דמטריוס השני איטוליקוס, מלך מוקדון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דמטריוס השני איטוליקוס, מלך מוקדון
Δημήτριος Β΄ ο Αιτωλικός
‏Δημήτριος Β΄ ο Αιτωλικός
לידה 275 לפנה"ס
פטירה 229 לפנה"ס (בגיל 46 בערך)
שם מלא דמטריוס השני "איטוליקוס", מלך מוקדון
מדינה מוקדון
בת זוג סטרטוניקה
ניקאה
פתיה
כריסאיס
השושלת האנטיגונידית
תואר מלך מוקדון
כינוי "איטוליקוס" ("האיטולי")
אב אנטיגונוס השני גונאטס, מלך מוקדון
אם פילה
צאצאים אפמאה השלישית
פיליפוס החמישי, מלך מוקדון
מלך מוקדון
239 לפנה"ס229 לפנה"ס
(כ־10 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דמטריוס השנייוונית עתיקה: Δημήτριος Β΄΄; ‏275 לפנה"ס - 229 לפנה"ס) אשר כונה "איטוליקוס" (ο Αιτωλικός - "האיטולי") היה מלך מוקדון בין שנת 239 לפנה"ס ל-229 לפנה"ס. הוא היה בנו של אנטיגונוס השני גונאטס, מלך מוקדון ואביו של פיליפוס החמישי, מלך מוקדון. הכינוי "איטוליקוס" בא לו בשל ניצחונותיו על הליגה האיטולית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמטריוס נולד באזור שנת 275 לפנה"ס. הוא היה בנו של אנטיגונוס השני גונאטס, מלך מוקדון. סביו מצד האבא היה דמטריוס פוליורקטס, וסבתו הייתה פילה בת אנטיפטרוס. אמו הייתה נסיכה אחרת בשם פילה, שהייתה בתו של סלאוקוס הראשון מייסד האימפריה הסלאוקית, ושל סטרטוניקה מסוריה, שהייתה אחות אביו.

הוא התבלט לראשונה במהלך המלחמה הכרמונידית. אלכסנדר השני, מלך אפירוס פלש למוקדון דרך מעלה הנהר אאוס (aoos), ואביו לא יכל לטפל בפלישה בעצמו (המלחמה התנהלה במקביל באטיקה ובפלופונסוס), ולפיכך הפקיד כוח גדול בפיקודו של דמטריוס כדי שיהדוף אותה עבורו. דמטריוס הנחיל לאלכסנדר מפלה מוחצת, והוא נאלץ לבקש הסכם שלום.[1] לא ידוע טיבם המדויק של יחסיו עם אביו, אולם נראה שכמקובל בחצרות המלוכה דאז, אביו העביר לו עוד בחייו חלק מסמכויות שלטונו.

מלכותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מותו של אביו בשנת 239 לפנה"ס, עבר הכתר לידי דמטריוס בצורה חלקה לחלוטין. אביו היה אהוד מאוד ביוון, ולפיכך הוא התקבל באהדה גם מחוץ למוקדון.[2] מיד עם עלותו לשלטון, נאלץ לטפל בגל פלישות חדש של שבטים מהצפון, מה שריתק אותו אל הצפון, ושחרר את הרסן מאויבותיה של מוקדון בדרום. ביוזמת אראטוס מסיקיון, כרתו ביניהן ברית שתי הליגות הגדולות ביוון, הליגה האכאית והליגה האיטולית. על פי ההסכם, שהיה אמור לצמצם מאוד את השפעתה של מוקדון, האכאים יוכלו להרחיב את שלטונם ככל שירצו, בעוד לאיטולים ניתנה יד חופשית באקרנאניה.[3]

אותה תקופה נשלטה מחצית אקרנאניה בידי האיטולים, והמחצית השנייה בידי ממלכת אפירוס. מותו של אלכסנדר השני, מלך אפירוס מספר שנים קודם לכן, פתח בפני האיטולים חלון הזדמנויות חדש. בנו פירוס השני היה עוד קטין, ואמו אולימפיאס השנייה שימשה כעוצרת למענו. השלטון בממלכה היה לא יציב, ואולימפיאס חיפשה נואשות בני ברית. דמטריוס נאות להפצרותיה, ונשא לאשה את בתה פתיה.[4] בשנת 238 לפנה"ס הכריז דמטריוס מלחמה על הליגה האיטולית, ובכך נפתחה מלחמה אשר כונתה בידי בני הדור "המלחמה הדימטרית" או "מלחמת דמטריוס".[5]

דמטריוס לא יכל להתפנות לאפירוס, כיוון שהיה מרותק לקרבות נגד שבט הדארדאנים בחזית הצפונית, אולם גם הגייסות הקטנים ששלח הצליחו לבלום את ההתפשטות האיטולית. גיס אחר שלו בפיקוד המצביא ביתיס, נע אל הפלופונסוס והביס כוח אכאי בפיקודו של אראטוס ליד פילאקיה. הניצחון המוקדוני היה שלם, ואף נפוצו שמועות שאראטוס עצמו מת (אם כי הדבר לא היה נכון).[6] אם כי הכוח של ביתיס לא הספיק ליהנות מפירות הניצחון, לפני שדמטריוס הזעיק אותו חזרה צפונה. צעד נמהר זה, גרם להתערערות השלטון המוקדוני בפלופונסוס, ולהתעצמות הליגה האכאית. דמטריוס היה מודע לכך, והחליט לנטוש לעת עתה את החזית האכאית לטובת החזית האיטולית. אותה שנה הסכים דמטריוס לפנות את חיל המצב שלו מאתונה תמורת 150 טלנטים. אתונה לא יכלה לשלם את הסכום בעצמה, וביקשה עזרה מערים ידידותיות. נציג הליגה האכאית, אראטוס הגיע בעצמו לעיר עם עשרים טלנטים,[7] ככל הנראה במטרה להתחיל משא ומתן על צירופה של אתונה לליגה האכאית. האתונאים מצדם לא התלהבו מההצעה.[8]

הוא תקף את בויאוטיה, שהאיטולים שלטו בה, והצליח לכבוש את רובה. האיטולים מצדם המשיכו לנגוס באפירוס ואקרנאניה, ובאזור שנת 234 לפנה"ס התרחשה הפיכה באפירוס ומשטר המלוכה הוחלף ברפובליקה. ההפיכה באפירוס גרמה להתפוררות שלטונה של זו באקרנאניה, והאקרנאנים הפכו לנואשים ביותר. דמטריוס לא הצליח להגיש להם עזרה ממשית, ובלית ברירה בשנת 231 לפנה"ס נאלץ לשכור את אגרון מלך האילירים, שאכן הצליח להושיע את האקרנאנים.[9]

הוא מת בשנת 229 לפנה"ס, מותיר אחריו ינוקא בשם פיליפוס כמלך. אחיינו של דמטריוס, אנטיגונוס השלישי "דוסון" מונה כעוצר לפיליפוס, ומאוחר יותר אף הוכתר כמלך בצורה רשמית. עם זאת, לאחר מותו עברה המלוכה לידי פיליפוס.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמטריוס נישא מספר פעמים בחייו. אשתו הראשונה הייתה סטרטוניקה (אנ'), בתם של דודתו אחות אביו סטרטוניקה מסוריה, ושל אנטיוכוס הראשון מלך האימפריה הסלאוקית, ואחותו של אנטיוכוס השני. מעניין לציין כי אמו של דמטריוס, פילה (אנ') הייתה למעשה אחותה למחצה של סטרטוניקה בת אנטיוכוס. אביו של דמטריוס, שמאז ומתמיד אהב טקסי ואירועים ראוותניים, שלח צי שלם כדי להביא את הכלה מאסיה, והכריז בדלוס על כינונם של שני ימי מועד. אחד נקרא "אנטיגוניאה" על שמו, והשני נקרא "סטרטוניקיאה" על שם אחותו אם הכלה. שני הימים כללו מסיבות, תהלוכות, ומקהלות לאפולו, ארטמיס ולטו.[10]

בשנת 245 לפנה"ס הוא נישא נישואים פוליטיים לניקאיה (אנ'), אלמנת בן דודו של דמטריוס, אלכסנדר (אנ') שליט קורינתוס. נישואים אלו היו ככל הנראה הסיבה לקרע ביחסים שבין דמטריוס לבין אשתו הראשונה סטרטוניקה,[11] מה שגרם לכך שסטרטוניקה עזבה את דמטריוס וחזרה לאסיה.[12] בהמשך הוא נישא פעם נוספת לפתיה (אנ'), בתם של אלכסנדר השני, מלך אפירוס ואולימפיאס השנייה. הייתה לו בת בשם אפאמה השלישית (אנ'), אולם לא ברור מאיזו אשה.[13] ידוע גם על בן נוסף בשם סאמוס.

כמו כן, אוסביוס מספר שדמטריוס נישא לשבוית מלחמה בשם כריסאיס (Chryseis), והיא זו שילדה לו את יורשו פיליפוס.[14] ההיסטוריון ויליאם טרן, במאמרו משנת 1940, מזהה את פתיה וכריסאיס.[15] בעקבות סברתו של טרן הלכו חלק גדול מהחוקרים עד ימינו.[16]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Frank W. Walbank, "Aratos of Sicyon", Cambridge University Press 1933.
  • Paul Cartledge and Antony Spawforth, "Hellenistic and Roman Sparta", Routledge, second ed, 2002.
  • F. W. Walbank, E. A. Astin, M. W. Frederiksen, R. M. Ogilvie (ed), "The Cambridge Ancient history", vol 7, Cambridge university press, 1984.
  • F. W. Walbank, "A Historical Commentary on Polybius", 3 vols 1957, 1967, 1979.
  • F. W. Walbank, "The Hellenistic World", Harvard University Press, 1981.
  • Peter Green, "Alexander to Actium: The Historical Evolution of the Hellenistic Age", Los Angeles, ,California: University of California Press 1990
  • Hammond, Nicholas Geoffrey Lemprière, and Guy Thompson Griffith, "A history of Macedonia", Oxford: Clarendon Press, 1979.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גולן, עמ' 150.
  2. ^ גולן, עמ' 157.
  3. ^ גולן, עמ' 158.
  4. ^ יוסטינוס, ספר עשרים ושמונה, 1.
  5. ^ גולן, עמ' 159.
  6. ^ גולן, עמ' 353.
  7. ^ פלוטרכוס, "חיי אראטוס", 34.
  8. ^ גולן, עמ' 358.
  9. ^ גולן, עמ' 162-163.
  10. ^ גולן, עמ' 153.
  11. ^ גולן, עמ' 157-158.
  12. ^ השוו למשל: יוסף בן מתתיהו, "נגד אפיון", מאמר ראשון, פרק כב. "על דבר סטרטוניקי, שהלכה ממקדון אל ארץ סוריה, ועזבה את בעלה דמטריוס".
  13. ^ דמטריוס השני באתר ליוויוס
  14. ^ אוסביוס, "כרוניקה", 2, 237. "היא ילדה לו בן, פיליפוס, שהיה ראשון המלכים שנלחמו ברומאים, וגרם למוקדונים אסונות הרבה."
  15. ^ William Woodthorpe Tarn, "Phthia-Chryseis", in Harvard Studies in Classical Philology, 1, 1940, pp. 483-501.
  16. ^ פיליפוס החמישי באתר ליוויוס