ויטו וולטרה
 | |
| וולטרה בשנת 1910 לערך | |
| לידה |
3 במאי 1860 אנקונה, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
11 באוקטובר 1940 (בגיל 80) רומא, ממלכת איטליה |
| ענף מדעי | פיזיקה, מתמטיקה |
| מקום מגורים | איטליה |
| מקום קבורה |
Ariccia cemetery |
| מקום לימודים |
|
| מנחה לדוקטורט |
אנריקו בטי |
| מוסדות |
|
| תלמידי דוקטורט |
פול לוי, Cornelia Fabri, Joseph Pérès, Robert Mazet, Robert Mazet |
| פרסים והוקרה |
|
| צאצאים |
אדוארדו וולטרה |
| הערות | יהודי |
| תרומות עיקריות | |
| מחקרים בתחום ביולוגיה המתמטית ותאוריית המשוואות האינטגרליות. | |
  | |
ויטו וולטרה (באיטלקית: Vito Volterra; 3 במאי 1860 – 11 באוקטובר 1940) היה פיזיקאי ומתמטיקאי יהודי-איטלקי. ידוע בעיקר בתרומתו לביולוגיה מתמטית ותורת המשוואות האינטגרליות.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד באנקונה, אז חלק ממדינת האפיפיור, למשפחה יהודית ענייה. כבר בילדותו הפגין יכולת מתמטית מפותחת. למד באוניברסיטת פיזה, שם הושפע על ידי אנריקו בטי. בפיזה, מונה לפרופסור למכניקה בשנת 1883. שם התחיל לפתח את תורת הפונקציונלים שהובילה אותו לתורת המשוואות האינטגרליות והמשוואות הדיפרנציאליות-אינטגרליות. תרומתו לתחום מסוכמת בספרו תורת הפונקציונלים, משוואות אינטגרליות ומשוואות דיפרנציאליות-אינטגרליות שהתפרסם בשנת 1930.
בשנת 1892 מונה לפרופסור למכניקה באוניברסיטת טורינו ובשנת 1900 כפרופסור לפיזיקה מתמטית באוניברסיטת רומא לה ספיאנזה. הייתה זו סוף תקופת איחוד איטליה ('ריסאורגימנטו' באיטלקית) וכשמדינת האפיפיור סופחה על ידי איטליה, וולטרה שמח על כך. הוא נבחר כסנטור לסנט האיטלקי בשנת 1905. באותה שנה הוא התחיל בפיתוח התאוריה שלו אודות נקעים בגבישים, שלימים היותה הבסיס להבנת התנהגותם של חומרים שבירים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הצטרף לצבא האיטלקי ועבד בפיתוח ספינות אוויר תחת ג'וליו דואה, כל זאת אף שהיה כבר בשנות ה-50 לחייו. הוא הגה את רעיון השימוש בהליום במקום מימן הדליק וכישרונו כמנהיג אף עזר לו לארגן ייצור ספינות אלו בפועל.
לאחר מלחמת העולם הראשונה התעניין ביישום רעיונות מתמטיים בתחום הביולוגיה. הוא המשיך והעמיק את עבודתו של פייר פרנסואה ורהולסט בתחום. התוצאה המפורסמת ביותר מתקופה זו היא משוואות לוטקה-וולטרה, זוג משוואות דיפרנציאליות המתארות מודל התנהגות של אוכלוסיות טורף-נטרף.
בשנת 1922 הצטרף לקבוצת המתנגדים לתנועה הפאשיסטית ולעומד בראשה, בניטו מוסוליני. ב-1932 היה אחד מ-12 פרופסורים בלבד (מתוך 1,250) שסירבו להצהיר אמונים למשטר הפשיסטי. ב-1925 היה בין החותמים על מניפסט האינטלקטואלים האנטי-פשיסטים.
בשנות ה-30 הוא שלח גלויה לחברו עליה נכתב 'אימפריות מתות, אבל המשפטים של אוקלידס נשארים צעירים לנצח'. בעקבות סירובו להצהיר על נאמנותו לפשיסטים הוא נאלץ להתפטר מהאוניברסיטה ומהחברות בארגונים מדעיים ובילה את שארית ימיו מחוץ לאיטליה. לרומא הוא חזר רק קצת לפני מותו ב-1940.
ויטו וולטרה היה אביו של אדוארדו וולטרה, היסטוריון חוקר של החוק בתקופה הרומאית, שהנהיג ארגון פרטיזנים איטלקי בתקופת מלחמת העולם השנייה ופיקד על פעולות להצלת יהודים.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Leçons sur les fonctions de lignes (Gauthier-Villars, 1910)
- The theory of permutable functions (Princeton University Press, 1912)
- Leçons sur les équations intégrales et les équations intégro-différentielles (Gauthier-Villars, 1913)
- Sur les Distorsions des corps élastiques with Enrico Volterra (Gauthier-Villars, 1960)
- Leçons sur la théorie mathématique de la lutte pour la vie (Gauthier-Villars, 1931) and (J. Gabay,1990) (reissue)
- Theory of functionals and of integral and integro-differential equations. (Blackie & Son. 1930
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Judith R. Goodstein The Volterra Chronicles: The Life and Times of an Extraordinary Mathematician 1860-1940 (History of Mathematics, V. 31) ISBN 0821839691. For a review of this book see: book review in American Scientist
- Volterra, V. (1926). Variazioni e fluttuazioni del numero d'individui in specie animali conviventi. Mem. R. Accad. Naz. dei Lincei 2, 31–113.
- Volterra, V. (1926). Fluctuations in the abundance of a species considered mathematically. Nature 118, 558-560.
- 2008 ,Vito Volterra, Angelo Guerraggio e Giovanni Paoloni, Muzzio editore
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ויטו וולטרה, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
- ויטו וולטרה, באתר MacTutor (באנגלית)
- ויטו וולטרה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי ויטו וולטרה בפרויקט גוטנברג (באנגלית)