דיוגנס לארטיוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דיוגנס לארטיוס
Διογένης ὁ Λαέρτιος
איור מהמאה ה-17 של לארטיוס.
איור מהמאה ה-17 של לארטיוס.
לידה 180 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 240 (בגיל 60 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רומא העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה יוונית עתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות המאה ה־2 – המאה ה־3 (כ־100 שנה) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דיוגנס לארטיוסיוונית: Διογένης ὁ Λαέρτιος) היה ביוגרף יווני בן המחצית הראשונה של המאה השלישית לספירה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין אנו יודעים דבר על קורות חייו של דיוגנס לארטיוס. על פי שמו, יש סבורים שמוצאו מן העיר לארטה שבקיליקיה (כיום בדרום טורקיה). על פי כתביו ניתן לשער שהוא חי במחצית הראשונה של המאה השלישית לספירה.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתו החשובה, "חייהם ודעותיהם של פילוסופים מפורסמים", שנכתבה ביוונית, כוללת ביוגרפיה של 82 פילוסופים קלאסיים יוונים מתאלס ועד אפיקורוס, ותיאור השקפותיהם הפילוסופיות. ספר זה מהווה סיכום של דעות ושל לקטי קטעים מכתביהם של ביוגרפים עתיקים, ובהם דיודס ממגנסיה ופאבורינוס.

דיוגנס לארטיוס עסק גם בשירה, אך חרוזיו לא זכו באותה מידה של הצלחה.

חייהם ודעותיהם של פילוסופים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – חייהם ודעותיהם של פילוסופים מפורסמים

ביצירה זו דיוגנס לארטיוס מתחיל בתיאור קורות חייו של כל פילוסוף - תיאור המלווה במעשיות רבות. התורות הפילוסופיות השונות ניתנות בקווים כלליים, לפעמים תוך חוסר עקביות. אולם, יצירה זו מהווה מקור לידע שלא ניתן להשיגו מן המקורות האחרים שבידינו. לשם דוגמה: הודות לספרו זה של דיוגנס לארטיוס יש בידינו אמרות ומכתבים של אפיקורוס. במסתו "על ספרים" (ספר 2 פרק 10) מישל דה מונטן כתב: "אני מצר על כך שיש לנו לארטיוס אחד ולא שנים עשר, ועל כך שלא הרחיב בדבריו".

דיוגנס לארטיוס חילק את הפילוסופים היוונים לשני זרמים: האיוני והאיטלקי. שבעה הספרים הראשונים של יצירתו זו מוקדשים לזרם האיוני, ושלושת האחרונים - לזרם האיטלקי. הזרם האיוני מתחיל בפילוסוף אנכסימנדרוס. לאחר סוקרטס, המחבר סיווג את הפילוסופים לשלושה ענפים:

  1. אפלטון (שהמחבר הקדיש לו את כל הספר השלישי), ואנשי האקדמיה האפלטונית עד קליטומאכוס.
  2. אריסטו ותאופרסטוס.
  3. אנטיסתנס עד כריסיפוס מסולי. הזרם האיטלקי מתחיל בפיתגורס וממשיך בקסנופאנס, פרמנידס, זנון מאליאה, לוקיפוס, דמוקריטוס ובאחרים עד אפיקורוס, שהמחבר הקדיש לו את כל הספר האחרון.

תוכן החיבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר א: פרולוג, תאלס, סולון, כילון איש ספרטה, פיטאקוס איש מיטילנה, ביאס, קלאובולוס איש לינדוס, פריאנדרוס, אנכארסיס, מיסון (אנ'), אפימנידס, פרקידס.

ספר ב: אנכסימנדרוס, אנכסימנס, אנכסגורס, ארכלאוס, סוקרטס, קסנופון, אסכינס, אריסטיפוס, פיידון, אוקלידס, סטילפו, קריטון (אנ'), סימון, גלאוקון, סימיאס, קבס (אנ'), מנדמוס (אנ').

ספר ג: אפלטון.

ספר ד: ספאוסיפוס, קסנוקרטס, פולמון מאתונה, קראטס, קראנטור, ארקסילאוס, ביון, לאקידס, קרנאדס, קליטומאכוס.

ספר ה: אריסטו, תאופרסטוס, סטראטו, ליקון, דמטריוס מפלרום, הרקלידס.

ספר ו: אנטיסתנס, דיוגנס, מונימוס, אונסיקריטוס, קראטס, מטרוקלס, היפרכיה, מניפוס (אנ'), מנדמוס (אנ').

ספר ז: זנון מקיטיון, אריסטון, הרילוס, דיוניסיוס, קלאנתס, ספאירוס, כריסיפוס.

ספר ח: פיתאגורס, אמפדוקלס, אפיכרמוס, ארכיטס, אלקמאון, היפאסוס, פילולאוס, אאודוקסוס.

ספר ט: הרקליטוס, קסנופאנס, פרמנידס, מליסוס, זנון מאליאה, לוקיפוס, דמוקריטוס, פרותגורס, דיוגנס מאפולוניה, אנקסארכוס, פירון, טימון.

ספר י: אפיקורוס.

דיוגנס על היהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיוגנס טען בספרו כי יש המייחסים את מוצא היהודים למאגי (Magi) (חסידי הזורואסטריות).[1]

ב"חיי סוקרטס"[2] מצטט דיוגנס את יוסטוס איש טבריה כמקור סמכות לידיעה מפוקפקת הקשורה להתערבות אפלטון במשפטו של מורו, ואף מציין את שמו של הספר של יוסטוס: "הזֵר" או "עטרת הראש". זוהי ההתייחסות היחידה ליוסטוס על ידי סופר פגאני ודיוגנס אינו מציין שיוסטוס היה יהודי.[3]

מהדורה מדעית של יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

* Diogenis Laertii Vitae philosophorum edidit Miroslav Marcovich, Stuttgart-Lipsia, Teubner, 1999-2002. Bibliotheca Teubneriana, vol. 1: Books I—X; vol. 2: Excerpta Byzantina; v. 3: Indices by Hans Gärtner

תרגומי יצירותיו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דיוגנס לארטיוס בוויקישיתוף


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Diogenes Laertius, Vitae Philosophorum, I, Prologue, 9
  2. ^ Diogenes Laertius, Vitae Philosophorum, II, Socrates, 41
  3. ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II, CXVI. Diogenes Laertius, pp. 332-334