הסימפוניה החמישית של מאהלר

הסימפוניה החמישית מאת המלחין גוסטב מאהלר נכתבה ברובה בין השנים 1901–1902 במהלך שהותו של המלחין בבמאירינג (אנ') אוסטריה, ובוצעה לראשונה בשנת 1904 על ידי תזמורת גירצניך בניצוח המלחין. ביצוע ממוצע אורך כשעה ורבע.

היצירה מפורסמת הודות למנעד הרגשות הגדול שבה, בין היתר סולו החצוצרה הפותח את היצירה ומצטט את מוטיב הגורל מהסיפוניה החמישית של בטהובן, סולו קרן היער בפרק השלישי והאדג'יאטו למיתרים ונבל שמבוצע לעיתים קרובות.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאהלר כתב את הסימפוניה במהלך חודשי הקיץ של השנים 1901 ו-1902, בבקתה אשר יועדה למטרות הלחנה (אנ'), על יד בית הקיץ שלו במאיירניג (אנ') אשר בחבל קרינתיה, אוסטריה.

בפברואר 1901 למאהלר הייתה תקרית של דימום שסיכנה את חייו. בעקבות כך רופאו של מאהלר המליץ לו על תקופת שיקום הכוללת שהות באתר נופש. לאחר מספר בדיקות הוחלט על וילה אשר יושבת על אגם במחוז האוסטרי הדרומי של קרינתיה. לפי עדויות מאהלר היה מרוצה מגודלה של הוילה וכן מהאווירה באזור, ובשל כך שב למקום מספר פעמים. הוא כתב שם בקיצים הבאים את הסימפוניות השישית, השביעית וחלקים מן השמינית.

בתקופה זו מאהלר חווה הצלחות מקצועיות משמעותיות, בין היתר כמנהל המוזיקלי של בית האופרה המלכותי, כמנצח ראשי בתזמורת הפילהרמונית של וינה וכמלחין. בשנה הראשונה לכתיבת הסימפוניה (1901) הוא נפגש עם אלמה מאהלר ושניהם בילו את הקיץ של 1902 בווילה, ולאחר מכן התחתנו והביאו לעולם את ילדם הראשון.

בסימפוניה זו מגיעה הכתיבה הקונטרפונקטית לידי שכלול גדול. מאהלר שלמד את כתיבת הקונטרפונקט הבארוקית, עם התמקדות ביצירותיו של יוהאן סבסטיאן באך העריך את באך כגדול מלחיני המוזיקה הפוליפונית. מאהלר ניצח על יצירותיו של באך מספר פעמים והיה מנוי להוצאות תווים אשר הוציאו לאור יצירות שונות מאת באך.

בעקבות הערות מנגני הפילהרמונית של וינה, מאהלר ערך שינויים ביצירה, במיוחד בתפקידי כלי ההקשה, מה שדחה את הופעת הבכורה שלה לשנת 1904^[1].

בניגוד לנהוג בז'אנר הסימפוני, של זיהוי היצירה עם סולם מוגדר, מאהלר כתב את הסימפוניה ללא סולם מרכזי^[2]. במכתב להוצאת Peters מיולי 1904, הוא ציין כך^[3]^[4]:

מתוך סדר הפרקים, קשה להציב סולם בראש ה'סימפוניה כולה' . על כן, וכדי למנוע מבוכה וחוסר הבנה, הצעד המיטבי הוא להשמיט את הסולם.

גרסאות של היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרטיטורה יצאה לאור לראשונה בשנת 1904 על ידי הוצאת פטרס, לייפציג. הוצאה שנייה "חדשה", שכוללת מספר שינויים שמאהלר הכניס ליצרה בשנת 1904, יצאה לאור כשנה מאוחר יותר ב-1905. הרוויזיות האחרונות של היצירה בוצעו בידי המלחין בשנת 1911 (אותה השנה בה כתב את הסימפוניה התשיעית) לא הופיעו בהוצאות לאור עד לשנת 1964, בה פרסמה הוצאת ראץ (Ratz) את כל הגרסאות הסופיות של היצירות התזמורתיות והווקאליות של מאהלר. בשנת 2001 הוצאת פטרס פרסמה מהדורה מיוחדת של הפרטיטורה עם הערות מאת המוזיקולוג ריינהולד קוביק (אנ')^[5].

תזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לסימפוניות אחרות פרי עטו, הכתיבה היא לתזמורת סימפונית מורחבת, כולל מגוון כלי הקשה.

בניגוד לשלוש הסימפוניות הקדומות שלו, סימפוניה זו היא אינסטרומנטלית בלבד, ואינה כוללת מקהלות או זמרים סולנים.

כלי נשיפה מעץ
- 4 חלילים, החליל השלישי והרביעי מנגנים גם בפיקולו.
- 3 אבובים, האבוב השלישי מנגן גם בקרן אנגלית.
- 3 קלרינטים בסי במול ובלה, הקלרינט השלישי מנגן גם בקלרינט באס.
- 3 בסונים, הבסון השלישי מנגן גם בקונטרה בסון.
כלי נשיפה ממתכת
- 6 קרנות
- 4 חצוצרות
- 3 טרומבונים
- טובה
כלי הקשה
- 4 תופי טימפני
- תוף באס
- סנר (snare) בפרק הראשון בלבד.
- מצילתיים
- משולש
- שוט (Clapper)
- גונג
- גלוקנשפיל
כלי קשת

מבנה הסימפוניה וניתוח מוזיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לסימפוניה החמישית, בניגוד למבנה המקובל, ישנם כחמישה פרקים המסודרים בשלוש חטיבות גדולות:

חלק I:
- 1. מארש אבל (Trauermarsch), בדו דיאז מינור
- 2. בתנועה סוערת (Stürmisch bewegt) בלה מינור
חלק II:
- 3. סקרצו ברה מז'ור
חלק III:
- 4. אדאג'ייטו בפה מז'ור
- 5. רונדו-פינאלה ברה מז'ור

חלק I[עריכת קוד מקור | עריכה]

1.מארש אבל (Trauermarsch) בדו דיאז מינור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקספוזיציה:

הוראות הביצוע הן: Trauermarsch. In gemessenem Schritt. Streng. Wie ein Kondukt: מארש אבל - "בצעדים מדודים, באופן מוקפד, כמו בתהלוכת אבל". משקל 2\2 (שני חצאים).

הסימפוניה נפתחת בסולו חצוצרה - תרועת אבל הצהרתית המשלבת טריולות וספורצנדי (הדגשות), ומזכירה במקצבה את מוטיב הגורל מן הסימפוניה החמישית של בטהובן:

$\relative c' { \clef treble \key cis \minor \numericTimeSignature \time 2/2 \partial 4*1 \times 2/3 { cis8\p-.\< cis-. cis-. } | cis2\!\sf-> r4 \times 2/3 { cis8\< cis cis } | cis2\!\sf-> r4 \times 2/3 { cis8\< cis cis } | e1\!\sf->~ | e4 }$

מיד לאחר מכן, התזמורת נכנסת בטוטי על אקורד לה מז'ור מפואר - תהליך של דימינואנדו הדרגתי המבוסס במקצב מנוקד, מסתיים בהופעתו של נושא לירי (נושא ראשון) בסולם דו דיאז מינור (מספר 2 בפרטיטורה - "באופן מאופק" etwas gehaltener), במיתרים ובקלרינטים. קטע מעבר קצר מחזיר את המאזינים לנושא הפותח, אבל בתזמור מלא, ובהבעה רגשית גדולה יותר, עם ריבוי כרומטיקה ודיסוננסים (מספר 3 בפרטיטורה – "כמו בהתחלה" wie zu anfang).

עם סיום הגרסה המורחבת של הפתיחה, מופיע בהתאמה הנושא הראשון הלירי בסולם דו דיאז מינור. מיד לאחר תצוגתו הוא מפותח ב"דו-שיח" עם המוטיב המנוקד, המופיע בחטיבת הבראס (מספר 4 בפרטיטורה – " שוב פעם באופן מאופק" wieder etwas gehaltener):

$\relative c' { \clef treble \key cis \minor \numericTimeSignature \time 2/2 \partial 2*1 cis4.\pp dis8 | e2( gis~) | gis fis4. e8 | dis2( bis~) | bis dis4. e8 | fis2-> fis-> | fis->( \grace { gis32[ fis] } e4.) dis8 | dis4( e8) r e2~ | e }$

נושא חדש (שני), גם לירי באופיו בסולם לה במול מז'ור, מסכם את חלק האקספוזיציה (מספר 5 בפרטיטורה):

$\relative c'' { \clef treble \key aes \major \numericTimeSignature \time 2/2 \partial 2*1 <c ees,>4.\pp\<( <des fes,>8\!) | <des fes,>2->(\> <c ees,>4. <aes c,>8\! | <c ees,>2) <bes des,>4.\<( <c ees,>8\! | <bes des,>4->\> <aes c,>8) r <aes c,>4.( <ees aes,>8\! | <c aes>2) }$

בסיומו של הנושא השני מופיע "מוטיב אנחה" - ספטימה מעלה וסקונדה מטה עם מקצב מנוקד:

$\relative c'' { \clef treble \key des \major \numericTimeSignature \time 2/2 \partial 2*1 aes2(\p\< | ges'4.\!->) ges8-.\> f2\! }$

פיתוח:

לאחר תהליך דימינואנדו ומורנדו (גסיסה) הדרגתי, מוטיב התרועה חוזר אצל החצוצרה, רק כדי לעבור באופן מיידי לחלק סוער ודרמטי במיוחד בסי במול מינור) מספר 7 בפרטיטורה – "מהיר יותר במפתיע, מלא תשוקה, סוער" plötzlich schneller. Leidenschaftlich. Wild). החצוצרות, הכינורות, וכלי הנשיפה מעץ מנגנים באופן קונטרפונקטי, כאשר סינקופות עיקשות מופיעות בטרומבונים ובקרנות. בהדרגתיות, מאהלר מאט את הטמפו (לאחר מספר 11 בפרטיטורה – "לחזור לטמפו ההתחלתי באופן בלתי מורגש" unmerklich zu tempo I zurückkehren) עד לחזרה לטמפו ההתחלתי.

רפריזה חלקית וקודה:

הנושא הראשון מופיע בפעם נוספת, בתזמור ששם דגש על כלי נשיפה מעץ ברגיסטר האמצעי-נמוך, ובהופעת כלי הקשה נוספים, כמו תוף סנר. (מספר 12 בפרטיטורה – "בכבדות" schwer). הנושא השני מופיע בשנית, בסולם רה בול מז'ור, גם בתזמור מלא יותר. (במספר 14). הקודה מתחילה באופן מפתיע בנושא מהפיתוח, אך הפעם ללא שינוי טמפו, ובאופי אספרסיבי אבל מרוחק, תוך כדי אזכור של מוטיב הגורל. (מספר 15 בפרטיטורה – "כמו הטמפו הקודם", immer dasselbe tempo) קרשנדו הדרגתי מביא ליצירת שיא בפורטיסיסימו (fff) (מספר 18 – "מוחזק באופן מרוסן" klagend zurückhaltend), ולאחריו הופעה סופית של נושא הגורל, בדימינואנדו, ובמקביל מיתרים בטרמולי כרומטיים. הדעיכה מסתיימת בתרועה חרישית בחצוצרה, בחליל, ולבסוף בפיציקטו במיתרים הנמוכים.

2. בתנועה סוערת (Stürmisch bewegt) בלה מינור[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצוגה:

"בהתלהבות גדולה" Mit grosser vehemenz. הפרק מתחיל בפורטיסיסימו fff סוער עם דגשים וספורצנדים מפתיעים.

בתחילתת הפרק מופיעים שני מוטיבים אשר יגיעו גם בהמשכו:

גרסה דיסטננטית ואלימה יותר ל"מוטיב האנחה" מהפרק הראשון, של נונה קטנה בעלייה ולאחר מכן סקונדה קטנה בירידה:

$\relative c'' { \clef treble \key a \minor \time 2/2 \partial 4*1 dis\ff( | e'\sf dis8) }$

"מוטיב האנחה" המוקצן, ולאחריו שמיניות עוקבות בירידה, המנוגנות בסטקטו (באופן חד יחסית):

$\relative c'' { \clef treble \key a \minor \time 2/2 \partial 4*1 dis\fff(\glissando | f'!2\sf)~ f8( e) c-. b-. | a2 r8 c\sf-. b-. a-. | gis b a gis b a gis fis | e2 }$

חלקי סולמות כרומטיים יורדים, יוצרים תהליך התפוגגות ומעבר לנושא השני (מספר 5 בפרטיטורה – "משמעותית איטי יותר" Bedentend langsamer) - סולו מלנכולי ביותר לצ'לי (molto cantando) ולכינורות הראשונים, מלווה בשני המוטיבים הבולטים מהנושא הראשון, שהוזכרו בנ"ל, בחטיבת כלי הנשיפה מעץ:

$\relative c { \clef bass \key f \minor \time 2/2 \partial 2*1 c4.\p( f8) | aes1~ | aes2( g4. f8) | aes1~ | aes4 }$

מעבר מהיר מאיץ בחזרה לווריאציה קצרה וחלקית על הנושא הראשון בטמפו הפותח (מספר 9 – subito tempo I), הנושא השני חוזר גם הוא במתכונת של שינויים מסוימים – בתחילה, סולו לצ'לי ולטימפני בלבד, בסולם מי במול מינור, עם הצטרפות מאוחרת יותר של ויולות וקלרינטים ברגיסט הנמוך. לבסוף קרנות בהכפלה וכינורות מתחלקים בנושא (מספר 12).

פיתוח ורפריזה:

לאחר גשר קצר, מופיע במפתיע הנושא השני מתוך הפרק הראשון, בטונליות של סי מז'ור ("באופן פתאומי, איטי יותר במידה רבה" - plötzlich wieder bedeutend langsamer), ולאחריו גרסה עולזת, מרובת טריולות של הנושא הראשון בלה במול מז'ור (מספר 16 – "יותר התקדמות באופן מיידי" piu mosso subito), קטע כרומטי בירידה מחזיר אותנו לעוד הופעה של הנושא הראשון, שבאמצעו עובר באופן מידי לנושא השני במי מינור, באופן תזמורי מורחב יותר ("קצת לאט יותר" - etwas langsamer).

מאהלר בונה בהדרגתיות מתח, עד לכדי יצירת קליימקס עוצמתי בפה מינור (24 – "באופן דחוף" etwas langsamer), שמתפוגג, רק כדי לבנות מתח לקטע כוראלי נפלא בחטיבת הבראס (מספר 28 – "בכבדות" pesante):

$\relative c'' { \clef treble \key d \major \time 2/2 \partial 2*1 a2\p(\< | <a' fis d>1\!\f | <g e b>\sf)~ | <g e b>\> | <a fis d>\!\sf | <fis d a>2-> r4 <e cis a>8-> r | <d b fis>1-> }$

בקודה, הופעת הנושא הראשון בפעם האחרונה (31) כתובה עם תחושת כבדות גדולה בהרבה, שמתקדמת להופעה של הנושא הראשון עם פרגמנטים חלקיים מהמוטיבים המרכזיים, והנושא עצמו בחטיבת הצ'לי והבאסי. מוטיב ה"אנחה" עובר בין הכלים השונים בסולואים תוך כדי דימנואנדו, עד לכדי התפוגגות מוחלטת.

חלק II[עריכת קוד מקור | עריכה]

3. סקרצו ברה מז'ור[עריכת קוד מקור | עריכה]

4\3. "עוצמתי, אבל לא מהיר מדי" Kräftig, nicht zu schnell. הפרק הוא הארוך ביותר בסימפוניה, עם 819 תיבות, וביצוע ממוצע של כ-20 דקות. הוא משלב אלמנטים מתוך שני ריקודים שהיו פופולריים ביותר בווינה, בזמנו של מאהלר – הוואלס והלנדלר.

הפרק נפתח ברה מז'ור, בנושא עליז ותרועתי בקרנות, בכלי נשיפה מעץ וכינורות, ו"הישענות" על הפעמה השנייה, המאפיינת ואלסים וינאיים:

$\relative c' { \clef treble \key d \major \time 3/4 d8-.\sf fis-. a,2-> | r4 b8-.\< cis-. d-. fis-.\! | b2.~\p\< | b8\ff-. r a4. fis8 | e-. r d4. fis8 | a2.\fp }$

במספר 2 בפרטיטורה, הוואלס מקבל תפנית דרמטית עם מעבר קצר לסי מינור, וחזרה לנושא ברה מז'ור במספר 5 בפרטיטורה, בהרחבה מתמדת ("זורם שוב" wieder fliessend).

תרועת קרנות יער באוניסונו, מבשרת על מעבר לטריו הראשון (במספר 6 – "רגוע יותר" etwas ruhiger): ריקוד לנדלר איטי בסי במול מז'ור למיתרים ואבוב, נוסטלגי באופיו, בקצב טמפו מתון אך מתעתע.

$\relative c'' { \clef treble \key bes \major \time 3/4 \autoBeamOff g4\p( r8 d) f-. r | g4--( r8 c,-.) f4(~ | f\glissando bes8) r }$

מעבר בקרנות מחזיר לווריאציה על נושא הסקרצו (מספר 7 ואילך), עם פיתוח מתמיד של המוטיבים מתוך חלקו השני.

הטריו השני, הוא למעשה אוסף חלקים מקוטעים במתכוון, שיוצרים תצרף של מספר תמונות מוזיקליות קטנות, מאוגדות על ידי מוטיבים מנושא הסקרצו: קטע כוראלי בצ'לי, קטע של פיציקטו במיתרים, חטיבה ארוכה מגוון סולואים מתחלפים בין כלי שונים תוך כדי זרימה מתונה (מספר 12), עד לחזרה חלקית של הכוראל, ולחטיבה סוערת ומהירה:

$\relative c'' { \clef treble \key f \minor \time 3/4 g2(\p aes4) | g2( f4) | ees(\< g, g')\! | f2 }$

לאחר מכן, במספר 17 בפרטיטורה הסקרצו מופיע באופן מלא, תוך כדי שינויי תזמור. משלב זה, חלקים מהסקרצו ומשתי חטיבות הטריו משתלבים זה בזה, מה שיוצר מצגת של גרסה מוקצנת יותר של ה"תצרף המוזיקלי", עד לכדי חזרה של התרועות מפתיחת הפרק, בתעצומות רגש גדולות ביותר (באופן מואץ עד הסיום - sehr drängend bis zum schluss).

חלק III[עריכת קוד מקור | עריכה]

4. אדאג'ייטו בפה מז'ור[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק רביעי: 4\4. "איטי מאוד" Sehr langsam. כתוב בסולם פה מז'ור. ככל הנראה הפרק המפורסם ביותר מהסימפוניה, ובכלל אחת מיצירותיו המוכרות ביותר מאת מאהלר. בניגוד לסימפונית, אשר בוצעו בתקופת חייו של מאהלר ובעשרות השנים שלאחר מכן במידה מועטה ביותר, פרק האדאג'ייטו בוצע במידה רבה יותר. ביצוע ממוצע של הפרק נע בסביבות כ-10 דקות, זמן קצר בהרבה מפרקים איטיים בסימפוניות האחרות שלו. המנצח ההולנדי וילם מנגלברך, שהיה חברו של מאהלר, כתב כהערה בפרטיטורה של הפרק, שהוא נכתב כעדות לאהבתו של גוסטב לאשתו, אלמה, לאחר שזו כתבה מכתב למנגלברג בנושא^[6]. להלן השיר, כולל תרגום לאנגלית:

"Wie ich Dich liebe, Du meine Sonne,
ich kann mit Worten Dir's nicht sagen.
Nur meine Sehnsucht kann ich Dir klagen
und meine Liebe, meine Wonne!"

(How much I love you, you my sun,
I cannot tell you that with words.
I can only lament to you my longing
and my love, my bliss!)

הפרק כתוב להרכב מצומצם של מיתרים ונבל, ובנוי בצורת שיר (ternary form) של ABA. המלודיה, בכינורות הראשונים והצ'לי, משופעת בצלילים לא אקורדיים – צלילים שכנים ועוברים, אקורדים מושהים ואפוג'יאטורות. ההרמוניה כתובה באופן כרומטי ביותר, כאשר הנבל מנגן טריולות ותומך בהתקדמות המוזיקלית. השילוב בפיאנו ובפיאניסימו של המלודיה וההרמוניה יוצר למאזינים תחושת ריחוף ושמימיות:

$\relative c' { \clef treble \key f \major \numericTimeSignature \time 4/4 \partial 8*3 c8(\pp\<-- d-- e--)\! | e4\pp( f4.)\breathe f8( bes a) | a4( g4.) }$

במספר 2 בפרטיטורה "בחום, בהאופן רהוט" mit wärme, flissender, מתחיל חלק ה-B, שהוא דרמטי יותר, וכולל מעבר לסולם הנדיר סול במול מז'ור, מצטט את "מוטיב האנחה" מתוך הפרק הראשון בסימפוניה:

$\relative c' { \clef treble \key f \major \numericTimeSignature \time 4/4 \partial 8*1 c8\f(\< | d\! f) f2( ees8) d | \slashedGrace { aes8( } d4)( f2 \grace {g16[ f] } ees8 d) | \slashedGrace { g8( } f4)\>( ees)\! }$

מספר מודולציות מחזירות את המלודיה לסולם הבית פה מז'ור ולרפריזה הכתובה באופן דומה יחסית לחלק הפותח, אך במסתיימת בהתפרצות רגשית, אשר דועכת וגוועת באיטיות - morendo.

הפרק נודע בביצועים המגוונים שלו, בדגש על משך הביצוע. חלק מהמנצחים כגון הרברט פון קאראיאן, קלאודיו אבאדו ואליהו ענבל האריכו את הפרק לכדי 12 דקות, ואחרים כמו סימון ראטל נוהגים לנצח בביצוע שאורכו פחות מ-10 דקות. ההקלטה המסחרית הקצרה ביותר של הפרק היא של וילם מנגלברך ותזמורת הקונצרטחבאו ממשנת 1926, שאורכה 7:04 דקות, והארוכה ביותר היא של ברנרד הייטינק והתזמורת הפילהרמונית של ברלין משנת 1988, שאורכה 13:55 דקות. ההקלטה הארוכה ביותר בביצוע חי בקונצרט היא של הרמן שרכן ותזמורת פילדלפיה משנת 1964, שאורכה 15:15 דקות.

לאונרד ברנשטיין אשר העריץ את היצירה, ניגן אותה במיסת הלוויה של רוברט קנדי בקתדרלת פטריק הקדוש שבמנהטן ב-8 ביוני 1968. פרק זה גם נותח בקצרה בסדרת ההרצאות הנודעת של ברנשטיין "השאלה ללא מענה" (אנ') כחלק מסדרת ההרצאות על שם צ'ארלס אליוט נורטון (אנ') באוניברסיטת הרווארד.

הפרק התפרסם רבות בעקבות הופעתו בסיום הסרט של לוקינו ויסקונטי, מוות בוונציה משנת 1971. ויסקונטי ציין שהמוזיקה מתאימה מאוד להתרחשות בסיום הספר וכן מתכתבת עם מחשבותיה של הדמות הראשית - גוסטב פון אשנבך.

5. רונדו-פינאלה ברה מז'ור[עריכת קוד מקור | עריכה]

Allegro 4\4. ברה מז'ור. הסימפוניה מסתיימת בפרק שנבנה באופן הדרגתי. הוא מתחיל בשיח מוזיקלי בין כלי הנשיפה מעץ:

קרן יער:

$\relative c'' { \clef treble \key d \major \time 2/2 a2\f-> e-> | a1\fp }$

בסון:

$\relative c { \clef bass \key d \major \time 2/2 \partial 4*1 a8\f-. r | d-. e-. fis-. g-. a-. r a-. r | d-. r cis-. b-. a2 }$

אבוב:

$\relative c'' { \clef treble \key d \major \time 2/2 fis\p( e d a') | b1( | a) }$

בסון, קרן יער (שדוגמתו מופיעה כאן) וקלרינט:

$\relative c { \clef bass \key d \major \time 2/2 e2\f-> a-> | b4-. b-. e-. e-. | cis-. cis-. | a'2 }$

אותו השיח, כולל בתוכו המצאות של חלקי מוטיבים אשר יפותחו בהמשך הפרק.

בתיבה 23, הנושא מופיע לראשונה, בתצוגה כוראלית של הנושא בקרנות, אשר מבשרת על כניסה מדורגת של כלי הנשיפה מעץ, קרנות וטימפני. במספר 2 בפרטיטורה – "שלא באופן מהיר מדי" nicht eilen נכנס נושא נוסף, אנרגטי, בשמיניות אצל חטיבת הצ'לי. הנושא עובר באופן פוגאלי בשאר כלי הקשת – כינור שני, ויולות, באסים.

קטע מודולטורי קצר מעביר לתצוגה נוספת של הנושא הכוראלי, הפעם בתזמור שונה (מספר 5 –tempo I subito). הנושא שני, האנרגטי, מופיע באופן קונטרפונקטי יותר, כאשר באופן מפתיע למדי המיתרים מנגנים חלק מתוך הנושא השני, נושא חלק B מתוך הפרק הרביעי, בסולם סי מז'ור. קטעים קונטרפונקטים נוספים, המבוססים על הנושאים השונים בפרק, מהווים גשר להופעה נוספת של נושא ה-B מהפרק הרביעי, רק הפעם בסולם ה"נכון", סולם הבית של הפרק – רה מז'ור.

עם התקדמות הפרק, המהלכים ההרמוניים והקונטרפונקט הופכים לסבוכים יותר ויותר. קטע שקט וקאמרי (מספר 27 – "מורגש במעט" unmerklich etwas einhenhald) מתחיל תהליך של בנייה הדרגתית לקראת קדנצה כוראלית אדירה בכלי נשיפה ממתכת (מספר 32). סיום מפואר בדמות ההאצה מסחררת של התזמורת כולה, חותם את הסימפוניה.

ביקורת והופעות בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסימפוניה החמישית, כמו הסימפוניות האחרות של מאהלר, לא הובנה כראוי לאחר ביצוע הבכורה שלה. מאהלר התלונן ב-1905, לאחר הופעה כושלת בהמבורג עם הסימפוניה, ש-"החמישית הוא עבודה מקוללת"^[7]. ביקורות המוזיקה בשנים שלאחר הבכורה היו שליליות במידה רבה. לדוגמה, מבקר המוזיקה והמוזיקולוג הנודע פרדיננד פוהל (Ferdinand Pfohl) פסק כי הסימפוניה החמישית הייתה אחת מעבודותיו החלשות ביותר של מאהלר^[8]. העיתון החדש למוזיקה היה אחד מהבודדים שדיבר על הסימפוניה באופן חיובי, על "השפע העצום של יופי" כלשונו, ביצירה^[8]. רק לאחר מותו של מאהלר החלה להיות הערכה גדולה יותר של הסימפוניה.

כיום, הסימפוניה החמישית נחשבת לאחד הסימפוניות הפופולריות ביותר של מאהלר, ומבוצעת באופן קבוע באולמות קונצרטים ברחבי העולם.

הסימפוניה מופיעה כיצירה המרכזית בסרט הקולנוע טאר המנצחת.

תאריכי בכורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכורה עולמית: 18 באוקטובר 1904, קלן, תזמורת גירצניך, בניצוחו של מאהלר.
בכורה אמריקאית: 24 במרץ 1905, סינסינטי, התזמורת הסימפונית של סינסינטי, בניצוחו של פרנק ואן דר סטוקן.
בכורה בריטית של האדג'ייטו בלבד: 31 באוגוסט 1909, לונדון, תזמורת פסטיבל הפרומס, בניצוחו של סר הנרי ווד.
בכורה בריטית של הסימפוניה בשלמותה: 21 באוקטובר 1945, לונדון, התזמורת הפילהרמונית של לונדון, בניצוחו של היינץ אונגר (Heinz Unger).

הקלטות ידועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילם מנגלברך מנצח על תזמורת הקונצרטחבאו, 1926. (האדג'יאטו בלבד)
ליאונרד ברנשטיין מנצח על הפילהרמונית של וינה, דויטשה גרמופון
סימון ראטל מנצח על הפילהרמונית של ברלין, EMI
ברונו ואלטר מנצח על הפילהרמונית של ניו יורק, סוני מיוזיק אנטרטיינמנט
בנג'מין זנדר מנצח על תזמורת פילהרמוניה, Telarc International Corporation

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

נורמן לברכט, אנציקלופדיה למוזיקה של המאה העשרים, תרגום שלומית קדם, הוצאת לדורי.
מילטון קרוס ודייוויד אבן, אנציקלופדיה של גדולי המוזיקה ויצירותיהם, הוצאת לדורי, תרגום א. שן-ארי.
סטוארט פדר, גוסטב מאהלר: חיים במשבר, תרגם: יאיר לוי. הוצאת רסלינג, 2009.
מייקל קנדי, מהלר, תרגם: עפר שלח, הוצאת כתר, 1986.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא הסימפוניה החמישית של מאהלר בוויקישיתוף

מידע על היצירה "הסימפוניה החמישית של מאהלר" באתר מיוזיק בריינז
מידע על הקומפוזיציה "הסימפוניה החמישית של מאהלר" באתר AllMusic
ביצוע של היצירה במלואה על ידי ליאונרד ברנשטיין והפילהרמונית של וינה, כולל פרטיטורה
פרטיטורה של היצירה, באתר IMSLP
ניתוח נוסף של היצירה (באנגלית)
דיסקוגרפיה של הסימפוניה (באנגלית)
עוד דיסקוגרפיות של הסימפוניה (בצרפתית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ "הסימפוניות של גוסטב מאהלר" (גר') מאת המוזיקולוגית רנאטה אולם (Renate Ulm): עמוד 154
^ הערך 'גוסטב מאהלר' מתוך המילון New Grove, בהוצאת Macmillan
^ Gustav Mahler, Letter to Peters Music Publishers dated July 23, 1904
^ ריינולד קוביק (אנ') עם תרגום לאנגלית של דניאל נאזארת (אנ'), הקדמה לספר בנושא ניתוח מוזיקלי של הסימפוניה החמישית מאת מאהלר, באתר https://gustav-mahler.org/, ‏וינה, אביב 2001
^ Symphony No. 5 Gustav Mahler / Reinhold Kubik, Edition Peters
^ Willem Mengelberg's conducting score of Mahler Symphony no. 5. Handwritten quote of the poem on page 178, Adagietto. Nederlands Muziek Instituut. Cited after http://www.omifacsimiles.com/brochures/mahler_ad.html
^ "הסימפוניות של גוסטב מאהלר" (גר'), מאת רנאטה אולם: עמוד 153
^ ¹ ² "הסימפוניות של גוסטב מאהלר" (גר'), מאת רנאטה אולם: עמוד 162

[1] "הסימפוניות של גוסטב מאהלר" (גר') מאת המוזיקולוגית רנאטה אולם (Renate Ulm): עמוד 154

[2] הערך 'גוסטב מאהלר' מתוך המילון New Grove, בהוצאת Macmillan

[3] Gustav Mahler, Letter to Peters Music Publishers dated July 23, 1904

[4] ריינולד קוביק (אנ') עם תרגום לאנגלית של דניאל נאזארת (אנ'), הקדמה לספר בנושא ניתוח מוזיקלי של הסימפוניה החמישית מאת מאהלר, באתר https://gustav-mahler.org/, ‏וינה, אביב 2001

[5] Symphony No. 5 Gustav Mahler / Reinhold Kubik, Edition Peters

[6] Willem Mengelberg's conducting score of Mahler Symphony no. 5. Handwritten quote of the poem on page 178, Adagietto. Nederlands Muziek Instituut. Cited after http://www.omifacsimiles.com/brochures/mahler_ad.html

[7] "הסימפוניות של גוסטב מאהלר" (גר'), מאת רנאטה אולם: עמוד 153

[הערה_מספר_24757267:0-8] ¹ ² "הסימפוניות של גוסטב מאהלר" (גר'), מאת רנאטה אולם: עמוד 162

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]