גרהרד ריכטר
.jpg) | |
| לידה |
9 בפברואר 1932 (בן 92) דרזדן, רפובליקת ויימאר  |
|---|---|
| מקום לימודים |
האקדמיה לאמנות של דיסלדורף |
| תקופת הפעילות |
1952–2018 (כ־66 שנים) |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
capitalist realism |
| יצירות ידועות |
חלון הקתדרלה, 48 Portraits, נר |
| פרסים והוקרה |
Arnold-Bode-Preis (1982) אזרחות כבוד של קלן (2003) European Cultural Award (2018) פרימיום אימפריאל (1997) הפרס לתרבות ואמנות של הגרמנים הקתולים (2004) פרס נורדריין-וסטפאליה (2000) פרס וולף לאמנויות טבעת הקיסר של גוסלאר |
| בן או בת זוג |
איסה גנצקן (1982–1993) |
|
www | |
  | |
גרהרד ריכטר (בגרמנית: Gerhard Richter; נולד ב-9 בפברואר 1932) הוא צייר גרמני, מחשובי האמנים בעשורים האחרונים של המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21. זוכה "פרס וולף" לשנת 1995. בשנת 2018 יצא סרט הקולנוע "יצירה ללא מחבר" של פלוריאן הנקל וון דונרסמרק שמבוסס על חייו של ריכטר.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גרהרד ריכטר נולד בשנת 1932 בעיר דרזדן שבגרמניה. את ילדותו עבר ריכטר ברייכנאו ובוולאטרסדורף.
בעוד כמה מקרובי משפחתו הקרובה היו תומכים של המפלגה הנאצית, הרי דודתו, שהייתה חולת נפש, נכלאה במחנה ריכוז.[1]
בעידודה של אימו החל להתעניין באמנות. לאחר עשר שנות לימוד בבית ספר מזרח גרמני, פרש מלימודיו ובשנת 1948 החל לעבוד כמתמחה בציור תפאורות ובציור שלטי פרסומת. בשנת 1952, בניסיונו השני, התקבל ריכטר לאקדמיה לאמנות בדרזדן (Hochschule für Bildende Künste Dresden), שם למד טכניקות ציור וציור קיר. בין היצירות שיצר אז היו ציור קיר בשם "טקס אכילת לחם הקודש עם פיקאסו" (1955; "Communion with Picasso") או "חדוות החיים" (1957; Lebensfreude) ציור עבור המוזיאון להגיינה בעיר, אשר שימש גם כעבודת הסיום שלו לקבלת הדיפלומה. בשנת 1957 נשא לאישה את מארינה אופינגר (Marianne Eufinger), ממנה נולדה בתו הראשונה בטי. יצירותיו בשנים אלו כללו ציור קיר בשם "קרב פועלים" ("Arbeiterkampf"), וכן פורטרטים בשמן של השחקנית המזרח גרמניה אנג'ליקה דומרזה (Angelica Domroese) ואת ציור הנוף "נוף עירוני" (Stadtbild; 1956).
בתחילת שנות השישים זמן קצר לפני בניית חומת ברלין, עבר לחיות במערב-גרמניה ופגש אמנים גרמנים צעירים כגון זיגמר פולקה (Sigmar Polke), ג'ורג בזליץ (Georg Baselitz) ואחרים. . בשנת 1963 ערך ריכטר את תערוכת היחיד הראשונה שלו בגלריה בעיר דיסלדורף. יצירותיו ספגו את השפעת האמנות של הפופ ארט האירופי והאמריקאי. ציוריו, שהתבססו על דימויים שנלקחו מתוך תצלומים, הציגו דימויים מן העולם התרבותי הפופולרי של התקופה כגון "הנשיא ג'ונסון מנסה לנחם את גברת קנדי" (Präsident Johnson versucht Mrs. Kennedy zu trösten, 1963), דימויים של מטוסי קרב לצד תצלומים משפחתיים. לצד דימויים פיגורטיביים אלו החלו להופיע במחצית שנות השישים גם ציורים מופשטים. ציורים אלו, בגווני מונוכרום או בגווני אפור, דמו לאמנות המושגית, לאמנות האופ ארט ולאמנות המינימליסטית של אותה עת. בשנות השבעים הפך ריכטר לאמן מוכר באירופה ובארצות הברית והוא החל להציג שם בקביעות מיצירותיו.
ריכטר שימש כפרופסור אורח בבית הספר לאמנות (Hochschule für bildende Künste) בהמבורג ובבית הספר לאמנות ועיצוב נובה סקוטיה, קנדה. בשנת 1971 קיבל מינוי כפרופסור באקדמיה לאמנות בדיסלדורף. בשנת 1982 נשא לאישה את איזה גנצקן, פסלת גרמניה ובשנת 1983 עברו השניים להתגורר בעיר קלן, בה הוא מתגורר עד היום.
בשנת 1988 נוצרה העבודה הידועה ביותר של ריכטר, "18 באוקטובר 1977", המכילה 15 ציורים שנושאיהם לקוחים מצילומי עיתונות המתארים את האירועים הקשורים ל"סיעת הצבא האדום", ארגון טרור שפעל בגרמניה וידוע גם בשם "כנופיית באדר-מיינהוף". התאריך, המציין את היום בו נמצאו שלושה מחברי הארגון מתים בתאם שבכלא הגרמני. רק חלקם של הציורים מתארים את המוות ואילו אחרים מתארים דימויים הקשורים להם.
בשנת 1995 נשא את אשתו השלישית סבינה מוריץ (Sabine Moritz), ממנה נולדו ילדיו מוריץ ואלה מריה.
בשנת 2003 חשף ריכטר את "אטלס", 783 דפים ובהם גזרי עיתונים, תצלומים ותמונות שונות, אשר שימשו את ריכטר כמקור לציורים רבים במהלך שנות עבודתו. חלק מן הדפים הוצגו לראשונה בתערוכה בגלריה וייטצ'פאל בלונדון (Whitechapel Art Gallery). קטלוג התערוכה זכה למהדורות נוספות ומורחבות באנגלית ובגרמנית בשנת 2006.
בשנת 2004 הוציא ריכטר ספר אמן בשם "War Cut" (גיזרי מלחמה), בו שילב 216 תצלומי תקריב של "ציור מופשט" (648-2), עם מספר זהה של כתבות עיתונות הלקוחות מתוך העיתון הגרמני "פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג", שנושאן מלחמת עיראק.[2]
בשנת 2007 נחשף חלון ויטראז' גדול בקתדרלה של העיר קלן, בעיצובו של ריכטר. חלון הוויטראז' נועד להחליף את החלון המקורי שנפגע בזמן מלחמת העולם השנייה, ובמקומו נקבע חלון זכוכית פשוט. החלון, המבוסס על ציורו "4096 צבעים" (1974), מורכב מ-11,500 ריבועי זכוכית בגודל של כ-10x10 ס"מ המסודרים באקראיות. 72 צבעי הזכוכית לקוחים מחלונות הוויטראז' הנוספים בכנסייה.
בשנת 2018 יצא לבתי הקולנוע הסרט "יצירה ללא מחבר" המבוסס, ברובו, על חייו ועבודתו של ריכטר.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של גרהרד ריכטר (באנגלית)- "18 באוקטובר 1977", אתר המוזיאון לאמנות מודרנית, ניו יורק.
- אסתר זנדברג, לפעמים חלונות מתנפצים, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2007
אסתר זנדברג, מה לאמן החשוב ביותר בגרמניה ולוויטראז'ים בכנסיות?, באתר הארץ, 13 במאי 2020- גרהרד ריכטר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
גרהרד ריכטר (1932-), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ [1]
- ^ ראו: "Gerhard Richter Goes to War", אתר הניו יורק טיימס.