ויקטור זילברמן (מאמן)
 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| לידה |
20 במרץ 1947 (בן 77) קישינב, ברית המועצות | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מידע כללי | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מדינה |
 ברית המועצות  ישראל  קנדה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| השכלה |
אוניברסיטת מקגיל  | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| גובה | 1.72 מטר | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ספורט | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ענף ספורט | היאבקות | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| תת-ענף | היאבקות חופשית | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מועדון | Provincial team of Moldova | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מאמן | סווה קיורוגלו (Sava Kioroglo) | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ויקטור זילברמן (נולד ב-20 במרץ 1947) הוא מתאבק יהודי-סובייטי, ישראלי וקנדי בעבר. בעל מדליית ארד מאליפות העולם (איסטנבול 1974), סגן אלוף אירופה (לוזאן 1973), סגן משחקי חבר העמים (אדמונטון 1978) ואלוף ברית המועצות (1972) במשקל עד 74 ק"ג בסגנון היאבקות חופשית. הוא מאמן היאבקות שאימן בקנדה מתאבקים שזכו בכ-30 מדליות זהב.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
זילברמן נולד בקישינב שהייתה חלק מברית המועצות ובשלב כלשהו עבר למינסק. בגיל 12 הוא החליט שעליו כיהודי להיות חזק והחל להתאמן בהיאבקות. הוא היה מתאמן שישה ימים בשבוע באימונים שכללו ריצות, שחייה והתעמלות מכשירים. בשנת 1962 הוא החל ללמוד במדרשה לספורט ממנה קיבל תואר של מורה לחינוך גופני. בשנת 1964 זכה בתואר אלוף ברית המועצות לנוער בהיאבקות ובשנת 1964 זכה בתואר עד גיל 18, במשקל עד 62 קילוגרם. בשנת 1966 זכה במקום הראשון בתחרות בבולגריה אולם עם כניסתו לעולם הבוגרים ירד בדירוג ובתחרות בשנת 1967 הגיע במקום השביעי בלבד. בשנת 1969 זכה במקום השלישי באליפות ברית המועצות ובשנת 1971 זכה במקום השני באליפות ברית המועצות[1]. בשנת 1972 זכה בתואר אלוף ברית המועצות, אולם למרות זאת הוא לא נשלח לאולימפיאדת מינכן. בשנת 1973 הוא זכה במדליית כסף באליפות אירופה שנערכה בלוזאן, שווייץ. בהמשך אותה שנה הוא הגיש בקשה לעלות לישראל עם משפחתו. הוא הגיע לישראל בתחילת 1974 ונקלט בקורס מורים בווינגייט. במאי 1974 הוא זכה במדליית כסף באליפות אירופה[2] ובספטמבר 1974 זכה במדליית ארד באליפות העולם שנערכה באיסטנבול, טורקיה[3]. באוקטובר 1974 הוא זכה באליפות ישראל בג'ודו במשקל עד 80 ק"ג לאחר שניצח את משה פונטי אלוף הנוער ובגמר את האלוף היוצא גד סקורניק למרות שנחשב למתחיל בענף זה[4].
זילברמן היה מאוכזב מהתמיכה המועטה שקיבל בישראל שלא איפשרה לו לטענתו להתאמן כיאות לאולימפיאדת מונטריאול[5]. הוא הודיע שלא ישתתף בתחרות באוקטובר 1974 בפולין[6] ובדצמבר 1974 הוא ירד לקנדה. אנשי ההתאחדות לספורט טענו לכפיות טובה מצדו ואמרו שהוא קיבל את כל התנאים כדי שיוכל להתאמן[7]. בקנדה החל זילברמן ללמוד לתואר בחינוך גופני ובמקביל התאמן ועבד כמאמן היאבקות[8].
במהלך שנת 1975 הוא ניסה לקבל רשות מהתאחדות הספורט בישראל להופיע כנציג קנדה באולימפיאדת מונטריאול, ומשלא נענה ביקש להגיע להסדר על פיו ישוב לישראל וייצג אותה[9]. אולם שר החינוך, אהרן ידלין סירב להבטיח לו שיאופשר לו לייצג את ישראל באולימפיאדה ודרש ממנו להתייצב בישראל לשירות צבאי ללא תנאים מוקדמים[10]. במאי 1976 פנה אישית לראש הממשלה, יצחק רבין, בבקשה לאפשר לו להשתתף באולימפיאדה[11], אך סורב שוב בידי ידלין שכתב לו: "לא הוכחת שאתה ראוי לייצג את ישראל"[12]. לאחר מכן התמודד זילברמן בתחרויות שונות במדי קנדה[13]. בשנת 1978 הוא זכה במדליית כסף במשחקי חבר העמים שנערכו באדמונטון, קנדה[14].
בשנת 1977 קיבל זילברמן תואר ראשון מאוניברסיטת לייקהד. בשנת 1979 הוא סיים תואר שני בחינוך משווה באוניברסיטת מקגיל והחל ללמוד לקראת דוקטורט אותו השלים בשנת 1991 באוניברסיטת מונטריאול[15]. הוא לימד במקביל בקולג' ווניר במונטריאול. בשנת 1981 זכה לתואר כבוד על הישגיו באימוני היאבקות[16]. בשנת 1977 הוא החל לעבוד כמאמן היאבקות באוניברסיטת קונקורדיה ונודע כאחד המאמנים הטובים ביותר בקנדה. בשנת 1988 הוא אימן את נבחרת קנדה באוליפיאדת סיאול.
זילברמן נודע כמאמן קשוח שהצליח לקחת ספורטאים טובים ולהעלות אותם לרמה עולמית. בין השאר הוא אימן את אילנה קרטיש[17], את בנו דוד זילברמן[18] ואת מרטינה דוגרנייר. שיטותיו הקשוחות הביאו לבחינה של שיטותיו לאחר שבשנת 2008 נטען שהוא הכה את המאומנת שלו[19].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ויקטור זילברמן, באתר United World Wrestling
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ישראל רוזנבלט, האלוף שבא מן הקור, מעריב, 18 במרץ 1974
- ^ זילברמן זכה במדליית כסף, מעריב, 20 במאי 1974
- ^ ארד לזילברמן בתורכיה, דבר, 3 בספטמבר 1974
- ^ ויקטור זילברמן המתחיל ניצח את סקורניק (דאן 2), מעריב, 27 באוקטובר 1974
- ^ ישראל רוזנבלט, מי "יזיז" את ויקטור?, מעריב, 1 באפריל 1974
- ^ המדליה העצובה של ויקטור, מעריב, 4 בספטמבר 1974
זילברמן אינו רוצה להשתתף באליפות העולם, מעריב, 8 בספטמבר 1974 - ^ ירד לקנדה המתאבק ויקטור זילברמן, דבר, 6 בדצמבר 1974
- ^ זילברמן ניצח בטורונטו ומתקרב למונטריאול, מעריב, 9 בינואר 1976
- ^ יהושע כהנא, אתגייס לצה"ל ואייצג את ישראל בקנדה, מעריב, 1 בינואר 1976
- ^ זילברמן מוכן לשרת בצה"ל 5-4 שבועות לפני האולימפיאדה, מעריב, 14 בנובמבר 1975
- ^ תנו לי לייצג את ישראל, מעריב, 23 במאי 1976
- ^ לא הוכחת שאתה ראוי לייצג את ישראל, מעריב, 21 ביוני 1976
- ^ ויקטור זילברמן יופיע במדי קנדה באליפות העולם, מעריב, 25 ביולי 1977
- ^ Pinning down a winning formula for 40 years, November 28, 2017, the Concordian
- ^ Victor Zilberman, Concordia University
- ^ Preparation of physical education specialists in the USSR, Journal of the Canadian Association for Health, Physical Education and Recreation, 1981, page 58
- ^ אליסף דעואל, "אני עושה דברים שאף מתאבקת אחרת לא עושה", באתר ynet, 24 באפריל 2014
- ^ ניר שועלי, סוף שבוע של שייט והיאבקות באשדוד, באתר nrg, 3 ביוני 2007
- ^ Motivational coaching tactic or crossing the line