הרולד רובין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרולד רובין
Harold Rubin
לידה 13 במאי 1932
יוהנסבורג, דרום אפריקה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 באפריל 2020 (בגיל 87) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין ירקון עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות דרום אפריקה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Jeppe High School for Boys, אוניברסיטת ויטווטרסראנד עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ג'אז חופשי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אפריקאנס, אנגלית, עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הרולד רובין בהופעה

הרולד רובין (13 במאי 19321 באפריל 2020) היה אדריכל, צייר, נגן ומוזיקאי ישראלי. היה שותף למחאות הפוליטיות של הלבנים הליבראלים בדרום אפריקה.

עסק רבות בחינוך, הציג מציוריו בגלריות בארץ ובעולם, וכן הופיע מדי שבוע במסגרת להקת הג'אז אשר בראשה עמד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובין נולד ביוהנסבורג שבדרום אפריקה, במאי 1932. אביו היה יליד לטביה שברח לדרום אפריקה מחשש שיגויס לצבא הרוסי[1]. מרגע שעמד על דעתו העדיף את הג'אז על פני המוזיקה הקלאסית, אך במציאות הדרום אפריקאית של האפרטהייד, לנגן את המוזיקה האפריקאית-אמריקאית עם אפריקאים שחורים היה בבחינת מעשה שלא ייעשה. למרות זאת, היה רובין אחד הראשונים בדרום אפריקה שהשתתפו בהקמת להקות מעורבות של לבנים ושחורים.

ב-1960 הציג סדרת ציורים ('סדרת שארפוויל'), שהייתה התגובה הראשונה והיחידה של אמן לבן לטבח שארפוויל - טבח שבו המשטרה ירתה בקבוצה של מפגינים לא אלימים, הרגה 59 ופצעה כ-180, בעיירת שארפוויל (1960).

הועמד לדין על סעיף "חילול השם", ונרדף בשל ציור שצייר, בנושא: 'My Jesus'; שבו נראה ישו על הצלב עם רמז לזיקפה. כשזוכה, לאחר משפט מתוקשר מאוד באותם ימים – נסע עוד באותו לילה, יחד עם משפחתו, לישראל.

את לימודי האדריכלות החל באוניברסיטה בעיר הולדתו, והשלים באקדמיה בלונדון. לאחר שעלה לישראל, החל לעבוד בשנת 1963 במשרדו של האדריכל אריה שרון בתל אביב. במשרד זה עבד עד לשנת 1978[1].

לאחר עלייתו לישראל ב-1963, הפסיק לנגן לתקופה של יותר מ-15 שנה, והוא חזר אל הקלרינט רק ב-1980. ב-1984 ניגן עם המוזיקאי והמלחין יוסי מר-חיים בלהקת "סוף העונה". ב-1986 הקים רובין עם מרק שמוליאן, נגן בס ומלחין, את להקת "זוויות", בה היו חברים גם טומי בלמן (גיטרה) וראובן הוך (תופים). הקלטות הדוגמה של הלהקה נחשפו לראשונה בתוכנית הרדיו "קול הג'אז הזה" בגלי צה"ל, באמצע פברואר 1987. חשיפת הלהקה ברדיו הביאה לחוזה הקלטות עם חברת התקליטים החדשה "JAZZIS" ולהקלטת אלבום הבכורה של הלהקה. "זוויות" הופיעה בקיץ 1987 בפסטיבל "ג'אז בים האדום" וזכתה בפרס "הלהקה המקורית ביותר". בהמשך הופיעה ברחבי ישראל וערכה ארבעה סיבובי הופעות באירופה. בשנים 1988 ו-1989 השתתפה הלהקה בפסטיבלי הג'אז "ג'אז אוסט-ווסט" בנירנברג וב"לוורקוזן ג'אז פסטיבל". בהרכב שונה מעט הופיעה הלהקה ב-1991 בפסטיבל הג'אז בסיביו, רומניה. בכל הופעותיה זכתה הלהקה להערכה ולהצלחה רבה[2].

ב-1992 ייסד רובין את "טריאלוג", עם קובי שפי (בס) ואסף סירקיס (תופים). בין 1992 ל-1994 ארגן רובין עם חגי שלומוב מיני-פסטיבלים של ג'אז אלטרנטיבי בבית יד לבנים בתל אביב. המופעים הוכתרו בשם "ג'אז בריבוע". רובין הופיע במסגרת זו בשני הרכבים שונים – טריאלוג וזוויות 2. זוויות 2 הוזמנה להופיע בפסטיבל הג'אז בסינמטק ב-1994, ובמסגרת "ימי המוסיקה בגליל העליון" בכפר בלום (כלהקה אורחת). שלושה מההרכבים שהשתתפו בפסטיבל הג'אז בסינמטק תל אביב תועדו בסרטו של הבמאי לוי זיני, "איך אומרים ג'אז בעברית", ולהקתו של רובין תפסה חלק מרכזי בסרט. ב-1994 הקים רובין את להקת ג'אדא, עם דפנה שדה (בס), אלברט בגר (סקסופון) ואבי אגבבה (תופים). הלהקה החדשה הופיעה במועדונים ברחבי הארץ וכן בפסטיבל הכליזמרים בצפת ובפסטיבל הג'אז באילת.

בסוף 1996 החל רובין להריץ את פרויקט "BLUE BAG", שהתבסס כולו על שירה ומוזיקה פרי עטו, וביטא, בין היתר, את הזעם והתסכול אחרי רצח יצחק רבין. איתו בהרכב השתתפו מרק שמוליאן (גיטרה), גני תמיר (שירה), רפי מלכיאל (טרומבון), עמית כרמלי (בס) ואסף סירקיס (תופים). הופעתו של ההרכב במסגרת פסטיבל הג'אז בסינמטק תל אביב צולמה לטלוויזיה ושודרה בערוץ 2 בספטמבר 1996. במהלך אותה שנה ארגן רובין (בשיתוף "קמלוט הפקות") סדרת מופעים ברחבי ישראל, תחת הכותרת "פריז-ניו יורק-תל אביב". הסדרה אירחה אמנים מפריז ומניו יורק. במרץ 1997 יצא האלבום BLUE BAG. יציאתו לוותה בהופעות ב"מרכז ענב לתרבות" בתל אביב וב"מועדון התיאטרון" בחיפה.

הקריירה של הרולד רובין, שהתאפייה ביצירה ובהתחדשות בלתי פוסקות נמשכה הן בחו"ל והן בישראל. ב-1997 הקליט מוזיקה עבור "רדיו מינכן" יחד עם הפסנתרן הגרמני כריסטוף שפנדל. במקביל, בצוותא תל אביב, עלתה ההצגה "שורשים" מאת מרים קיני (במסגרת "הפסטיבל לתיאטרון קצר"), ורובין כתב עבורה את המוזיקה ואף ביצע אותה.

בשלב זה החל רובין לשלב בהופעותיו קטעי שירה מקוריים, בהם הוא מביע השקפות ותחושות בנושאים חברתיים ופוליטיים. במאי 1997 כתב רובין וביצע חומר למופע חדש בשם "BORN IN THE RSA" (מילולית- "נולד ברפובליקה של דרום אפריקה") בהשתתפות החצוצרן רסול סידיק. אחד הניסיונות המעניינים של רובין בשילוב מדיה ויזואלית ומוזיקלית היה בפסטיבל הג'אז בסינמטק תל אביב בפברואר 1998. במופע זה ניגן רובין מול מסך שעליו הוקרנה עבודת אנימציה מקורית בשם "ג'ורג'".

זמן קצר לאחר מכן התארח במועדון "KNITTING FACTORY" בניו יורק בהופעתם של ה-JAZZ PASSENGERS. באפריל אותה שנה הועלתה בפסטיבל הבינלאומי להצגות ילדים ההצגה "ונשארנו לבד..." של מרים קיני, לה הוא כתב מוזיקה מקורית. ובאוקטובר הופיע בשנית בפסטיבל הג'אז בסיביו, רומניה.

ב-1999 הופיע רובין עם תוכנית חדשה, "תעודת זהות", בתל אביב, והעלה מופע סולו מלווה בשקופיות בזלצבורג, אוסטריה. באותה שנה הקים שלישייה חדשה - שלישיית הרולד רובין - עם דניאל שריד (פסנתר) וחגי פרשטמן (תופים). השלישייה הופיעה, בין היתר, ב- "BROOKLYN ACADEMY OF MUSIC" עם הנקשנית סוזי איבארא ובמסגרת פסטיבל של יוצרים ישראליים בניו יורק. כן הופיעה השלישייה לעיתים קרובות במועדונים ("הגדה השמאלית", למשל) והקליטה אלבום ובו חומר מקורי חדש, שהופיע במהלך שנת 2001.

הרולד רובין המשיך להיות ציר מרכזי בפרויקטים מוזיקליים רב תחומיים, חולל אירועים מוזיקליים שעוררו עניין וסקרנות ושילב פעילויות סולו בישראל ומחוצה לה (כמו הופעת הסולו שלו בפסטיבל הג'אז באופולה, פולין, בנובמבר 2000). הוא המשיך להוות כוח מוביל בתחומי ה"ג'אז החופשי" בישראל. נפטר ב-1 באפריל 2020 בגיל 87[3].

חיים אישייים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובין היה נשוי פעמיים, מנישואיו הראשונים נולדו לו שני בנים. הוא התחתן בשנית עם המחזאית מרים קיני ונולדה להם בת משותפת, הכירואוגרפית אביגיל רובין[1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הרולד רובין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]