וולי בארנס

ווילי בארנס
	אין תמונה חופשית
מידע אישי
לידה	16 בינואר 1920; ברקון שבוויילס
פטירה	4 בספטמבר 1975 (בגיל 55); לונדון, הממלכה המאוחדת
עמדה	בלם
מועדונים מקצועיים כשחקן*
נבחרת לאומית כשחקן
קבוצות כמאמן
1954–1956	נבחרת ויילס
	* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

וולי בארנס (אנגלית: Walley Barnes;‏ 16 בינואר 1920 - 4 בספטמבר 1975) היה כדורגלן ולשי ושדרן רדיו.

בארנס נולד בעיירה ברקון שבוויילס, וכנער בתקופת מלחמת העולם השנייה הוא החל לשחק כחלוץ אחורי בסאות'המפטון, היכן שאותר והוחתם על ידי ארסנל. הוא שיחק בכל עמדה במשחקי ארסנל שנערכו בזמן המלחמה (כולל שוער), אך ב-1944 סבל מפציעה קשה בברכו. בארנס התאושש למרות הפרוגנוזה הלא טובה, ואילץ את עצמו לשחק במדי קבוצת המילואים של המועדון נגד אוניברסיטת קיימברידג'. הוא ערך את הופעת הבכורה במדי הסגל הבוגר במשחק נגד פרסטון נורת' אנד ב-9 בנובמבר 1946.

בארנס התפרסם בזכות ביצועיו כבלם שמאלי, ויכולתו הגבוה להפריע למסירת כדורים לידו. עד מהרה הוא הפך לשחקן הרכב קבוע בארסנל, והיה חלק מהסגל שזכה באליפות בעונת 1947/1948. בתקופה זו הוא נמנה גם על הסגל הקבוע של נבחרת ויילס. בארנס ערך את הופעת הבכורה במדיה במשחק נגד נבחרת אנגליה ב-18 באוקטובר 1947, ומשימתו במשחק הייתה לשמור באופן אישי על הכוכב האנגלי סטנלי מתיוס; אנגליה ניצחה בתוצאה 3 - 0, ובארנס לא הצליח להתמודד עם מתיוס. בארנס לא התייאש, ולאחר מכן הופיע במדי הנבחרת 22 פעמים, חלקן כקפטן הנבחרת.

בארנס עבר לעמדת הבלם הימני בעקבות פציעתו של הקפטן לורי סקוט, וזכה במדליה מיוחדת של גביע ה-FA לאחר ניצחון ארסנל על ליברפול בגמר של עונת 1949/1950. שנתיים לאחר מכן העפיל המועדון לגמר הגביע פעם נוספת, הפעם נגד ניוקאסל יונייטד. בארנס עיקם את ברכו כשניסה לתקל את ג'ורג' רובלדו, ונאלץ לנטוש את המגרש לאחר 35 דקות בלבד כאשר הקיצוני דון רופר ממלא את מקומו; באותה תקופה לא הותרו חילופי שחקנים, ושחקני ניוקאסל ניצלו את יתרונם המספרים על מנת לנצח במשחק.

בארנס החמיץ את כל עונת 1952/1953 (שבה זכה המועדון באליפות) כתוצאה מהפציעה בברכו. למרות שהוא המשיך לשחק במדי ארסנל במשך שלוש העונות הבאות הופעותיו היו פחות סדירות, ובעונת 1955/1956 הוא שיחק בשמונה משחקים בלבד, כאשר לן ויליס וג'ו וייד מתחרים על מקומו בהרכב. בארנס פרש ממשחק פעיל בקיץ 1956, כתוצאה מהשילוב של גילו המתקדם ופציעתו. לאורך עונותיו בארסנל הוא שיחק ב-294 משחקים, בהם הבקיע 12 שערים. בתקופות מסוימות הוא היה בועט הפנדלים של המועדון.

בשתי עונותיו האחרונות כשחקן פעיל הוא כיהן גם כמאמן נבחרת ויילס בין מאי 1954 לאוקטובר 1956. לאחר מכן הוא החל לעסוק בשידור ספורט, והצטרף ל-BBC. בארנס שידר מספר פעמים את גמר גביע ה-FA, וב-1964 שיתף פעולה עם קנת' וולסטנהולם בהגשת המהדורה הראשונה של התוכנית הידועה "Match of the Day". בארנס היה עוזרו של וולסטנהולם ששימש פרשן במשחק הגמר של מונדיאל 1966, שבו התמודדה נבחרת אנגליה נגד נבחרת גרמניה וגברה עליה.

בארנס כתב את האוטוביוגרפיה שלו, הנקראת "Captain of Wales". הוא המשיך לעבוד ב-BBC עד מותו ב-1975.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Harris, Jeff & Hogg, Tony (ed.) (1995). Arsenal Who's Who, Independent UK Sports. ISBN 1-899429-03-4

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופיל, באתר Transfermarkt
פרופיל, באתר National Football Teams
פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt