ויקטור לואי קורדונייה
 | |
| לידה |
23 במרץ 1858 נייוור, בורגון, הקיסרות הצרפתית השנייה  |
|---|---|
| פטירה |
17 בנובמבר 1936 (בגיל 78) פריז, הרפובליקה הצרפתית השלישית |
| מקום קבורה |
Vault of Governors  |
| מדינה |
צרפת |
| השכלה |
האקדמיה הצבאית סן-סיר |
| השתייכות |
 צבא צרפת |
| תקופת הפעילות | 1879–1919 (כ־40 שנה) |
| דרגה | גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד החטיבה ה-87 מפקד הדיוויזיה ה-3 מפקד הקורפוס ה-8 מפקד הקורפוס הצרפתי בחזית המקדונית. | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם הראשונה | |
| עיטורים | |
|
אות לגיון הכבוד צלב מלחמת העולם הראשונה מדליה צבאית על שרות מופתי. | |
| הנצחה | |
| הר קורדונייה באלברטה קנדה. | |
  | |
ויקטור לואי קורדונייה (בצרפתית: Victor Louis Cordonnier; 23 במרץ 1858 – 17 בנובמבר 1936) היה גנרל וסופר צרפתי, מפקד דיוויזיה וקורפוס בחיל הרגלים, אשר לחם בחזית המערבית במלחמת העולם הראשונה. קורדונייה כיהן גם כמפקד הקורפוס הצרפתי בחזית המקדונית תחת פיקודו הכולל של הגנרל מוריס סראי.
תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קורדונייה למד באקדמיה הצבאית סן-סיר וב-1879 הוסמך כקצין רגלים בדרגת סגן משנה. ב-1887 סיים הכשרה לתפקידי פיקוד ומטה באקדמיית המלחמה הצרפתית ומילא שורת תפקידי מטה זוטרים בגדודי רגלים. ב-1905 הוצב לתפקידי הדרכה באקדמיית המלחמה ובהמשך פיקד על קורסי קצינים. ב-1910 הועלה לדרגת קולונל ושנה מאוחר יותר פרסם את ספרו הראשון שעסק בנסיבות שהובילו למלחמת רוסיה–יפן ותורגם למספר שפות. ב-1913 מונה למפקד החטיבה ה-87 של הצבא הצרפתי[1].
מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוצבה חטיבתו של קורדונייה בחזית המערבית ובשלהי אוגוסט 1914, נטלה חלק בקרב הארדנים במסגרת המערכה על הגבולות. לאחר הקרב מונה קורדונייה למפקד הדיוויזיה ה-3 והוביל אותה במהלך הקרב הראשון על המארן. ב-15 בספטמבר נפצע קורדונייה בעת הפגזה ארטילרית ופונה מהחזית. בדצמבר חזר לפקד על אוגדתו שלחמה בקרב שמפאן הראשון. בינואר 1915 מונה למפקד הקורפוס ה-8 בחזית המערבית[1].
ביולי 1916 מונה למפקד הקורפוס הצרפתי בחזית המקדונית ופעל תחת פיקודו של מפקד כוחות מדינות ההסכמה בזירה הגנרל מוריס סראי. קורדונייה פיקד על הכוחות הצרפתיים במהלך קרב לרין אשר במהלכו כבש צבא ממלכת בולגריה את העיר פלורינה ובהמשך השתתף בקרבות לשחרור העיר. לקורדונייה כמו לרבים מקציני מדינות ההסכמה בחזית, הייתה מערכת יחסים עכורה עם הגנרל סראי, בפברואר 1917 נאלץ לסיים את תפקידו ובמקומו מונה הגנרל פול פרנסואה גרוסטי[2].
שלהי הקריירה ואחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קורדונייה חזר לפריז ואובחן כחולה במחלת הסרטן. הוא אושפז בסנטוריום ולא חזר עוד לתפקיד פיקודי. עם תום המלחמה שוחרר מהצבא. ב-1921 הוציא לאור ספר על הקרבות בהם השתתף בחזית המערבית והרבה לכתוב מאמרים שעסקו בהפקת לקחים צבאיים ממלחמת העולם הראשונה[1]. קורדונייה הלך לעולמו ב-1936 והוא בן 78 שנים[3].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 "הגנרל ויקטור לואי קורדונייה-ביוגרפיה" מאנציקלופדיה בריטניקה בויקיטקסט (באנגלית).
- ^ אינצקלופדיה לתולדות מלחמת העולם הראשונה, "חזית סלוניקי במלחמת העולם הראשונה", באתר גוגל ספרים (באנגלית).
- ^ "בית קורדונייה", באתר houseofnames.com (באנגלית).