ויליאם בלייק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויליאם בלייק
William Blake
דיוקנו של ויליאם בלייק, מאת הצייר תומאס פיליפס (1807)
דיוקנו של ויליאם בלייק, מאת הצייר תומאס פיליפס (1807)
לידה 28 בנובמבר 1757
לונדון, ממלכת בריטניה הגדולה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 באוגוסט 1827 (בגיל 69)
לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת בריטניה הגדולה, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום אנגלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה באנהיל פילדס עריכת הנתון בוויקינתונים
אירועים משמעותיים משפט (11 בינואר 1804) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אקדמיית רויאל, בית הספר לציור של הנרי פרס עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ציור היסטורי, אמנות דתית, ציור מיתולוגיה, אלגוריה, ציור דתי, אלגוריה עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי הרומנטיקה, ציור פיות עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות נישואי גן עדן והגיהנום, ירושלים: האצלתו של הענק אלביון, מילטון (שיר), ואלה, או ארבע הזואות, ירושלים (שיר), Songs of Innocence and of Experience, The Ancient of Days עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ מרי וולסטונקראפט, ג'ון מילטון, ויליאם פרס, ג'יימס בארי, ג'וליו רומאנו, יאקוב במה, עמנואל סוודנבורג, בן ג'ונסון, דנטה אליגיירי, הנרי פוסלי עריכת הנתון בוויקינתונים
השפיע על ויליאם בטלר ייטס, ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן, אלן גינסברג, פיליפ פולמן, טרייסי שבלייה, ויליאם מייקל רוזטי, רייף וון ויליאמס, הרולד בלום, קת'לין ריין, נורת'רופ פריי
בן או בת זוג קתרין בלייק (18 באוגוסט 1782–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ספרי הנבואה של ויליאם בלייק - מבחר איורים
דף השער של היצירה ואלה, או ארבע הזואות
הציור "עתיק היומין", שמהווה את האיור הקדמי של היצירה אירופה: נבואה
לוח מס' 7 של היצירה אמריקה: נבואה
העתק C, אובייקט מס' 34, לוח מס' 32, מתוך היצירה מילטון: שיר בשני ספרים, מתאר את מערכת היחסים בין ארבע הזואות במיתולוגיה של בלייק
העתק E, המהווה את האיור הקדמי ליצירה ירושלים: האצלתו של הענק אלביון
מבחר מאיוריו של ויליאם בלייק לספרי הנבואה שלו, בהם כלולים למשל, ואלה, או ארבע הזואות, מילטון: שיר בשני ספרים, אירופה: נבואה, אמריקה: נבואה וירושלים: האצלתו של הענק אלביון.
ארבע הצורות הגאומטריות העיקריות (מעגל, ספירלה, קווי S וקשתות), המיוצגות באמנות החזותית של ויליאם בלייק, זאת לדידו של חוקר האמנות ומבקר הספרות האמריקאי, ויליאם ג'ון תומאס מיטשל(אנ')[1]
לוח מס' 91, סדרת העתקים E, היצירה ירושלים: האצלתו של הענק אלביון. זהו איור שמתחיל במשפט "קל יותר לסלוח לאויב מאשר לסלוח לחבר"[2]. לפי התיאור הבולט של לוח נחושת זה, סיבים או חוטים, הנובעים מהדמות, כנראה אלביון, הדמות הראשית ביצירה, נראים מסובבים עצמם ויוצרים שתי ספירלות, האחת נושאת מגן דוד ואילו השנייה אוזן או אלומות חיטה, כאשר יש לציין ששני סמלים אלו, מגן דוד ואלומות חיטה, שניהם באים לייצג, את היהדות והנצרות ואת יחסי הגומלין ביניהן, תוך התייחסות של בלייק לכתבי הקודש המרכזיים של שתי הדתות, התנ"ך והברית החדשה. זאת לפי ספר שיצא לאור בשנת 1991, בעריכתו של חוקר בשם מורטון פיילי, פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, הנושא את שם היצירה המקביל והמקורי באנגלית.
ויליאם בלייק, הדרקון האדום הגדול והאישה הלבושה בשמש, 1805–1810

ויליאם בלייק (באנגלית: William Blake;‏ 28 בנובמבר 1757 – 12 באוגוסט 1827) היה משורר, מיסטיקן, צייר ואמן תחריטים בריטי. בלייק, שהיה בלתי מוכר ובלתי מוערך במהלך רוב ימי חייו, נחשב כיום כדמות מרכזית במסגרת המחקר ההיסטורי של השירה והאמנויות החזותיות בעידן הרומנטי. "ספרי הנבואה" רחבי היריעה שלו הביאו את מבקר הספרות בן המאה העשרים, נורת'רופ פריי, לומר לגביהם ”שביחס למעלותיהן הגבוהות, הן יצירות השירה הכי פחות נקראות בשפה האנגלית”[3] ביחס לציוריו ותחריטיו, מוערך כיום בלייק כ"אמן הגדול ביותר שבריטניה אי פעם הצמיחה, עד כמה שניתן להרחיק ולומר", זאת לפי טענתו משנת 2005, של מבקר האמנות ג'ונתן ג'ונס, במאמר הגרדיאן "גן העדן של בלייק".[4] בשנת 2002, בסקר שבוצע על ידי ה-BBC, הוצב בלייק במקום ה-38 ברשימת 100 האישים הבריטים החשובים ביותר בהיסטוריה.[5] על אף שבלייק התגורר בלונדון במשך כל ימי חייו (למעט 3 שנים בהן בילה בפלפהאם).[6] הוא הפיק עבודות אמנות מגוונות ביותר מבחינה נושאית ועשירות בסמלים, אשר אימצו אל חיקן את מושג הדמיון היוצר "כלבושו הגשמי של האל"[7] או "כקיום האנושי עצמו".[8].

על אף שבלייק נחשב כמטורף בעיני בני זמנו, בשל השקפת עולמו האקסצנטרית, הוא מוערך מאוד על ידי מבקרים מאוחרים בני זמננו, זאת בשל כושר הביטוי והיצירתיות הגבוהים שלו, מצד אחד ומן הצד השני, בשל שילובן המוצלח של אותן המגמות, המיסטיות והפילוסופיות, בהן האמין, במסגרת עבודותיו. ציוריו ושיריו סווגו לא אחת, כשייכים לזרם התנועה הרומנטית.[9] על אף היותו חסיד נלהב של התנ"ך הוא גילה יחס עוין ביותר כלפי הכנסייה האנגלית (למעשה, כלפי הממסד הדתי בכללותו), כאשר הוא העלה על נס ביצירתו, גם אם בצורה חלקית, את רעיונותיהן ומטרותיהן של המהפכות הצרפתית והאמריקאית.[10] אף על פי שמאוחר יותר, הוא דחה רבים מהרעיונות הללו, בעיקר עקב האכזבה מהכיוון האלים אליו פנתה המהפכה הצרפתית, אשר לה הקדיש יצירה שלמה בשם זה, בעלת תשעה חלקים, הוא שמר על יחסי החברות שלו עם הוגה הדעות תומאס פיין והכיר מקרוב את חיבוריו הרדיקליים של המדען והפילוסוף האנגלי ג'וזף פריסטלי.[11] לצד אנשי מחשבה ליברליים אלו, בלייק הושפע מהוגה הדעות והמדען השוודי עמנואל סוודנבורג, אשר על בסיס כתביו האזוטריים נוסדו מספר זרמים נוצריים, סוודנבורגיאניים (אנ'), ומהמיסטיקן הגרמני יאקוב במה.[12][13][14] על אף השפעות ידועות אלו, הייחוד של יצירתו של בלייק הופך את הניסיון להגדירו מבחינה אמנותית לקשה מאוד. חוקר הספרות והאמנות בן המאה ה-19, ויליאם מייקל רוזטי, אפיין אותו כ"מאור מהולל".[15][16].

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם בלייק נולד ב-28 בנובמבר 1757, ברחוב ברוד 28 (כיום ברודוויק) שבסוהו, לונדון למשפחה ממעמד הביניים. היה השלישי בין שבעה ילדים[17][18], שניים מתוכם נפטרו בינקותם. הוריו השתייכו לכנסייה פורשת, ייתכן שלכנסייה המוראבית ("האחווה הבוהמית") שנוסדה על ידי ניקולאוס צינצנדורף[19][20]. אביו עסק ביצור גרביים[18]. בלייק נשלח לבית הספר, אולם שהה שם פרק זמן קצר, במהלכו הספיק ללמוד קרוא וכתוב ובגיל 10 החל לקבל חינוך ביתי מאמו קת'רין בלייק (רייט)[21]. אף על פי שמשפחת בלייק השתייכה לכנסייה המוראבית,[22], ויליאם התינוק נטבל כאנגליקני בכנסיית סט. ג'יימס בלונדון[23]. הכיר היטב את התנ"ך ואת הברית החדשה מילדותו וכתבי הקודש נתנו לו השראה ביצירתו האמנותית ובכתיבתו.

כישרונו האמנותי בלט כבר בנעוריו. בגיל 10 החל בחריטת תמונות של עתיקות יווניות, שנרכשו עבורו על ידי אביו, שיטה שהייתה מועדפת בזמנו על ציור. במהלך חריטת תמונות אלו, בלייק נחשף לראשונה לעיצובים בסגנון הקלאסי, באמצעות יצירתם של האמנים רפאל, מיכלאנג'לו בואונרוטי, מרטן ואן הימסקרק ואלברכט דירר. כמות ההדפסים והספרים אשר ג'יימס וקת'רין היו יכולים לרכוש עבור ויליאם הצעיר, מלמדת שהמשפחה נהנתה מרווחה כלכלית ומעושר יחסי, לפחות לפרק זמן מסוים[22]. בהגיעו לגיל 10, הוריו כבר הבחינו בעקשנותו ובנטייתו המרדנית, דבר שהניעם להפסיק לשלוח אותו לבית הספר ובמקום זאת הוא נרשם ללימודים בבית הספר לציור על שם פארס שבסטרנד[24][25]. הוא קרא בשקיקה על נושאים שנגעו ללבו באופן אישי בלבד, דבר שהצביע על דרך התעניינותו הייחודית והבלתי שגרתית. במהלך אותו הזמן, בלייק החל להסתקרן משירה; יצירתו המוקדמת משקפת את הידע אותו רכש מקריאה על משוררים כגון בן ג'ונסון ואדמונד ספנסר וכמו כן את היכרותו עם הטקסט המקראי של ספר תהילים.

בית הולדתו ומגוריו של ויליאם בלייק בברואוד סטריט 28 (כיום ברואודויק), סוהו, לונדון. בלייק התגורר במקום עד גיל 25. הבניין נהרס ב-1965 כדי לפנות מקום לבנייתו של קומפלקס בניינים חדש[26]

חניכותו אצל ג'יימס באסייר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארכיטיפ של האל הבורא והיוצר הוא מוטיב ודימוי מוכר ביצירתו של בלייק. כאן, האל הגנוסטי (דמיורגוס, ביוונית), בדמותו של אוריזן, מתפלל בפני העולם אותו חישל. היצירה שירו של לוס היא היצירה השלישית מבין סדרת ספריו המאוירים, עליהם עבד בלייק בשיתוף עם אשתו קת'רין בלייק (באוצ'ר). יצירות אלה ידועות בשמן הכולל, נבואות היבשה

ב-4 באוגוסט 1772, בלייק החל לשמש כשוליה בסדנתו של החרט ג'יימס באסייר ( James Basire Sr), אשר הייתה ממוקמת בגרייט קווין סטריט, לונדון, תמורת סכום של £52.10, לפרק זמן של 7 שנים[18]. בסוף תקופת חניכותו, בלייק הפך לתחריטאי מקצועי. יצוין שאין בנמצא שום תיעוד המצביע על מחלוקות או חוסר הסכמות שהתעוררו בין השניים במהלך כל תקופת הכשרתו של בלייק. אולם על פי הביוגרפיה שחיבר פיטר אקרויד, בלייק הוסיף את שמו של באסייר לרשימת יריביו האמנותיים - אולם אז החליט למחוק אותו מהרשימה[27]. לצד זאת, סגנון החריטה בקווים של באסייר כבר נחשב באותו הזמן למיושן בהשוואה לסגנונות חריטה מקובלים יותר כגון סגנון המצוטינט או סגנון החריטה בנקודות[28]. הועלתה השערה שההתמחות של בלייק בסגנון חריטה מיושן זה, אותו למד אצל באסייר, עמדה בעוכריו כשניסה לקבל עבודות חדשות או הכרה בשלב יותר מאוחר. כעבור שנתיים, באסייר שלח את חניכו כדי שיצייר העתקים של איורים שהיו תלויים על קירותיהן של הכנסיות הגותיות שבלונדון (ואולי במטרה ליישב מחלוקת שצצה בין ג'יימס פארקר, חניך אחר של באסייר, לבין בלייק). החוויות שעבר בלייק במנזר וסטמינסטר סייעו בגיבוש סגנונו האמנותי ורעיונותיו. מנזר וסמינסטר של ימיו, היה מעוטר בחליפות שריון, בדמויות מצוירות של אנשים מתים ובדמויות שעווה רבגוניות. אקרויד מציין: ”הרושם המיידי שבלייק היה אמור לקבל היה זה של בהירות וצבע דהויים[29].” אולם לא כך היה: הלימוד לפרטי פרטיו של הסגנון הגותי (אשר אותו הוא החשיב כ"סגנון בעל חיות") השאיר חותם ברור באמנותו[30]. באותן שעות אחר צהריים ארוכות, כאשר בלייק בילה את זמנו מצייר סקיצות במנזר, פעילותו הופרעה לעיתים על ידי הילדים מבית הספר וסטמינסטר הסמוך, אשר הורשו להיכנס למתחם המנזר. הילדים נהגו באופן תדיר להטריד את בלייק וכשאחד מהם ייסר אותו באופן כה בולט, בלייק הכה בילד נמרצות והפילו מאחד הפיגומים לקרקע ”אשר עליה הוא נפל בצורה נוראה ואלימה.”[31] לאחר שבלייק העלה קבילתו בפני המנהל, הוחלט לאסור על הילדים להיכנס למתחם המנזר[30]. בכותלי המנזר, החלו להתגלות לפניו של בלייק מראות חיזיון רבים כאשר באחד מהם נראו ישו ושליחיו, לצד תהלוכה ענקית של נזירים וכמרים אשר למזמוריהם האזין כביכול בלייק[30].

האקדמיה המלכותית לאמנויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1771 התחיל ללמוד באקדמיה המלכותית שבלונדון, אחד ממוסדות האמנות המכובדים בעיר, שם הוא מרד ב"סגנון הלא-גמור" של ציירים בני דורו, כגון רובנס. הוא העדיף את הדייקנות הקלאסית כגון זו של מיכלאנג'לו ורפאל.

ב-1782 התחתן בלייק עם קתרין באוצ'ר. קתרין הייתה ילדה ענייה שלא ידעה קרוא וכתוב (על הסכם הנישואין חתמה בסימון X). בלייק לימד אותה קרוא וכתוב ואף חנך אותה בחריטה.

בלייק עסק גם בשירה ואוסף השירים הראשונים שלו, Poetical Sketches, יצא לאור ב-1783, בהוצאה עצמית. בלייק ככל הנראה האמין שבעזרת הוצאה לאור עצמית יוכל לחמוק מהרודנות והצנזורה הכנסייתית. ב-1788, בגיל 31, התחיל בלייק להשתמש בטכניקת "חריטת לוחות", השיטה בה הוציא לאור את רוב ספריו. השיטה אפשרה לבלייק להדפיס בעצמו את ספריו ולכלול בתוכם איורים וכתב. בין ספרים אלו נמנים: The Book Of Thel, The Marriage Of Heaven And Hell, Songs of Innocence And Experience ו-Jerusalem. ספריו התבלטו כיצירות אמנות ייחודיות והיוו פריצת דרך רדיקלית בזמנן, לאו דווקא בסגנון ההדפסה הייחודי, אלא בזכות השיח הפואטי והפילוסופי המאפיין אותם.

בלייק כתב את השיר הקצר "ירושלים", שיצא לאור לראשונה בשנת 1808, ולאחר שהולחן על ידי המלחין האנגלי הוברט פרי בשנת 1916 הפך להמנון אנגלי פופולרי, וגם במדינות נוספות דוברות אנגלית.

שירי תום ונסיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

"שירי תום וניסיון" הוא ספר שירה לירית בן שני חלקים המתייחסים זה לזה באופן דיאלקטי, כך שלכל שיר בחלק הראשון יש שיר מקביל בחלק השני. שירי התום הם שירים שמחים על הדברים הפשוטים ביותר מנקודת המבט התמימה, הלבבית, הרעננה, והספונטנית של ילד; ומשקפים את המצב שלפני חטאו של האדם הראשון. שירי הנסיון שירים נוגים על דברים דומים כפי ניסיון החיים של מבוגר, ומשקפים את המצב האנושי לאחר חטאו של האדם הראשון.

בשירי התום הילד והשיבה לטבע לראשונה קיבלו מקום מרכזי בשירה האנגלית, והם בישרו את השירים הרומנטיים של וורדסוורת' (בספרו "בלדות ליריות"). כתב סטופפורד ברוק: "לחבר שיר נעים זה מהדברים הנדירים ביותר בעולם... להצליח לחבר שירים רבים כאלה, או אפילו חצי תריסר באיכות טובה, שייך רק ליקירי הטבע... בלייק חי בעולם חזיוני משלו בו כל הדברים שמחו ושרו. כל הדברים הנפלאים היו ממשיים עבורו ממש כמו ארץ פיות לילד".[32]

בשירי הנסיון בלייק עוסק בסבל האנושי, ותוך שימוש באירוניה מגנה כל דבר, הסותר את אושרו וטובו של האדם: אכזריות (ההיפך מחסד), קנאה (ההיפך מרחמים), אימה (ההיפך מאהבה), חשאיות (ההיפך משלום), ואת הביטויים הדתיים והחברתיים שלהן. בשירים אלו יש ניצנים של המיתולוגיה שתשמש אותו בספרי הנבואה.

משנתו הדתית והפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם בלייק, ניוטון (כמתמטיקאי אלוהי), 1795

בלייק התאפיין בנקודת מבט ייחודית על הדת הנוצרית. ב-1789 הצטרף יחד עם אשתו לכנסייה החדשה של המדען השוודי עמנואל סוודנבורג. בלייק האמין שהאמת נרכשת על ידי התגלות עצמית בחזיונות, ולא על ידי לימוד. "חזיונות" אלה, אשר היו על גבול ההזיה, היו להתנסויות שהדריכו אותו בחייו. חזיונות אלה החדירו בו אמונה איתנה בדרכו האמנותית, אבל גם הובילו אחרים לכנותו מוזר ואף משוגע.

בספרו נישואי העדן והשאול, התחיל בלייק לפתח מיתולוגיה משלו, שהכילה שלל רב של דמויות כדוגמת אורק, משיח ו-Urizen, האל הרשע. בלייק אהב את שיריו של ג'ון מילטון וניסה כמוהו ליצור הגדרות משלו לגן-עדן ולגיהנום. התשוקה ליצור מחדש את הקוסמוס היא לב עבודתו. המיתולוגיה שלו תיארה לעיתים קרובות את המאבק בין הארה ואהבה חופשית מצד אחד, לבין חינוך נוקשה וערכים מצד שני. בלייק ראה את עצמו כנביא של עידן חדש, וההזדהות שלו עם אהבה חופשית ודמוקרטיה הפכה אותו לגיבור של אומנים מודרניים רבים. ביצירתו The Last Judgement מסכם בלייק במילים ואיורים את המיתולוגיה שכתב.

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיו העיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם בלייק, אדם וחוה, 1808
"סולם יעקב", ציור מאת בלייק המתאר את חלום יעקב, הסולם והמלאכים העולים ויורדים בו, 1805

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ירושלים, 1808, המנונה הבלתי רשמי של אנגליה

איוריו וציוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר איוב, שלוש סדרות ציורים: 1805 - 1806 (הוזמנה על ידי תומאס באטס), 1821 (הוזמנה על ידי ג'ון לינל) ו-1821 - 1827 (הסט השני שהוזמן על ידי מר באטס)

איוריו ליצירות משוררים וסופרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטוני וידאו ואודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: ויליאם בלייק
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: ויליאם בלייק
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ויליאם בלייק
קטע מתוך "מילטון"
מאת ויליאם בלייק

אתה שומע: עת הזמיר הגיע;
העפרוני, יושב על ערשו הארצי, כעלות
השחר, מאזין דומם; אזי, בזינוק משדה-חיטים מתנופף, בקול
מנהיג את מקהלת היום: טריל -- טריל -- טריל -- טריל --
מעפיל על כנפי-אור אלי המרחב הגדול,
מהדהד כנגד התכלת ונצנוץ כיפת הרקיע,
גרונו הקטון עמל בהשראה; כל נוצה
בצוואר, וחזה, וכנף, רוטטת משפע נשגב,
הטבע מאזין לו בדממה; והשמש הנורא
הנמצא עדיין עלי ההרים, מביט בציפור קטן זה
בענווה רכה, והשתאות, אהבה, ויראה.
אזי, ממקום מיסתורן הירוק, כל הצפורים פוצחות בשיר,
קיכלי, פרוש, חוחית, אדום-חזה, וגדרון,
מעירות את השמש מחלומו המתוק עלי ההרים;
הזמיר בוחן שוב את שירו, ולאורך היום
ולאורך הלילה מסלסל בקולו השופע; וכל ציפור-שיר
מקשיב להרמוניה קולית זו בהערצה ואהבה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Frosch, Thomas R., W. J. T. Mitchell, Blake’s Composite Art: A Study of the Illuminated Poetry, https://blakequarterly.org/, ‏Summer 1979
  2. ^ התרגום לקוח מתוך תרגומה פרי עטה של המשוררת רות בלומרט לירושלים: האצלתו של הענק אלביון, אשר יצא לאור במסגרת הוצאת קשב לשירה, 2012
  3. ^ Frye, Northrop and Denham, Robert D. Collected Works of Northrop Frye. 2006, pp 11–12.
  4. ^ Jones, Jonathan (25 April 2005). "Blake's heaven". The Guardian. UK.
  5. ^ "BBC – Great Britons – Top 100". Internet Archive. Archived from the original on 2002-12-04. Retrieved 12 April 2013.
  6. ^ Thomas, Edward. A Literary Pilgrim in England. 1917, p. 3
  7. ^ Yeats, W. B. The Collected Works of W. B. Yeats. 2007, p. 85.
  8. ^ Wilson, Mona. The Life of William Blake. The Nonesuch Press, 1927. p. 167.
  9. ^ The New York Times Guide to Essential Knowledge. 2004, p. 351.
  10. ^ Blake, William. Blake's "America, a Prophecy"; And, "Europe, a Prophecy". 1984, p. 2.
  11. ^ The Cambridge Companion To William Blake
  12. ^ William Blake and the Radical Swedenborgians - Robert Rix
  13. ^ Kazin, Alfred (1997). "An Introduction to William Blake". Retrieved 23 September 2006.
  14. ^ The infuence of Jacob Boehme on the work of William Blake, by Aubrey, Bryan
  15. ^ Blake, William and Rossetti, William Michael. The Poetical Works of William Blake: Lyrical and Miscellaneous. 1890, p. xi.
  16. ^ Blake, William and Rossetti, William Michael. The Poetical Works of William Blake: Lyrical and Miscellaneous. 1890, p. xiii.
  17. ^ poets.org/William Blake, retrieved online 13 June 2008
  18. ^ 1 2 3 Bentley, Gerald Eades and Bentley Jr., G. William Blake: The Critical Heritage. 1995, pp. 34–5.
  19. ^ Recovering the Lost Moravian History of William Blake's Family - Taken from Academia.edu website, in order to get access to the article you need to sign up via Google+ or Facebook accounts
  20. ^ A Register of Members of the Moravian Church, and of Persons Attached to Said Church in this Country and Abroad, between 1727 and 1754, by Abraham Reincke; William C. Reichel
  21. ^ Raine, Kathleen (1970). World of Art: William Blake. Thames & Hudson. ISBN 0-500-20107-2
  22. ^ 1 2 The Stranger From Paradise: A Biography of William Blake, Bentley (2001)
  23. ^ Wilson, Mona (1978). The Life of William Blake (3rd ed.). London: Granada Publishing Limited. p. 2. ISBN 0586082972
  24. ^ Wilson, Mona (1978). The Life of William Blake (3rd ed.). London: Granada Publishing Limited. p. 3. ISBN 0586082972
  25. ^ William Blake: A New Kind of Man by Michael Davis ISBN 0520034430
  26. ^ "Blake & London". The Blake Society. Retrieved 18 January 2013.
  27. ^ 43, Blake, Peter Ackroyd, Sinclair-Stevenson, 1995.
  28. ^ Blake, William. The Poems of William Blake. 1893, p. xix.
  29. ^ 44, Blake, Ackroyd
  30. ^ 1 2 3 Wilson, Mona (1978). The Life of William Blake (3rd ed.). London: Granada Publishing Limited. p. 5.ISBN 0586082972
  31. ^ Blake, William and Tatham, Frederick. The Letters of William Blake: Together with a Life. 1906, p. 7.
  32. ^ Stopford Brooke, Studies in Poetry, London: Dockworth and Company, 1907, עמ' 54-1
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ויליאם_בלייק&oldid=38326768"