ד'ו אל-חיג'ה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
החודש העברי המקביל
חודש בשנים
אלול ה'תשע"ו-ה'תשע"ח
אב ה'תשע"ט-ה'תשפ"א
תמוז ה'תשפ"ב-ה'תשפ"ג
סיוון ה'תשפ"ד-ה'תשפ"ו
אייר ה'תשפ"ז-ה'תשפ"ט
ניסן ה'תש"ץ-ה'תשצ"ב
אדר[1] ה'תשצ"ג-ה'תשצ"ה
שבט ה'תשצ"ו-ה'תשצ"ח
טבת ה'תשצ"ט-ה'תת"א
כסלו ה'תת"ב-ה'תת"ג
חשוון ה'תת"ד-ה'תת"ו
תשרי ה'תת"ז-ה'תת"ט

ד'וּ אל-חִיגָ'הערבית: ذُو ٱلْحِجَّة, תעתיק מדויק: ד'וּ (א)לְחִגָּ'ה) הוא החודש השנים-עשר והאחרון בלוח השנה המוסלמי. זהו החודש שבו נערך החג', העלייה לרגל לאתרים המקודשים לאסלאם במכה ובסביבותיה.

משמעות שמו של החודש היא "בעל החג' ", כלומר, החודש שבו נערך החג' (העלייה לרגל). החג', שהוא אחת מחמש המצוות העיקריות באסלאם, יכול להתקיים רק בתאריכים הקבועים בחודש זה. עלייה לרגל במועד אחר, המכונה "עוּמְרָה" (عمرة), אינה נחשבת כקיום מצוות החג'.

החג' מתקיים מראשית החודש, ומגיע לשיאו ביום התשיעי של החודש, הוא יום ערפאת (אנ'). ביום זה עומדים העולים לרגל למרגלות הר ערפאת הסמוך למכה ומאזינים לדרשה. טקס זה נחשב כטקס החשוב ביותר מבין טקסי החג', והוא שחזור של דרשתו של מוחמד למאמיניו ביום התשיעי של ד'ו אל-חיג'ה בשנת 10 להג'רה (שנת 632 לספירה), בזמן שערך את העלייה לרגל האחרונה לפני מותו (ראו: חיג'ת אל-ודאע).

מהיום העשירי בחודש ובמשך ארבעה ימים נחוג עיד אל-אדחא (חג הקורבן), שהוא אחד משני החגים המרכזיים באסלאם. לפי המסורת המוסלמית, חג זה מציין את עקדת ישמעאל בידי אברהם (סיפור המופיע בקוראן ומקביל לסיפור עקדת יצחק בתנ"ך).

ביום ה-18 לחודש ד'ו אל-חיג'ה חוגגים השיעים את חג ע'דיר ח'ם ("מעיין ח'ם"). חג זה נחוג לזכר אירוע שנזכר במסורת השיעית בלבד, לפיה ביום זה הכתיר מוחמד את עלי בן אבי טאלב ליורשו, ליד המעיין המכונה ח'ם.

יש מסורות מוסלמיות הקובעות כי בחודש זה, עלי בן אבי טאלב, שהיה בן-דודו של מוחמד, נשא לאישה את בתו של מוחמד, פאטמה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בשנה הראשונה אדר ב', באחרונה אדר א' וביניהן אדר רגיל.