הנרי גרין

הנרי גרין
Henry Green
לידה	29 באוקטובר 1905; טווקסברי, הממלכה המאוחדת
פטירה	13 בדצמבר 1973 (בגיל 68); לונדון, הממלכה המאוחדת
מדינה	הממלכה המאוחדת
השכלה	איטון קולג'
בן או בת זוג	אדלייד בידאלף (25 ביולי 1929–?)

הנרי גרין היה שם העט של הנרי וינסנט יורק (29 באוקטובר 1905 – 13 בדצמבר 1973), סופר אנגלי, הידוע ביותר בזכות הרומנים: מסיבה, חיים ולאהוב. גרין פרסם תשעה רומנים בין 1926 ו-1952.

חייו ועבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרין נולד ליד טוקסברי, גלוסטרשייר, לתוך משפחה בעלת השכלה עם עסק מצליח. אביו, וינסנט וודהאוס יורק, בנו של ג'ון רג'ינלד יורק וסופיה מטילדה דה טוייל דה סרוסקרקן, היה בעל אדמות עשיר ותעשיין בברמינגהאם. אמא שלו, כב' מוד אוולין ווינדהם, הייתה בתו של הברון לקונפילד השני.^[1] גרין גדל בגלוסטרשייר ולמד באיטון קולג', שם הפך לחברו של תלמיד אחר בשם אנתוני פאוול,^[2]אשר כתב את רוב הרומן הראשון שלו, עיוורון. הוא למד במכללת מודלן שבאוניברסיטת אוקספורד שם החל בחברות ויריבות ספרותיות עם אוולין וו של קולג' הרטפורד.

גרין עזב את אוקספורד ב-1926 מבלי לקבל תואר^[3] וחזר לברמינגהאם לעסוק בעסק המשפחתי.^[4] הוא התחיל בעבודה עם עובדים רגילים על רצפת המפעל של משפחתו, אשר הפיקה מכונות של בקבוקי בירה, ומאוחר יותר הפך למנכ"ל החברה. במהלך הזמן הזה הוא צבר ניסיון לכתוב את החיים, הרומן השני שלו, עליו הוא עבד במהלך 1927 ו-1928.^[5] בשנת 1929, הוא נישא לבת דודו השנייה, כב' אדלייד בידאלף, הידועה גם בשם 'לחפור'. שניהם היו הנינים של הברון לקונפילד הראשון. הבן שלהם, סבסטיאן, נולד ב-1934.^[6] ב-1940, גרין פרסם את לארוז את התיק שלי, אותה החשיב כאוטוביוגרפיה כמעט מדויקת על חייו.^[7] במהלך מלחמת העולם השנייה גרין שירת ככבאי בשירותי עזר אש וחוויות מלחמה אלו מהדהדות ברומן שלו נתפס; הן גם היוו השפעה חזקה על הרומן שכתב לאחר מכן, בחזרה.

הרומן האחרון שפרסם גרין היה המסורה (1952); זו הייתה סופה של קריירת הכתיבה שלו. בשנותיו האחרונות, עד מותו ב-1973, הוא הפך ליותר ויותר מרוכז במחקרים של האימפריה העות'מאנית, והפך לאלכוהוליסט ומתבודד.^[8]^[9] מבחינה פוליטית, גרין היה טורי מסורתי לאורך כל חייו.^[10]

רומנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומנים של גרין הם יצירות חשובות בספרות האנגלית המודרניסטית. רומניו הנחשבים ביותר הם חיים (1929), מסיבה (1939) ולאהוב (1945) (בימינו לעיתים קרובות מתפרסם יחד).

חיים מתעד את החיים של עובדי מפעל בברמינגהאם בין שתי מלחמות העולם. העלילה הראשית עוסקת בלילי גייטס ובמחזר שלה ברט ג'ונס, אחד מעובדי המפעל. הם מחפשים אחר הזדמנות לברוח ממעמד הפועלים הבריטים באמצעות נסיעה לחו"ל. דבר מכריע בניסיון הבריחה הוא רצונה של לילי לעבוד. במהלך המבצע היא כל הזמן חנוקה על ידי אדם אותו היא מכנה 'סבא' אך שמו קרייגן והוא חברו הטוב ביותר של אביה, עמו היא גרה. קו עלילה נוסף עוסק ב'דיק' דופרט, בנו של בעל בית החרושת. אביו מת והשאיר לו את עסק בית החרושת. ישנם הרבה סכסוכים בין דופרט למר. ברידג'ס, מנהל העבודה במפעל. מר ברידג'ס מפחד על העבודה שלו, בעוד דופרט מבקש לשפץ ולחדש את המפעל ועובדיו. השפה של הרומן בולטת בהיעדר מכוון של ביסוס על מאמרים המשקפים את המבטא של ברמינגהאם. בנוסף, יש שימוש מועט במאמרים: "רעש של מחרטות עובדות החל שוב במפעל הזה. מאות הלכו לאורך הכביש החוצה, גברים ונערות. כמה פנו למפעל של דורפט". גרין מאוחר יותר הסביר את הסיבות לשימוש טכניקה זו: "אני רציתי לעשות את הספר הזה מתוח ותמציתי ככל האפשר, על מנת להתאים את פרולטריון החיים שניהלתי. אז החלטתי לעזוב את המאמרים".

מסיבה מספרת את סיפורה של קבוצת אנשים עשירים הנוסעים ברכבת למסיבת בית. בשל ערפל, מועד הנסיעה נדחה והקבוצה לוקחת חדרים סמוכים במלון ריילי. כל מהלך הסיפור מתרחש במלון.

לאהוב מתאר את החיים מעל ומתחת למדרגות בית אירי במהלך מלחמת העולם השנייה. בהיעדרו של המעסיקים שלהם, המשרתים מתמודדים עם הקרבות והעימותים שלהם בין השמועות על המלחמה באירופה. בראיון שפורסם ב"פריס ריוויו" ב-1958 טרי הדרומי שאל את גרין על ההשראה שגרמה לו לכתוב את לאהוב. גרין השיב, "יש לי את הרעיון של לאהוב מאדם ששירת איתי במכבי האש במהלך המלחמה. הוא שירת איתי באותה דרגה, ואמר לי שהוא פעם שאל את המשרת הקשיש שהיה לו מה הוא הכי אוהב בעולם. התשובה הייתה: 'לשכב במיטה בבוקר קיץ, עם חלון פתוח, ולהקשיב לפעמוני הכנסייה, לאכול טוסט עם חמאה עם אצבעות מתוקות.' ראיתי את הספר במהירות הבזק."^[11]

חזרה (1946) מספר את סיפורו של צ'רלי סאמרס, צעיר אנגלי שחוזר מגרמניה, שם הוא הוחזק כשבוי שלוש שנים לאחר נפצע בקרב בצרפת. עקב הפציעה שלו, רגלו הייתה צריכה להיכרת. בזמן שהוא היה אסיר, רוז, האישה אותה אהב, מתה; יתרה מכך, רוז הייתה נשואה לאדם אחר, לכן צ'רלי לא יכול היה אפילו להביע את השכול שלו מחשש לשערורייה. צ'רלי קורא לאביה של רוז, מר גרנט, אשר מעודד אותו לעשות היכרות עם אלמנה צעירה. כאשר הוא פוגש אותה, הוא נדהם מהדמיון המופלא בין האישה, ששמה ננסי וויטמור, לרוז. הוא מגלה שננסי היא בתו הלא חוקית של מר גרנט, אשר שלח אליה את צ'רלי במחשבה שיוכל לנחם אותה על מות בעלה, טייס בחיל האוויר המלכותי שנהרג בפעילות מבצעית. שאר הנובל מתאר את המורכבות והקושי שבקשר בין צ'רלי לננסי, כפי שזה מתגלה על רקעה של בריטניה שסועת המלחמה.

לגרין הייתה דעה משלו לגבי איך הכתיבה צריכה להיות: "הפרוזה לא נועדה לקריאה בקול רם אלא לקריאה עצמית לבד בלילה, היא לא מהירה כמו שירה אלא בנויה ככינוס רשת של רמיזות [...] בפרוזה צריך להיות אינטימיות ישירה בין זרים, בלי לערער על מה ששניהם עשויים לדעת. זה צריך לערער לאט לאט את הפחדים הלא מבוטאים, זה אמור בסופו של דבר לחלץ דמעות מתוך האבן."^[12]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיוורון (1926)
חיים (1929)
מסיבה (1939)
לארוז את התיק שלי (1940)
נתפס (1943)
לאהוב (1945)
חזרה (1946)
סיום (1948)
שום דבר (1950)
המסורה (1952)
הישרדות: אוסף כתביו של הנרי גרין (1992)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנרי גרין: כיתה, סגנון, וכל יום על ידי ניק Shepley, 2017, אוניברסיטת אוקספורד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Molten Treasure (1949)- TIME
^ "Romancing: The Life and Work of Henry Green" – Review, Insight on the News
^ West Midlands Literary Heritage site (אורכב 04.01.2009 בארכיון Wayback Machine)
^ "James Wood on Henry Green" | Article |Times Literary Supplement
^ Faulks, Sebastian (24 בספטמבר 2005). "Caught in the web". The Guardian. London. {{cite news}}: (עזרה)
^ Romancing: The Life and Work of Henry Green by Jeremy Treglown, 2000
^ The Paris Review, The Art of Fiction No. 22, Summer 1958 No. 19
^ "All Time 100 Novels". Time. 16 באוקטובר 2005. {{cite news}}: (עזרה)
^ David Lodge, "Henry Green: A Writer's Writer's Writer", in The Practice of Writing (London: Vintage, 2011), pp. 113-122.
^ The Sewanee Review, Vol. 100, No. 1 (Winter, 1992), pp. 114
^ Gill, Brendan. Here at The New Yorker. New York: Berkley Medallion Press, 1976. ISBN 0-425-03043-1. Page 415.
^ Cited in Faulks, Sebastian, "Introduction" to Loving, Living, Party Going (London: Vintage, 2005), pp. 7-14 |edited version printed in The Guardian, 14 Sept 2005 | https://www.theguardian.com/books/2005/sep/24/classics.sebastianfaulks

[Molten-1] Molten Treasure (1949)- TIME

[RomancingReview-2] "Romancing: The Life and Work of Henry Green" – Review, Insight on the News

[3] West Midlands Literary Heritage site (אורכב 04.01.2009 בארכיון Wayback Machine)

[JamesWood-4] "James Wood on Henry Green" | Article |Times Literary Supplement

[5] Faulks, Sebastian (24 בספטמבר 2005). "Caught in the web". The Guardian. London. {{cite news}}: (עזרה)

[romancing-6] Romancing: The Life and Work of Henry Green by Jeremy Treglown, 2000

[green-7] The Paris Review, The Art of Fiction No. 22, Summer 1958 No. 19

[time-8] "All Time 100 Novels". Time. 16 באוקטובר 2005. {{cite news}}: (עזרה)

[Lodge-9] David Lodge, "Henry Green: A Writer's Writer's Writer", in The Practice of Writing (London: Vintage, 2011), pp. 113-122.

[10] The Sewanee Review, Vol. 100, No. 1 (Winter, 1992), pp. 114

[11] Gill, Brendan. Here at The New Yorker. New York: Berkley Medallion Press, 1976. ISBN 0-425-03043-1. Page 415.

[Fawkes-12] Cited in Faulks, Sebastian, "Introduction" to Loving, Living, Party Going (London: Vintage, 2005), pp. 7-14 |edited version printed in The Guardian, 14 Sept 2005 | https://www.theguardian.com/books/2005/sep/24/classics.sebastianfaulks

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

	יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגום מכונה.
	אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.	שכתוב

יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגום מכונה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.