וילהלם גזניוס
 | |
| לידה |
3 בפברואר 1786 נורדהאוזן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
23 באוקטובר 1842 (בגיל 56) האלה, ממלכת פרוסיה |
| שם לידה |
Heinrich Friedrich Wilhelm Gesenius |
| ענף מדעי | בלשנות |
| מקום מגורים | גרמניה |
| מקום קבורה |
שטאדטגוטסאקר |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות | |
| צאצאים |
פרידריך וילהלם גזניוס |
| תרומות עיקריות | |
| חקר לשונות שמיות וחקר מקרא כולל פרסום ספר דקדוק עברי ומילון | |
  | |
היינריך פרידריך וילהלם גֵּזֶנִיּוּס (בגרמנית: Heinrich Friedrich Wilhelm Gesenius; 3 בפברואר 1786, נורדהאוזן – 23 באוקטובר 1842, האלה) היה תאולוג, חוקר לשונות שמיות וחוקר מקרא גרמני.
אף על פי שהיה נוצרי מאמין, גזניוס היה בין ראשוני אסכולת ביקורת המקרא. הוא דגל בגישה מדעית רציונליסטית לחקר המקרא ולשונו – הוא שחרר את התחום הזה מגישות דתיות מיושנות והתייחס אל העברית לא כאל "לשון הקודש", אלא כאל שפה אנושית שיש לחקור בכלים מדעיים שבאמצעותם חוקרים את כל השפות. ספריו על העברית והארמית של המקרא – ובראשם דקדוקים ומילונים לשפות הללו – מוסיפים לשמש את העוסקים בתחום גם במאה ה-21.
רקע משפחתי ולימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
גזניוס נולד בנורדהאוזן שבחבל תורינגיה כצאצא לשושלת של מלומדים – אנשי דת לותרנים, משפטנים ובעלי מקצועות אקדמיים אחרים. אחד מאבותיו מהמאה ה-17 היה בארווארד גזניוס (Barward; 1616–1673) שכיהן כראש קהילה לותרנית בהנובר-מינדן. סבו מצד האב, אוגוסטוס גזניוס (1718–1773) היה מורה ליוונית בעיר הלמשטדט (Helmstedt), וכיהן גם הוא כראש קהילה (סופריור) ומטיף לותרני ביישוב שנינגן (Schöningen). אביו וילהלם (1761–1801) עבד כרופא בנורדהאוזן, ואמו הייתה יוהנה יאקובה מגדלנה לבית גאנגלוף (Gangloff).
אביו העדיף שבנו יקבל חינוך פרטי בבית עד לכיתה השמינית (Tertia), ואז רשם אותו לגימנסיה. בשנת 1801, כשהיה בן 15, נפטר אביו, ווילהלם הצעיר עבר לגור אצל מנהל הגימנסיה, כריסטוף לודוויג לנץ (Lenz; 1760–1833), דמות נערצת ומומחה בתחום השפות הקלאסיות, שהיה למֶנטור שלו עד שנת 1803.
באותה שנה נסע גזניוס ללמוד פילוסופיה ותאולוגיה באוניברסיטת הלמשטדט. המורה שהשפיע יותר מכול על גזניוס בתקופה הזו בעיקר בגישתו בתחום התאולוגיה היה היינריך הנקה (Henke) – תאולוג, פילוסוף ומחבר ספרי היסטוריה של הנצרות, אשר דגל בגישה רציונליסטית. מורים אחרים, דויד יוליוס פוט (David Julius Pott) וליכטנשטיין, השרו בגזניוס את העניין המיוחד בלימוד השפה העברית.
פרט לשפות המזרח השתלם גזניוס באוניברסיטה גם בלימוד השפות הקלאסיות האירופיות – לטינית ויוונית. לזמן מה עבד גזניוס בהוראה בבית ספר (פדגוגיוּם) בעיר, אולם מפני שנמשך מאוד לצד המחקרי האקדמי, עבר בשנת 1806 להמשך לימודיו באוניברסיטת גטינגן היוקרתית. עם סגל המורים באוניברסיטה נמנו שני מלומדים חשובים, תאולוגים ומזרחנים שניהם: יוהאן גוטפריד אייכהורן (Johann Gottfried Eichhorn), שחיבר ספר דקדוק של השפה הערבית, ותומאס כריסטיאן טיכסן (Thomas Christian Tychsen). בגטינגן מילא גזניוס תפקיד של מדריך (רֶפֶּטֶנְט) לתאולוגיה, עסק בפילולוגיה קלאסית – "אודיסיאה", הסיודוס, יובנליס – ובמקביל בתחומים שהפכו לעיסוקו העיקרי – חקר השפות השמיות וחקר התנ"ך. תוך שנה סיים את עבודת הדוקטור שלו, שעסקה דווקא בתחום הספרות הרומית "Symbolae observationum in Ovidii fastos", על ספר ה"פסטיבלים" של אובידיוס. כפי שציין גזניוס לאחר מכן, ביום הבחינה, 19 באוגוסט 1806, היה עליו להגן על עבודתו מול בוחנים בעלי "רוח לוחמנית" במיוחד.
אף־על־פי שהשיעורים שנתן נהנו מקהל קבוע של 30 סטודנטים, הם הופסקו באוגוסט 1809 בלחץ הפרופסור כריסטיאן גוטלוב היינה (1729–1812), המנהל הקשיש המפורסם של ספריית האוניברסיטה, אשר התנגד, יחד עם אייכהורן, לקידומו של גזניוס באוניברסיטה, ומשום כך הסכים גזניוס לקבל את הצעת ההיסטוריון יוהנס פון מילר (1752–1809) למשרת מורה בגימנסיה הקתולית בעיר היילבאד הייליגנשטאט שבאייכספלד, תורינגיה.[1] באותה שנה נפטרה אמו בנורדהאוזן, בגיל 51.
פעילותו כמורה וחוקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
אם לרגע נראה כי קידומו בעולם האקדמיה אינו עובר בצורה חלקה, הרי שעד מהרה זכה להערכת הרקטור של אוניברסיטת האלה, אוגוסט הרמן נימאייר (Niemeyer), שהשיג עבורו באמצעות ההחלטה המלכותית מ־9 בפברואר 1810 משרה של פרופסור שלא מן המניין באוניברסיטה זו. כבר כעבור שנה (1811), בגיל 25 בלבד, התמנה גזניוס לפרופסור מן המניין.
גזניוס לימד שם בקביעות קרוב לשלושים שנה, למעט הפסקה בשנים 1813–1814 בגלל המלחמות הנפוליאוניות. כמו כן, יצא לשני מסעות מחקר ארוכים: ב־1820 לפריז וללונדון, עם עמיתו יוהאן קארל תילו (Johann Karl Thilo) לצורך לימוד כתבי יד עתיקים וב־1835 לאנגליה ולהולנד לצורך לימודים פיניקיים.
בהמשך הוצעו לו משרות מכובדות גם באוניברסיטאות אחרות – ברסלאו, באוקספורד ואף בגטינגן, לאחר פרישתו של אייכהורן ב־1827, אך גזניוס סירב לעזוב את האלה. הרצאותיו הבהירות והמרתקות משכו כחמש מאות צופים בכל פעם. בשנת 1813 הקים בהאלה את "החברה לאקסגזה של כתבי הקודש" שמאוחר יותר, ב-1826 התאחדה עם הפקולטה לתאולוגיה. במידה רבה בזכותו עלתה בזמנו קרנה של הפקולטה לתאולוגיה בהאלה ותפסה את המקום הראשון בתחום בגרמניה, במיוחד אחרי שחוזקה על ידי המיזוג עם אוניברסיטת ויטנברג בשנת 1817. באותה שנה העניקה אוניברסיטת האלה לגזניוס תואר דוקטור של כבוד. בשנים 1823–1824 כיהן גזניוס כרקטור של אוניברסיטת האלה אך הודח על ידי המלך פרידריך וילהלם השלישי.
תלמידו הראשון של גזניוס בתחום חקר השפה העברית היה אוגוסט ניאנדר. תלמידיו המצטיינים היו פטר פון בולן (von Bohlen), אנדראס גוטליב הופמן, הרמן הופפלד, אמיל רֶדיגר (Rödiger), יוהאן כריסטיאן פרידריך טוך (Tuch), יוהאן קארל וילהלם פאטקה (Vatke) ותיאודור בנפיי (Benfey).
גזניוס הותקף פעמים רבות בשל גישתו הרציונליסטית, אולם גם ההתקפות הקשות ביותר, מצד לודוויג פון גרלך (von Gerlach; 1795-1877) בשנת 1830 ומצד המוציא לאור של העיתון הכנסייתי האוונגלי (לותרני) ארנסט וילהלם הנגסטנברג (Hengstenberg) לא הצליחו להכתים את תהילתו.
שני חיבוריו הידועים ביותר הם מילון ודקדוק של העברית המקראית. המילון יצא לראשונה בשנת 1812, ונערך מחדש פעמים רבות. הוא שימש בסיס למילון העברית המקראית של בראון, דרייבר ובריגז (Brown–Driver–Briggs, BDB, בד"ב). המהדורה הגרמנית בעריכת פרנץ בול שימשה את המחקר במשך שנים רבות, עד שבשנת 1987 החלה לצאת מהדורה חדשה בעריכת רודולף מאייר והרברט דונר (כרך רביעי יצא בשנת 2007).
ספר הדקדוק שלו יצא לראשונה בשנת 1813, וגם הוא נערך פעמים רבות. מהדורתו ה־28, בעריכת אמיל קאוטש (Kautzsch), תורגמה לאנגלית בידי ארתור ארנסט קאולי. עדכון מקיף של המהדורה ה־28 החל לצאת בגרמנית על ידי גוטהלף ברגשטרסר, אולם הוא לא זכה להשלימו, והספר נותר חלקי.
בשנת 1810 פרסם גזניוס עבודה על השפה המלטזית, ובה הפריך את הטענה הנפוצה אז שהיא גלגול של השפה הפונית. כמו כן פרסם מחקרים על הפונית עצמה ועל העברית השומרונית.
בנוסף לספרי דקדוק ומילונים של שפות שמיות, גזניוס פרסם פירוש על ספר ישעיהו, עבודות על הדת השומרונית, ועבודות על הגאוגרפיה של המזרח התיכון.
גזניוס נפטר בהאלה אן דר זאלה ב־23 באוקטובר 1842, ונקבר בבית העלמין שְטָאטְגוֹטֶסְאָקֶר (Stadtgottesacker).
גזניוס היה נשוי (משנת 1814, בהאלה) להנרייטה לבית שניידֶווינד (1797–1853). לזוג נולדו עשרה ילדים – חמש בנות וחמישה בנים. אחד מהם, פרידריך וילהלם, היה למנהל בית ספר בעיר שטטין ומוציא לאור של ספרי לימוד לאנגלית; בן אחר, הרמן, היה גם הוא בעל הוצאה לאור ובעל חנות ספרים.
כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
כתביו העיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1813 / 1814 / 1824 Hebräisches Elementarbuch ספר יסודות השפה העברית
- Geschichte der hebräischen Sprache.1815 היסטוריה של השפה העברית
- 1817 Ausführliches grammatisch-kritisches Lehrgebäude der hebräischen Sprache. Mit Vergleichung der verwandten Dialekte - ספר לימוד לדקדוק ביקורתי של השפה העברית .עם השוואה לניבים קרובים.
- 1835 Paläolographische Studien über phönizische und punische Schrift - מחקרים פלאוגרפיים של הכתב הפיניקי והפוני
- Versuch über die maltesische Sprache 1810 - מחקר על השפה המלטזית
מהדורות חדשות[עריכת קוד מקור | עריכה]
Gesenius' Hebrew Grammar – ספר הדקדוק העברי של גזניוס, מהדורת 1910 בעריכת אמיל קאוטש ובתרגום לאנגלית של ארתור ארנסט קאולי; מהדורה מקוונת עם קישורים בין הפסקאות ועם קישורים לפסוקים במקרא- Hebräisches und Aramäisches Handwörterbuch über das Alte Testament. Berlin 2008, 18. Auflage, Springer Verlag, ISBN 3-540-78599-X – מילון שימושי של העברית והארמית במקרא הוצאת שפרינגר, ברלין 2008
- Hebräische Grammatik. Hildesheim 1983, Georg Olms Verlag (Nachdruck der 28. Auflage Leipzig) – דקדוק עברי - הוצאת גאורג אולמס, הדפסה של המהדורה ה-28 מלייפציג, הילדסהיים 1983
פרסים, אותות ומחוות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חבר האקדמיה למדעים מברלין
- חבר ב"חברות האסייתיות" של לונדון, דבלין וסטוקהולם
- חבר בחברה הפילוסופית של קיימברידג'
- 1815 - דוקטור של כבוד של אוניברסיטת האלה
- 1827 - יועץ קונסיסטוריאלי מלכותי של ממלכת פרוסיה
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהושע בלאו, מילונים עבריים בשפות אחרות, בתוך: לשוננו לעם, תשמ"ט-תש"ן, עמ' 188-190
- E. F. Miller, The Influence of Gesenius on Hebrew Lexicography, 1927. [השפעתו של גזניוס על הלקסיקוגרפיה העברית]
- Hans-Jürgen Zobel - Altes Testament Literatur Sammlung und Helige Schrift, Berlin: De Gruyter, 1993. (בגרמנית)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יעקב שביט, "וגם גזניוס ברוך יהיה", באתר הארץ, 16 באפריל 2010
- וילהלם גזניוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
פרידריך הינריך וילהלם גזניוס (1786-1842), דף שער בספרייה הלאומית
- Gustav Moritz Redslob: Gesenius, Wilhelm. Allgemeine Deutsche Biographie (ADB). Duncker & Humblot, Leipzig 1879-1912 (בגרמנית)
- Literatur von und über Wilhelm Gesenius im Katalog der Deutschen Nationalbibliothek – ספרות מאת ועל אודות וילהלם גזניוס בקטלוג הספרייה הלאומית הגרמנית
- Wilhelm Gesenius. In: Biographisch-Bibliographisches Kirchenlexikon (BBKL) – וילהלם גזניוס בלקסיקון הביוגרפי-ביבליוגרפי הכנסייתי
- Michaela Bauks / Klaus Koenen (Hgg.), Das wissenschaftliche Bibellexikon im Internet (WiBiLex), 2007ff. – מאמר בלקסיקון המדעי של המקרא ברשת -בעריכת מיכאלה באוקס וקלאוס הנן 2007
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Zobel H.J, 1993, p. 248