וילהלם וין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וילהלם וין
Wilhelm Wien
לידה 13 בינואר 1864
Parusnoje, ממלכת פרוסיה, הקונפדרציה הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 באוגוסט 1928 (בגיל 64)
מינכן, רפובליקת ויימאר עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Wilhelm Carl Werner Otto Fritz Franz Wien עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פיזיקה
מקום מגורים גרמניה
מקום קבורה ולדפרידהוף מינכן עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט הרמן פון הלמהולץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט רוברט דופל, האנס ראו, אדוארד רוכארדט, קרל הארטמן עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס נובל לפיזיקה (1911)
  • אות המסדר מקסימיליאן של בוואריה למדעים ואמנויות (1925)
  • הרצאת גאטרי (1925) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Luise Mehler עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים קרל וין עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
גילויים בנוגע לחוקים השולטים בקרינת חום, חוק וין
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

וילהלם קרל ורנר אוטו פריץ פרנץ ויןגרמנית: Wilhelm Carl Werner Otto Fritz Franz Wien; ‏13 בינואר 1864 - 30 באוגוסט 1928) היה פיזיקאי גרמני, חתן פרס נובל לפיזיקה בשנת 1911 על גילוייו בנוגע לחוקים השולטים בקרינת חום. ידוע בעיקר בזכות חוק וין העוסק בקרינת גוף שחור.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

וין נולד בעיר פישהאוזן שבפרוסיה (כיום פרימורסק שבצפון-מערב רוסיה). ב-1882 החל ללמוד באוניברסיטת גטינגן ובאוניברסיטת ברלין. בשנים 18831885 עבד תחת הרמן פון הלמהולץ עד להשלמת תואר שלישי ב-1886. תיזת הדוקטורט שלו עסקה בשבירה של אור במתכות ובהשפעת חומרים שונים על צבע האור הנשבר. בשנים 18961899 הרצה באוניברסיטה הטכנולוגית שבאאכן, וב-1900 עבר לאוניברסיטת וירצבורג, שם החליף את וילהלם רנטגן בתפקידו. במהלך מלחמת העולם הראשונה כיוון וין את משאבי המחלקה לפיזיקה של האוניברסיטה לפיתוח אמצעי תקשורת עבור הצבא הגרמני ובמיוחד לעבודה על שפופרות ריק[1].

בימים לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, חתם על מנשר התשעים ושלושה, שהכחיש את הטענות שגרמניה פתחה המלחמה, הפרה את הנייטרליות וביצעה פשעי מלחמה. בתחילת 1915 הוציא מנשר שקרא להחרמת כתבי עת בריטיים וטען שהבריטים גנבו גילויים של מדענים גרמניים וערבבו אמת ושקר[2].

בשנת 1920 הוביל קבוצה של פיזיקאים שפעלו נגד ההגמוניה של הפיזיקאים מאוניברסיטת ברלין על הפיזיקה בגרמניה. מקס פלאנק אמר על כך שווין פעל ממניעים אנטישמיים ולאומניים ולא מטובת המחקר המדעי[3].

בשנת 1920 החליף וין שוב את וילהלם רנטגן, הפעם בראשות המכון לפיזיקה ניסויית באוניברסיטת מינכן. הוא לימד קורס בסיסי בפיזיקה ניסויית מלווה בניסויים רבים לתלמידי האוניברסיטה בפיזיקה, כימיה, ביולוגיה, מתמטיקה ורפואה. בגלל מגוון התלמידים הקורסים היו כלליים וורנר הייזנברג תיאר אותם כסוג של הצגה[4].

עבודתו המדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1896 הסיק את חוק ההתפלגות של הקרינה הנקרא על שמו, חוק וין, שהיה ביסודו חוק אמפירי. מקס פלאנק, עמיתו של וין בזמן הגילוי, הרחיב את החוק ואת התאוריה שמאחוריו; מאוחר יותר התבסס על חוק זה כשפיתח את מכניקת הקוונטים.

ב-1898, בעת שחקר זרמי פלזמה (גז מיונן), זיהה חלקיק חיובי שמסתו זהה למסת אטום המימן. בעבודתו זו הניח את הבסיס להמצאת ספקטרומטר המסה. ג'יי ג'יי תומסון ליטש את עבודתו של וין וערך ניסויים נוספים, ובתוספת עבודתו של ארנסט רתרפורד התגלה הפרוטון רשמית ב-1913. בנוסף לגילויים אלו חקר וין גם קרני רנטגן וקרניים קתודיות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וילהלם וין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Max von Laue, Opening address at the physics conference at Wurzburg, September 18, 1933, in Klaus Hentschel, Physics and national socialism: an anthology of primary sources, page 69
  2. ^ J. L. Heilbron, The Dilemmas of an Upright Man: Max Planck As Spokesman for German Science, pages 70-73
  3. ^ Fritz Stern, Einstein's German World, page 130
  4. ^ Jagdish Mehra, Helmut Rechenberg, The Discovery of Quantum Mechanics 1925, page 24