 בפריז.

תמות בעבודתה

בפריז, בנוסף לעבודתה בתחום האופנה, וגנר ציירה עבודות המתמקדות במיניות נשית - של נשים עם נשים, נשים עם גברים, נשים עם עצמן, וכן בהקשרים מיתולוגיים. חייה הקבילו לעבודתה האירוטית, כאשר נהנתה מכל מה שהיה לאוונגרד הפריזיאני להציע, והייתה מארחת ומתארחת במסיבות פרועות והייתה ידועה כאוהבת נשים. היא נהנתה מהסקנדלים שהייתה מעוררת בעבודתה, ומהפופולריות הגוברת שלה בהתאם.

עבודתה הייתה ייחודית בכך שהציגה מיניות נשית מפרספקטיבה נשית, ולא דרך המבט הגברי. בנוסף לאירוטיקה הבלתי מתפשרת בציוריה, האקסהיביציוניזם, וה-BDSM, עבודתה גם שיקפה את האמביוולנטיות של וגנר לנורמות מגדריות. היא הציגה מגדר כדבר נזיל, ופרצה בציוריה תדיר את הנורמות החברתיות בנוגע למין, מגדר ונשיות.

לילי אלבה

דיוקן של לילי אלבה. גרדה וגנר, c. 1928

איינר וגרדה נפגשו בלימודים באקדמיה המלכותית לאמנות, ונישאו ב-1904. הם טיילו ברחבי אירופה, ולבסוף השתקעו בפריז, שם היו לחלק מהחברה הבוהמיינית, ומנו בין חבריהם רקדניות, שחקנים, אמנים, ודמויות אחרות מעולם האמנות והתרבות.

השחקנית המפורסמת אנה לארסן הזמינה אצל גרדה דיוקן. יום אחד היא לא יכלה להגיע לשבת עבור הציירת, אז גרדה הלבישה את איינר בגרביונים ונעלי עקב כדי לדגמן בשבילה, ושתוכל להמשיך בציור. גם בפעם השנייה שלארסן לא הצליחה להגיע, היא הציעה להשתמש באיינר כמודל.. כשהתגלה שהמודל לציורים אלה היא לילי, עולם האמנות הגיב בזעזוע.

עם הזמן, איינר הזדהתה באופן מוצהר כאישה טרנסג'נדרית. אך זהותה עדיין לא הייתה ידועה לכל, וכשגרדה ולילי יצאו יחד לאירועים ציבוריים, היא הייתה מציגה את לילי כאחותו של איינר. אחרי שנים שחייה כלילי, ב-1930 היא החליטה לעבור ניתוח לשינוי מין, השנייה בהיסטוריה לעשות כן. מיד לאחר הניתוח, מכיוון שלא היו כבר בעל ואישה, מלך דנמרק כריסטיאן העשירי ביטל את נישואיהן באוקטובר 1930. לילי סבלה מסיבוכים מהניתוח, בו ניסו להשתיל לה גם רחם, ומתה ב-1931 כתוצאה.

שנותיה האחרונות

בשנת 1931, גרדה, שהייתה הרוסה ממותה של לילי, נישאה לפרננדו פורטה, שהיה קצין, טייס ודיפלומט איטלקי, ושהיה צעיר ממנה בעשר שנים. השניים עברו לגור במרוקו, שם המשיכה וגנר ליצור אמנות. היא התגרשה מפורטה בשנת 1936, לאחר שסחט ממנה את חסכונותיה במרמה, וחזרה לדנמרק ב-1938. התערוכה האחרונה שלה הוצגה ב-1939, כאשר עבודותיה כבר לא היו במודה. וגנר, שחייתה לבד בשלב זה, החלה לשתות בכבדות, והתפרנסה ממכירת גלויות עבודת ידה.

גרדה נפטרה ב-28 ביולי 1940, בפרדריקסברג שבדנמרק, בהיותה בת 55.

סיפורה בספרות ובקולנוע

במהלך השנים, הסיפור של לילי וגרדה צבר ססטוס קאלט בדנמרק ובעולם. בעקבות פרסום ספרו של דייוויד אברסהוף, "הנערה הדנית", בשנת 2000, יצירות האמנות שלהם התגלו מחדש, והוצגו בתערוכות וכן נמכרו במכירות פומביות בהצלחה. תערוכה מיוחדת של גרדה וגנר הוצגה במוזיאון ארקן לאמנות מודרנית ב-2015, ובינואר 2017 יצאה התערוכה לסבב עולמי.

"הנערה הדנית" היה לרב-מכר בינלאומי ותורגם לכתריסר שפות. בסרט באותו השם שיצא ב-2015, וגנר גולמה על ידי אלישיה ויקנדר, שזכתה בפרס האוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר. את לילי גילם השחקן הבריטי אדי רדמיין. הסרט ספג ביקורת על טשטוש ההיסטוריה המעשית של אישה טרנסג'נדרית בשם ארוטיזציה שלה, בשל השמטת חלק מהעובדות ההיסטוריות, ועל היותו מבוסס על ספר פיקטיבי במקום על הסיפור האמיתי של הדמויות האמיתיות, גרדה ולילי. בנוסף, הסרט עורר סערה בקהילת הלהט"ב, אשר התנגדה לבחירת גבר סיסג'נדר לגילום דמות טרנסג'נדרית. נושא המיניות של גרדה אינו מוזכר בסרט או בספר.

בפברואר 2016, זכתה אליסיה ויקנדר בפרס האוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר עבור גילום דמותה של וגנר בסרט.

עבודות נבחרות

• Le Livre des Vikings by Charles Guyot (1920 or 1924)
• Une Aventure d'Amour à Venise by Giacomo Casanova. Le Livre du Bibliophile. Georges Briffaut. Collection Le Livre du Bibliophile. Paris. 1927.
• Les Contes by La Fontaine (1928–1929).
• Contes de mon Père le Jars and Sur Talons rouges by Eric Allatini (1929)
• Fortunio by Théophile Gautier (1934)
• L'Anneau ou La Jeune Fille Imprudente by Louis de Robert
• Amour Etrusque by J.-H. Rosny aîné
• L'Abdication de Ris-Orangis by Léo Larguier (1918)

לקריאה נוספת

• Man into woman: an authentic record of a change of sex / Lili Elbe ; edited by Niels Hoyer [i.e. E. Harthern] ; translated from the German by H.J. Stenning ; introd. by Norman Haire. - London, Jarrold Publisher's, 1933 (Original Danish ed. published in 1931 under title: Fra mand til kvinde. Later edition: Man into woman: the first sex change, a portrait of Lili Elbe - the true and remarkable transformation of the painter Einar Wegener. - London, Blue Boat Books, 2004.
• Gerda Wegener / edited by Andrea Rygg Karberg ... [et al.]. - Denmark, Arken Museum of Modern Art, 2015.
• Retrospective exhibition at ARKEN Museum of Modern Art(הקישור אינו פעיל) 7 November 2015 to 8 January 2017

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גרדה וגנר בוויקישיתוף

• כתבי גרדה וגנר בפרויקט גוטנברג (באנגלית)