הדה בושס
| |
| לידה |
23 באפריל 1925 תל-אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
14 באפריל 2012 (בגיל 86) |
| שם לידה |
הדה שמואלי |
| מקום קבורה |
גדרה |
| מדינה |
 ישראל |
| השכלה | |
| עיסוק | עיתונאית ומבקרת תיאטרון, רדיו וטלוויזיה |
| מעסיק |
הארץ |
  | |
הֶדָּה בּוֹשֶׁס (23 באפריל 1925[1] – 14 באפריל 2012) הייתה עיתונאית ומבקרת תיאטרון, רדיו וטלוויזיה ישראלית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בושס נולדה בתל אביב וגדלה במושבה גדרה. אביה, שמואל שמואלי, היה סופר ולימים מזכיר עיריית רמת גן. אמה, ימימה, היא בתם של לאה (בת יהושע דב בנינסון) וצבי הורביץ, שהיו ממייסדי גדרה. למדה בגימנסיה "הרצליה". במלחמת העולם השנייה התנדבה לחיל העזר לנשים של הצבא הבריטי[2]. שירתה בצה"ל בחיל הרפואה. למדה היסטוריה וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1956 נישאה לטייס אל על. נסעה ללונדון עם בעלה והשלימה את התואר הראשון באוניברסיטת אוקספורד, עשתה תואר שני בספרות אנגלית כשנושא התזה שלה עסק בווירג'יניה וולף. במהלך שהותה באנגליה כתבה למוסף הארץ.
בעקבות גירושיה ב-1959 שבה לישראל, היא הועסקה כמזכירת המערכת ב-"קשת", כתב עת לספרות ועיון שייסד אהרן אמיר, והחלה לכתוב מאמרי ביקורת. בנימין תמוז הזמין אותה לעבוד בעריכת עמודי "תרבות וספרות" בעיתון "הארץ" ומאוחר יותר החלה לכתוב טור בענייני סגנון ואופנה. המדור "לאן ללכת" פרי עטה הופיע במוסף השבועי של "הארץ". עם הזמן החלה לכתוב גם ביקורת רדיו וכן החליפה את ד"ר חיים גמזו, מבקר התיאטרון של העיתון, כשזה היה בחופשה.
ביוני 1967 חתמה ביחד עם אישים אחרים כמו נתן ילין-מור, אייבי נתן, עמוס קינן ויגאל תומרקין על קריאה להקפדה על יחס הוגן כלפי תושבי השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים, כדי לא לתת נשק בידי התעמולה האנטי-ישראלית[3].
עם תחילת שידורי הטלוויזיה בישראל החלה לכתוב גם ביקורת טלוויזיה, בין השאר היה לה טור קבוע במוסף הארץ בשם "הטלוויזיה של השבוע". על פי עוז אלמוג, התאפיינה ביקורתה של בושס בכתיבה בהירה ותמציתית[4].
כך ביקרה בושס, למשל, את הסדרה "חדווה ושלומיק":
אנטי תרבות, פירושה, שארץ שלמה עוסקת ב"חדווה ושלומיק" אם לרעה ואם לטובה, והדבר נעשה לשיחת היום. אנשים שלא היו יודעים מעודם על קיומה של סדרה כזאת בתנאים אחרים, דנים בנושא שאין מה לומר בו. על כן "חדווה ושלומיק" היא אנטי-תרבות מעליבה... יעל אביב היא אמנם שחקנית נאה וסימפטית, ונדיר מאוד לחזות באישה יפה ומושכת על הבימה והמסך הישראליים - וגם זו נחמה. מנחם זילברמן לעומת זה, דומה מזוהה עם דמותו של שלומיק, הגאון התורן הישראלי המצוי, בעל המבט האטום, הבעת הפנים הקפואה וחסרת הרגישות, ואמרי השפר האינפנטיליים... חדווה ושלומיק נעשו לגיבורים של עולם ילדות. ואם אני זוכרת את גיבורי עולם הילדות שלי זה לדעתי אנטי חינוכי. אולי גם משום כך יש להרהר בטרם מעלים סדרות מסוג זה[5].
בשנות ה-90 עברה לכתוב בעיתון "ידיעות אחרונות", וב-1996 פוטרה והחליף אותה יובל נתן.
ב-1981 פרסמה ספר סיפורים קצרים בשם "ההר השלישי: סיפורים".
התייחסויות בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1969 הוציאה להקת השלושרים את השיר "מי מפחד מגברת לוין" (מילים: יהונתן גפן)[6]. ברבות השנים עלתה הסברה כי הדמות המרכזית בשיר, בעלת טור ביקורת בעיתון משפיע, מבוססת על בושס.
עדיין נמצאת באותו הקפה אבל בידה עפרון
כותבת בכתב מסוגנן ויפה על ענייני תיאטרון
גפן עצמו, בספרו "חומר טוב" שיצא בשנת 2001, הכחיש את הקישור בין גברת לוין להדה בושס. בראיון שנתן ב-2016[7] אמר כי השיר נכתב על הלית ישורון.
בתחילת שנות ה-80 הקימו רם אוריון ורוגל אלפר להקה מחתרתית בשם "הדה בושס" על שמה של המבקרת.
בשנת 1996 הוצגה בושס במערכון בתוכנית הקומדי סטור כמבקרת פסטיבל התיאטרון מנדה בושקס (בגילומו של רובי דואניאס). בושס הוצגה במערכון כמבקרת מרירה שטוענת שהכל היה יכול להיות הרבה יותר טוב אם הוא היה מוצג בלונדון.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הדה בושס, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- הדה בושס, בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות
- בילי מוסקונה-לרמן, אשה לבד, מעריב, 6 בפברואר 1987, המשך, המשך
- מיה סלע, אמילי גרינצווייג, מתה העיתונאית הדה בושס, באתר הארץ, 16 באפריל 2012
- מן הארכיון הדה בושס על נתניהו, זהו זה והמונדיאל, באתר הארץ, 16 באפריל 2012
- מתי גולן, מתי גולן נפרד ממבקרת הטלוויזיה הדה בושס שהלכה לעולמה, באתר גלובס, 16 באפריל 2012
- רוני אפרת, "אנשים ראו טלוויזיה כדי להבין את הדה בושס", באתר וואלה!, 16 באפריל 2012
- עינת לחובר כותבת על הדה בושס, באתר הפורום הפמיניסטי של המכללה האקדמית ספיר, 12 במאי 2012
הדה בושס (1933-2012), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ BilionGraves
- ^ אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו (בערך של אביה, שמואל שמואלי)
- ^ בידיים נקיות, דבר, 25 ביוני 1967
- ^ עוז אלמוג, פרידה משרוליק: שינוי ערכים באליטה הישראלית, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה/זמורה ביתן, תשס"ד 2004, עמ' 198
- ^ עפרי אילני, 71 אחוזי צפייה לסדרה "חדווה ושלומיק", באתר הארץ, 27 ביולי 2009
- ^ מילות השיר "מי מפחד מגברת לוין", באתר שירונט
- ^ שבעה לילות, 11.11.2016