הסנה הבוער (אנדרטה)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
פסל, אנדרטה  |
| מיקום |
משכן הכנסת |
| מדינה |
ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1966 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1966 |
| יוצר |
דוד פלומבו |
| קואורדינטות | 31°46′40″N 35°12′17″E / 31.777861111111°N 35.204611111111°E |
|
(למפת ירושלים רגילה)   הסנה הבוער | |
  | |
הסנה הבוער הוא פסל מאת הפסל דוד פלומבו שמשמש כאנדרטה לזכר חללי מערכות ישראל בכניסה לרחבת משכן הכנסת בירושלים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראשית שנות החמישים עמדה על סדר היום של ההנצחה הרשמית במדינת ישראל תוכנית להקמת אנדרטת החייל האלמוני בקריית הממשלה בירושלים. הדבר היה חלק מתוכנית הקמת תשע אנדרטאות ממלכתיות לזכר מלחמת העצמאות- אחת בקריית הממשלה ועוד שמונה באתרי קרבות ברחבי הארץ. האנדרטה הייתה אמורה להיות מוצבת ברחבת מסדרים בין משכן הכנסת לבית הנשיא (שתוכנן במקור בקריית הממשלה). לבסוף הוחלט לחכות עם הקמת האנדרטה עד לסיום התכנון הסופי של האזור והתכנון ירד מסדר היום.
בשנת 1966 נחנך משכן הכנסת, דוד פלומבו (שתכנן גם את שערי הכניסה לכנסת) התבקש ותרם את פסלו "הסנה הבוער" למטרת הנצחת הנופלים במלחמת העצמאות. הפסל הוצב על בסיס אבני בזלת גדולות בכניסה לבניין. בשנת 1971, לאחר שנדחתה הצעתה של הפסלת בתיה לישנסקי להקמת אנדרטה לנופלים ברחבת הכנסת, הוחלט להסב את "הסנה הבוער" לאנדרטה לכלל הנופלים במערכות ישראל. בפסל הועלתה אש תמיד ונוספה לבסיסו אבן בהירה שעליה נחקקו המילים ”ובדמם הבוקר יעלה” שלקוחות משירה של לאה גולדברג "העץ".
בשנות הצבתו בכניסה למשכן שימש להנחת זרים על ידי ראשי מדינות וראשי פרלמנטים זרים כשהם מלווים באנשי משמר הכנסת. דבר זה נהוג בעולם ביחס לאנדרטאות לחייל האלמוני.
בשנת 2007 בוצע שיפוץ מקיף ברחבת הכנסת ו"הסנה הבוער" הוחלף באנדרטת אש תמיד חדשה בתכנון זליג סגל. הפסל עבר אל מחוץ לרחבת הכנסת והוא מוצב לצד שערי פלומבו מימין לכניסה החדשה לרחבה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אילנה שמיר, הנצחה וזיכרון: דרכה של החברה הישראלית בעיצוב נופי הזיכרון, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1996, עמ' 166–169.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יצירות אמנות במשכן הכנסת באתר הכנסת.
- "הסנה הבוער" באתר הכנסת, כולל תמונה ממקום הצבתו המקורי.