הרמיפוס מסמירנה
| לידה |
המאה ה־3 לפנה״ס  |
|---|---|
| פטירה |
המאה ה־3 לפנה״ס |
| מדינה |
סמירנה |
| שפות היצירה |
יוונית עתיקה |
| סוגה |
ביוגרפיה |
  | |
הרמיפּוס מסמירנה (ביוונית: Ἕρμιππος ὁ Σμυρναίος[1]; המאה ה-3 לפנה"ס) היה סופר יווני שכתב ביוגרפיות של אישים יוונים רבים מהעת העתיקה.
הרמיפוס נקרא גם "פריפטטיקוס" (פילוסוף מהאסכולה הפריפטטית), אולם נראה כי תואר זה התייחס באופן כללי למלומדים שפעלו באלכסנדריה ולא רק לפילוסופים, במיוחד לאלה שכתבו על נושאים בעלי עניין מיוחד לפריפטטים, כמו ביוגרפיה. הרמיפוס לא היה פילוסוף ולא נראה שביטא את דעתו האישית על נושאים פילוסופיים.[2]
חייו ויצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרמיפּוס מסמירנה (אנ') (כיום: איזמיר) כונה ה"קלימאכי" (קלימאכיאוס, ό Καλλιμάχειος) על ידי הסופרים היוונים העתיקים, ומכאן ניתן להסיק כי היה תלמידו של קאלימאכוס, שפעל באלכסנדריה באמצע המאה השלישית לפנה"ס בערך. העובדה שהוא כתב את תולדות חייו של כריסיפוס מסולי מוכיחה כי הוא חי בערך עד סוף המאה הזו.
ייתכן והרמיפוס סייע לקאלימאכוס באיסוף החומר עבור הקטלוגים שיצר עבור הספרייה הגדולה של אלכסנדריה. הרמיפוס המשיך את עבודתו של קאלימאכוס ונראה כי עשה שימוש בארכיון שלו ובקטלוגים עצמם, כבסיס לרשימות הביבליוגרפיות אותן כלל בביוגרפיות שכתב.[3]
אין בידינו אף חיבור פרי עטו של הרמיפוס. כל הידוע עליו מלוקט מתוך כמאה עדויות או קטעים מחיבוריו שנשמרו בעיקר אצל פלוטרכוס, אתנאיוס ודיוגנס לארטיוס.[4] נראה כי כתביו היו בעלי ערך וחשיבות רבים. הם מוזכרים פעמים רבות על ידי סופרי העת העתיקה, בשמות רבים, שרובם, אם לא כולם, היו ככל הנראה פרקים מתוך יצירתו הביוגרפית הגדולה, שלרוב מצוטטת תחת השם "חיים" (Bioi). יצירה זו כללה את הביוגרפיות של אישים רבים מן העת העתיקה, ובהם נואמים, משוררים, היסטוריונים ופילוסופים. היא כללה את הביוגרפיה המוקדמת ביותר הידועה של אריסטו, וכן של פילוסופים כגון פיתגורס, אמפדוקלס, הרקליטוס, דמוקריטוס, זנון מאליאה, סוקרטס, אפלטון, אנטיסתנס, דיוגנס, סטילפון, אפיקורוס, תאופרסטוס, הרקלידס פונטיקוס, דמטריוס מפלרון וכריסיפוס מסולי. החיבור אבד, אולם ביוגרפיות רבות מאוחרות יותר מצטטות ממנו.
חיבוריו של הרמיפוס כללו פרטים ביוגרפיים בסיסיים, כולל ביבליוגרפיה, בליווי משפטים ופרקים אקראיים שחוברו יחדיו. האנקדוטות הללו בדרך כלל עמדו בפני עצמן, אך לעיתים הרמיפוס הוסיף להן הערה או פרשנות. החל מאמצע המאה ה-19, חוקרים רבים הבחינו כי הפרקים הביוגרפיים והערותיו של הרמיפוס אינם אמינים וכי כתיבתו נוטה לכיוון הסנסציוני והסאטירי. הטענה לגבי הסנסציוניות מתבססת בעיקר על קטעים המתארים את מותם של נשואי הביוגרפיות ואף של דמויות משניות. אירועי המוות הללו אינם טבעיים ואינם צפויים וכוללים התאבדויות, הוצאות להורג ברוטאליות, אסונות טבע וגם כאלה הקשורים באכילת-יתר ושתיית-יתר. לא מעט מהתיאורים הללו אינם מבוססים היסטורית וברור כי הומצאו, בין אם על ידי הרמיפוס עצמו או על ידי מקורותיו.[5]
מתוך פפירוס אוקסירינכוס (אנ') ידוע על קיצור שנכתב על ידי הרקלידס למבוס (אנ') לשלושה חיבורים של הרמיפוס: "על שבעת החכמים", "על מחוקקים" והביוגרפיה של פיתגורס. קיצור חיבוריו הביוגרפיים של הרמיפוס במאה ה-2 לפנה"ס מעיד על העניין בהם בתקופה זו.[6]
הביוגרפיה של פיתגורס הגיעה לידינו בשמונה קטעים ועדויות המופיעים אצל יוסף בן מתתיהו, אוריגנס, דיוגנס לארטיוס[7] ואתנאיוס. החיבור הכיל לפחות שני ספרים, אולם פרסום הקיצור של הרקלידס למבוס רק שנות דור אחד מאוחר יותר, עשוי להצביע על כך שהחיבור הכיל ספרים נוספים.[8]
ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו ציין בחיבורו "נגד אפיון" כי הרמיפוס היה "סופר נאמן בדברי הימים" וציטט מתוך הספר הראשון של הביוגרפיה שכתב הרמיפוס על פיתגורס, על כך שלגבי עניינים מסוימים פיתגורס "חיקה את דעות היהודים".[9] גם התאולוג הנוצרי אוריגנס ציין כי הרמיפוס כתב על כך שפיתגורס שאב רעיונות מהיהודים, אולם לא ציטט מהרמיפוס ישירות אלא רק ציין כי כך "נאמר" על חיבורו של הרמיפוס "על המחוקקים".[10]
לדעת ההיסטוריון בצלאל בר כוכבא, "אין סיבה לחלוק על ייחוס העדות והקטע אצל יוספוס להרמיפוס", ולדבריו "הקטע בבירור אינו זיוף יהודי".[11] אולם לדעתו, יוספוס טעה בהבנת הקטע הלקוח מתוך חיבורו של הרמיפוס ונראה שכלל לא קרא את החיבור או את קיצורו על ידי הרקלידס, אלא ככל הנראה נסמך על מובאות וציטוטים שהוצגו לו על ידי עוזריו ללא הקשר. לדעתו, המשפט המסכם שכתב יוספוס על הרמיפוס נכתב בהשראת הסופר היהודי ההלניסטי אריסטובולוס מאלכסנדריה, ואילו אוריגנס הבין את המשפט כהמשך דבריו של הרמיפוס עצמו.[12]
הרמיפוס כמעט נשכח לחלוטין לאחר זמנו של דיוגנס לארטיוס, הביוגרף של הפילוסופים שפעל במאות ה-2 וה-3 לספירה, אז היה באפשרותם של הקוראים למצוא ביוגרפיות סדורות ונרחבות יותר של אישים מפורסמים.[6]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1976, Vol. I, XIV. Hermippus of Smyrna, pp. 93-96.
- Bezalel Bar-Kochva, The Image of the Jews in Greek Literature; The Hellenic Period. University of California Press, Berkeley 2010, Part I, 5. Hermippus of Smyrna on Pythagoras, the Jews, and the Thracians, pp. 164-205
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הגיית השם ביוונית: הרמיפוֹס במלעיל דמלעיל (ההטעמה בהברה השלישית מהסוף).
- ^ Bezalel Bar-Kochva, The Image of the Jews in Greek Literature, p. 169
- ^ Bezalel Bar-Kochva, The Image of the Jews in Greek Literature, p. 168
- ^ Bezalel Bar-Kochva, The Image of the Jews in Greek Literature, p. 167-168
- ^ Bezalel Bar-Kochva, The Image of the Jews in Greek Literature, p. 171
- ^ 1 2 Bezalel Bar-Kochva, The Image of the Jews in Greek Literature, p. 170
- ^ דיוגנס לארטיוס, חייהם של פילוסופים מפורסמים, ספר 8, פרקים 1, 10, 40–41.
- ^ Bezalel Bar-Kochva, The Image of the Jews in Greek Literature, p. 173
- ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר ראשון, פרק כב.
- ^ אוריגנס, נגד קלסוס, ספר ראשון, פרק 15.
- ^ Bezalel Bar-Kochva, The Image of the Jews in Greek Literature, p. 166
- ^ Bezalel Bar-Kochva, The Image of the Jews in Greek Literature, p. 203-204