הרמן ברנשטיין
 | |
| לידה |
21 בספטמבר 1876 קודירקוס נאומייסטיס, ליטא  |
|---|---|
| פטירה |
31 באוגוסט 1935 (בגיל 58) שפילד, ארצות הברית |
| מדינה |
האימפריה הרוסית, ארצות הברית |
| שפות היצירה |
יידיש, אנגלית |
  | |
הרמן ברנשטיין (באנגלית: Herman Bernstein; 21 בספטמבר 1876 – 31 באוגוסט 1935) היה עיתונאי, סופר, משורר ומחזאי, דיפלומט יהודי-אמריקאי, ופעיל ציוני בארצות הברית.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד למשפחה יהודית דתית בעיירה ולדיסלבוב שבמחוז שאקי בליטא, ובהיותו בן 6 עבר עם משפחתו למוהילב.
בשנת 1893 היגר עם משפחתו לארצות הברית, ונאלץ לעבוד בנעוריו בסדנאות היזע בניו יורק כדי לפרנס את משפחתו.
בשנת 1901 נישא לסופי פרידמן, ממנה נולדו לו ארבעה ילדים.
הוא ייסד בניו-יורק את כתב העת ביידיש Der Tog.
עבודתו העיתונאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
משנת 1900 החל לפעול כעיתונאי, ופרסם ידיעות בעיתונים שונים בניו יורק, ובהדרגה, נעשה העורך של מספר עיתונים יומיים, כגון "The New London Day", "The Jewish Tribune" ו- "Jewish Daily Bulletin".
נעשה כתב של עיתון הניו יורק טיימס, ולשם כך נסע באופן תדיר לאירופה. בשנת 1915 נסע לסקר את מצב היהודים הנמצאים באזורי הקרבות של מלחמת העולם הראשונה.
כמו כן, דיווח לעיתון ניו יורק הרלד על אודות המפכה הבולשיביקית בשנת 1917, ובמסגרת זו חשף תכתובת טלגרמות סודית שהתנהלה בין הצאר ניקולאי השני והקיסר הגרמני וילהלם השני.
ברנשטיין כיסה גם את ועידת השלום בפריז בשנת 1919, וערך ראיונות עיתונאיים לאישים רבים, ובהם לב טולסטוי, ברנרד שו, אנרי ברגסון, אוגוסט רודין, ליאון טרוצקי, וודרו וילסון, חיים ויצמן ואלברט איינשטיין.
יצירתו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
עסק בתרגום ספרות מרוסית לאנגלית, ובין היתר, תרגם יצירות של לב טולסטוי, מקסים גורקי ואיוון טורגנייב.
כמו כן, כתב שני מחזות שהופקו והוצגו בתיאטראות ברודוויי, וחיבר שירים וסיפורים קצרים, שחלקם נאספו עוד בספר משנת 1902 בשם "In the Gates of Israel: Stories of the Jews"[1]. בשנת 1903 גם פרסם רומן שחיבר ("Contrite Hearts")[2].
פועלו הדיפלומטי והציוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
פעל למען בחירתו של וודרו וילסון לנשיאות ארצות הברית בשנת 1912, וצידד במדיניות הגירה קלה לארצות הברית. מונה על ידי הרברט הובר כאחראי מטעם הממשל ליחסים עם אלבניה, ובמסגרת זו פעל לכריתת אמנות בין המדינות, אשר זיכו אותו בפרס מטעם זוגו הראשון, מלך אלבניה. הוא כיהן כשגריר ארצות הברית באלבניה מפברואר 1930 עד ספטמבר 1933.
בעקבות פרסום כחצי מיליון עותקים של הפרוטוקולים של זקני ציון בארצות הברית בשנת 1921 על ידי הנרי פורד, פרסם ברנשטיין ספר בשם "ההיסטוריה של השקר"[3]. כמו כן, פתח בהליכים משפטיים בייצוגו של סמואל אונטרמאייר נגד פורד, אשר בסופו של דבר פרסם התנצלות על מעשהו ב-1927.
ברנשטיין היה פעיל במספר ארגונים יהודיים וציוניים בארצות הברית, כגון אורט עולמי וג'וינט, וכיהן כמזכיר הועד היהודי-אמריקני וכמנהל ארגון ציוני אמריקה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 'ברנשטיין, הרמן', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 130 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1328).
- כתבי הרמן ברנשטיין בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערמאן בערנשטיין (1876-1935), דף שער בספרייה הלאומית
