דייוויד באמבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דייוויד באמבר
David Bamber
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 19 בספטמבר 1954 (בן 69)
ווקדן, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מועדפת קומדיה שייקספירית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1982 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
פרסים והוקרה פרס אוליבייה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דייוויד ג'יימס באמבראנגלית: David James Bamber; נולד ב-19 בספטמבר 1954) הוא שחקן אנגלי, הידוע מהופעותיו בטלוויזיה ובתיאטרון. הוא חבר באקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמבר נולד בוולקדן, שליד מנצ'סטר. בספטמבר 1973 היה חבר בתיאטרון לנוער של מנצ'סטר, ושיחק בתפקיד פנדארוס במחזה "טרוילוס וקרסידה".[1] הוא למד דרמה באוניברסיטת בריסטול והמשיך את לימודי המשחק ב-RADA, שם זכה בשנת 1979 במדליית זהב.

באמבר הרבה להופיע בטלוויזיה הבריטית, בסדרות טלוויזיה, במיני-סדרות ובסרטי טלוויזיה שונים. הוא שיחק בעיבוד של ה-BBC לספר "הבודהה מהפרברים" מאת חניף קוריישי, ובסדרת הדרמה "גאווה ודעה קדומה" על פי הרומן של ג'יין אוסטן, בה גילם את מר קולינס, הדודן של בני משפחת בנט.

עוד שיחק בתפקיד, ג'וליאן ויתאקר, שר זוטר במשרד האוצר, בפרק בסדרה "The New Statesman" בכיכובו של ריק מייאל. ב-1997 כיכב בתפקיד אריק סלאט בשתי העונות של הסדרה "Chalk" של סטיבן מופאט.

להכרה בינלאומית זכה בשנים 2005–2007 כשהופיע בתפקיד מרקוס טוליוס קיקרו בסדרה "רומא" של HBO / BBC2. בסדרה "פוארו" השתתף בפרק "The Double Clue" בעונה השלישית בה גילם אספן תכשיטים שנשדד. בסרט "מבצע ואלקירי" בבימויו של בריאן סינגר הוא שיחק בתפקיד אדולף היטלר.

באמבר הוא גם שחקן תיאטרון. ב-1995 זכה בפרס לורנס אוליבייה לשחקן הטוב ביותר על הופעתו כגאי במחזה "My Night with Reg". ב-1996 חזר על התפקיד בעיבוד הטלוויזיוני של ה-BBC. בתסכית אודיו של "דוקטור הו" גילם באמבר את הקיסר קונסטנטינוס בפרק "The Council of Nicaea". עוד שיחק ב-2008 בתפקיד ג'רמי לונגסטף בסדרה הרדיופונית "The Way We Live Right Now".

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמבר נשוי לשחקנית ג'וליה סוויפט, בתם של השחקנים דייוויד סוויפט ופולה ג'ייקובס. לבני הזוג יש שני בנים: תיאו (יליד 1991) ואיתן (יליד 1999). המשפחה מתגוררת בצפון לונדון.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם שם באנגלית תפקיד הערות
1982 Privates on Parade צ'ארלס בישוף
1985 The Doctor and the Devils קרונין
1988 ציפיות גדולות High Hopes רופרט בות'-בריין ביים מייק לי
1992 Dakota Road איש ברכבת
1992 Year of the Comet אלברט
1995 גאווה ודעה קדומה Pride and Prejudice מר קולינס
1996 Wet and Dry
2002 דניאל דרונדה Daniel Deronda לאש מיני-סדרה
2002 כנופיות ניו יורק Gangs of New York ביים מרטין סקורסזה
2002 זהות כפולה The Bourne Identity פקיד בקונסוליה
2003 אחוזת אהבה I Capture the Castle כומר
2005 The Clap קשישטוף וניר
2005 רומא Rome קיקרו סדרת טלוויזיה זוכת פרסים
2006 מיס פוטר Miss Potter פרואינג ווארן
2007 The All Together רובין סוויין
2007 דוק מרטין Doc Martin כומר
2008 מבצע ואלקירי Valkyrie אדולף היטלר ביים בריאן סינגר
2009 Psychoville רובין
2010 נאום המלך The King's Speech במאי תיאטרון
2011 הבורג'ס The Borgias ת'יאו
2012 הנרי הרביעי, חלק שני Henry IV, Part II שאלו חלק מהסדרה הכתר החלול
2012 The Paradise צ'ארלס צ'יסהולם סדרת טלוויזיה (פרק אחד)
2013 Blandings הר שנלהונד סדרת טלוויזיה (פרק אחד)
2013 שרידים What Remains ג'ו סלרס
2014 דוקטור הו Doctor Who קפטן קוול בפרק "מומיה באוריינט אקספרס"
2015 האב בראון Father Brown וולטר האבל בפרק "The Curse of Amenhotep"
2015 Death in Paradise אלן באטלר סדרת טלוויזיה (פרק אחד)
2015 ערב חג המולד Christmas Eve וולט
2016 רציחות במידסומר Midsomer Murders דניאל פרגו בפרק "A Dying Art"
2016 ויקטוריה Victoria דוכס סאסקס מיני-סדרה
2016 Camping נואל
2016 מדיצ'י Medici: Masters of Florence האפיפיור אאוגניוס הרביעי 3 פרקים
2017 להרוג את המלך Gunpowder הנרי פרסי, רוזן נורת'מברלנד מיני-סדרה
2018 שערורייה אנגלית למדי A Very English Scandal לורד אראן מיני-סדרה
נאמנות Trust בלה וון בלוק סדרת טלוויזיה
2020 אנולה הולמס Enola Holmes סר ווימבראל
בשר ודם Flesh and Blood מפקח בילוש דאג ליינהם מיני-סדרה
2024 המשטר (אנ') The Regime ויקטור שיף 5 פרקים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Bates, Merete, TROILUS AND CRESSIDA in Manchester, The Guardian; 5 September 1973