האיש שרצה להיות מלך (סרט)
 | |
| האיש שרצה להיות מלך | |
| מבוסס על |
The Man Who Would Be King  |
|---|---|
| בימוי |
ג'ון יוסטון |
| הופק בידי |
ג'ון פורמן |
| תסריט |
ג'ון יוסטון, גלדיס היל |
| עריכה |
ראסל לויד |
| שחקנים ראשיים |
שון קונרי (דניאל דרבוט) ג'ק מיי מייקל קיין אלברט מוזס Mohammad Shamsi שאקירה קיין סעיד ג'פארי דוע'מי אל-ערבי כריסטופר פלאמר Paul Antrim |
| מוזיקה |
מוריס ז'אר |
| צילום |
אוסוואלד מוריס |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת, ארצות הברית, אוסטרליה |
| חברת הפקה |
סרטי קולומביה |
| חברה מפיצה |
סרטי קולומביה |
| הקרנת בכורה |
27 בנובמבר 1975 |
| משך הקרנה |
129 דק' |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה |
סרט הרפתקאות, סרט דרמה, סרט המבוסס על יצירה ספרותית |
| הכנסות באתר מוג'ו | manwhowouldbeking |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
האיש שרצה להיות מלך (באנגלית: The Man Who Would Be King) הוא סרט קולנוע משנת 1975 בבימויו של ג'ון יוסטון ובכיכובם של שון קונרי ומייקל קיין. עלילתו עוסקת בשני סמלים לשעבר בצבא הבריטי המשחרים אחרי הרפתקה בהודו הבריטית של שלהי המאה ה-19 ומעבר לה. הסרט מבוסס בשינויים קלים על הספר בן אותו שם של הסופר רודיארד קיפלינג, משנת 1888.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1885 עובד העיתונאי רודיארד קיפלינג (כריסטופר פלאמר) בשעת לילה מאוחרת במשרדו. לפתע נכנס אליו הלך מוזנח ומעורער המציג את עצמו כפיצ'י קרנהאן (Peachy Carnehan) (מייקל קיין). הוא וחברו דניאל דראבוט (Daniel Dravot) (שון קונרי) פגשו את קיפלינג שלוש שנים לפני כן. הוא מספר לו את עלילותיהם מאז.
קרנהאן ודראבוט היו סמלים לשעבר בצבא הודו הבריטית. בשעתו גנב קרנהאן את שעונו של קיפלינג, אך החזיר לו אותו לאחר שמצא עליו סמל של הבונים החופשיים, אליהם השתייך הוא עצמו. קיפלינג גם סיכל מזימה שלהם לסחוט את הראג'ה המקומי. הם היו מתוסכלים מהיעדר הזדמנויות למזימות רווחיות בהודו הבריטית, שהלכה והתמסדה. הם פנו לקיפלינג ובפיהם תוכנית שאפתנית לצאת בראש קבוצת שכירי חרב לקפיריסטן, ארץ אסייתית בלתי מוכרת לאירופים,, שנכבשה בעבר בידי אלכסנדר הגדול, כדי להציע את שירותיהם לשליט המקומי בהבסת שכניו, בתקווה לשוב להודו עטורי ניצחון ושלל. קיפלינג, שלא הצליח להניא אותם מתוכניתם, העניק לדראבוט את סמל הבונים החופשיים. הוא וקרנהאן חתמו על חוזה בו הבטיחו זה לזה נאמנות וכן התנזרות מאלכוהול ומנשים.
השניים יצאו לדרכם דרך מעבר ח'ייבר ואפגניסטן והגיעו לקפיריסטן לאחר הרפתקאות שונות בעזרתו של בילי פיש (Billy Fish) (סאעד ג'פרי (אנ')), חייל גורקה שפגשו בדרך. שם אימנו בלחימה את תושביו של כפר רדוף באויבים ויצאו עמם לקרבות. במהלך אחד הקרבות פגע חץ בדראבוט ולא גרם לו נזק. שני הצדדים ראו בכך אות להיותו אל, ולא ידעו כי חגורת התחמושת שלו עצרה את החץ. דראבוט וקרנהאן נחלו ניצחון אחר ניצחון וצבאם הלך וגדל. לבסוף הוזמנו לעיר הקדושה סיקנדרגול (Sikandergul) על ידי כוהן הדת שלה. הוא שחזר את תקרית החץ כדי לראות אם דראבוט מדמם וכך לקבוע אם הוא אדם או אל. כאשר נקרעה חולצתו נדהמו התושבים לראות על חזהו את סמל הבונים החופשיים, שהעניק לו קיפלינג בהודו. זהו סמל שעל פי המסורת הוענק להם על ידי סיקנדר (שמו המקומי של אלכסנדר הגדול), אשר הבטיח לשלוח להם צאצא משלו שימשול בהם.
דראבוט הוכרז כמלך וכאל ומוענק לו האוצר המלכותי הגדוש זהב ותכשיטים. קרנהאן הציע לחברו לעזוב מיד עם המסת השלגים במעברי ההרים ועמם שלל ככל שיוכלו לשאת. לדראבוט לעומתו קסם מעמדו החדש כשליט. בנוסף, תוך הפרת התחייבותו להתנזר מנשים הוא התאהב בנערה מקומית בשם רוקסנה (Roxana) (שאקירה קיין (Shakira Caine), אשתו של מייקל קיין), שהוא גם שם אשתו של אלכסנדר הגדול, והוא ביקש לשאתה לאשה כדי להביא לעולם יורש לנתיניו. כשהנערה המבוהלת הובאה לפניו הוא ניסה לנשקה. היא חששה שמגעו של האל בה ימית אותה ונשכה את לחיו לעיני התושבים. הם ראו את דראבוט זב דם מהנשיכה והבינו כי איננו אל.
דראבוט וקרנהאן ניסו להימלט אך ההמון הזועם גבר עליהם ולכד אותם. דראבוט נדחף לעבר גשר חבלים הנטוי על פני תהום עמוקה. בעודו עומד שם ושר במרץ קיצצו התושבים את חבלי הגשר עד אשר דראבוט נפל לתהום אל מותו. קרנהאן נצלב על ידי התושבים אל שני עצים, אך כיוון ששרד את הלילה הניחו לו ללכת. כשהוא פגוע בגופו ומעורער בנפשו הוא עשה את דרכו חזרה להודו כקבצן.
לאחר שקרנהאן מסיים לספר את סיפורו לקיפלינג, הוא עוזב ומשאיר צרור במשרדו. בתוכו מוצא העיתונאי את ראשו הכרות של דראבוט, עוטה עדיין כתר זהב.
הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבמאי ג'ון יוסטון תכנן להפיק את הסרט מאז שנות החמישים אך לא הצליח לממש זאת. הוא ייעד לתפקידים הראשיים שורה של כוכבי קולנוע - קלארק גייבל והמפרי בוגרט, ברט לנקסטר וקירק דאגלס וגם ריצ'רד ברטון ופיטר או'טול. בשנות השבעים פנה אל רוברט רדפורד ופול ניומן, אך ניומן שכנע אותו לתת את התפקידים הראשיים לשחקנים בריטיים והציע לו לפנות אל קונרי וקיין.
הסרט צולם באולפני פיינווד וכן בצרפת ובמרוקו.
המוזיקה לסרט נכתבה על ידי מוריס ז'אר. הוא הזמין נגני מוזיקה הודית מסורתית להשתתף בהקלטות ביחד עם תזמורת סימפונית אירופית. שיר מרכזי המופיע בסרט היה השיר הפטריוטי האירי "נער המינסטרל" (The Minstrel Boy), ששולבו בו מילות השיר "בן האלוהים צועד למלחמה" (The Son of God Goes Forth to War) מאת הבישוף האנגלי רג'ינלד הבר (Reginald Heber). הוא שובץ בקטעים שונים בסרט לרבות המעמד בו שר דראבוט על הגשר לפני שצנח אל מותו.
קבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט זכה לביקורות חיוביות ואחד המבקרים סבר כי הוא הטוב בסרטיו של יוסטון מאז המלכה האפריקאית. ביקורות אחרות טענו כי הסרט הוא ארוך מדי וכי מייקל קיין לא היטיב למלא את תפקידו בו. אתר Rotten Tomatoes העניק לסרט דירוג של 96%.
הסרט היה מועמד לארבעה פרסי אוסקר:
- פרס הבימוי האמנותי - לאלכסנדר טראונר (Alexandre Trauner), טוני אינגליס (Tony Inglis) ופיטר ג'יימס (Peter James)
- פרס התסריט המעובד - לג'ון יוסטון וגלדיס היל (Gladys Hill)
- פרס עיצוב התלבושות - לאדית הד
- פרס העריכה - לראסל לויד (Russell Lloyd)
מועמדויות נוספות לפרסים:
- מוריס ז'אר היה מועמד לפרס גלובוס הזהב לפס הקול הטוב ביותר
- אדית הד הייתה מועמדת לפרס באפט"א לעיצוב התלבושות הטוב ביותר
- אוסוולד מוריס (Oswald Morris) היה מועמד לפרס באפט"א לצילום הטוב ביותר.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"האיש שרצה להיות מלך", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"האיש שרצה להיות מלך", באתר AllMovie (באנגלית)
"האיש שרצה להיות מלך", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"האיש שרצה להיות מלך", באתר Box Office Mojo (באנגלית)- "האיש שרצה להיות מלך", באתר Metacritic (באנגלית)
- "האיש שרצה להיות מלך", באתר אידיבי
"האיש שרצה להיות מלך", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- האיש שרצה להיות מלך, באתר Turner Classic Movies (באנגלית)
- האיש שרצה להיות מלך, בקטלוג מכון הסרטים האמריקאי (באנגלית)
- האיש שרצה להיות מלך, באתר ויקיציטוט (באנגלית)
