ולדימיר אוברוצ'ב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ולדימיר אוברוצ'ב
Владимир Обручев
לידה 10 באוקטובר 1863
רז'ב, פלך טבר, רוסיה, האימפריה הרוסית
פטירה 19 ביוני 1956 (בגיל 92)
מוסקבה, רוסיה, ברית המועצות
ענף מדעי גאולוגיה
מקום מגורים רוסיה
מקום קבורה בית הקברות נובודוויצ'יה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים המכון להנדסת מכרות בסנקט פטרבורג (1886) עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט איוואן מושקטוב עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט Mikhail Usov, Evgeniy Vladimirovich Pavlovsky, Vasiliy Sinitsyn, Yefrem Kuznetsov, Yevgeny Zakharov עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • עיטור הדגל האדום של העמל (מונגוליה) (1938)
  • פרס סטלין
  • מדליה להנצחת 800 שנים לייסוד מוסקבה
  • מדליה לזכר אלכסנדר השלישי
  • מדליית זהב של האקדמיה למדעים של ברה"מ ע"ש א. פ. קרפינסקי
  • עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 4
  • עיטור הדגל האדום של העמל
  • מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945
  • עיטור לנין
  • גיבור העמל הסוציאליסטי
  • Jubilee Medal "25 Years of the Mongolian People's Revolution" עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Dmitry Vladimirovich Obruchev, Sergey Obruchev, Vladimir Obruchev עריכת הנתון בוויקינתונים
הערות גם סופר
תרומות עיקריות
חקר גאולוגי של אזור סיביר
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ולדימיר אפנסייביץ' אוברוצ'ברוסית: Владимир Афанасьевич Обручев‏; 10 באוקטובר (28 בספטמבר לפי הלוח היוליאני) 1863 - 19 ביוני 1956) היה גאולוג וסופר רוסי-סובייטי.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוברוצ'ב נולד בשנת 1863 במשפחה של קצין בחיל הרגלים הרוסי. אחרי שסיים תיכון התקבל לאוניברסיטה למדעי ההרים של סנקט פטרבורג, שבה בחר במגמת הגאולוגיה - בהשפעת אחד ממוריו, הגאולוג הרוסי הנודע א. ו. מושקטוב.

בשנת 1886, לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטה, נשלח אוברוצ'ב לאזור טורקמניסטן של היום, שם הוא חקר את מדבר הקארא-קום והמציא שיטה לקבע את החולות הנעים על ידי שתילת צמחייה מתאימה ששורשיה מקבעים את החול ולא מאפשרים לו לזוז. כמו כן חקר אוברוצ'ב את נהר האוזבוי הקדום. על שתי עבודותיו אלה הוא קיבל מדליות מהאגודה הרוסית לגאוגרפיה.

בשנת 1888 מונה אוברוצ'ב לגאולוג של פלך סיביר. בסיביר הוא חקר את נהרות הלנה והאנגרה. מחקריו בתחום הגאולוגיה סייעו להתפתחות כריית הזהב באזור. בשנת 1892 יצא אוברוצ'ב במסגרת של משלחת מדענים למסע מחקר בן שנתיים בסין ואסיה התיכונה. הוא עבר יותר מ-13,000 ק"מ ובדרך הפריך השערה שטענה כי אסיה התיכונה הייתה מכוסה במים בעידן השלישון וגילה מין חדש של קרנף שנכחד. על עבודותיו אלה נתנה לו האגודה הרוסית לגאוגרפיה את האות הגבוה ביותר שלה - מדליית זהב גדולה.

בשנת 1895 שב אוברוצ'ב לסיביר, לאזור אגם הבאיקל, שבו תוכננה לעבור מסילת הברזל הטרנס-סיבירית. שלוש שנים חקר את האזור, ואחר-כך שב לאזור כריית הזהב ליד הלנה (1901). באותה שנה ייסד את המחלקה למדעי ההרים של אוניברסיטת טומסק. בשנים 1905-1909 יצא אוברוצ'ב שוב למסע מחקר, הפעם באופן עצמאי, למערב סין וכן חוקר שרשרת הרים הטיאן-שאן והרי אלטאי.

לאחר שפוטר מהאוניברסיטה בשל דעותיו האנטי-ממסדיות, החל אוברוצ'ב לעסוק גם בספרות. באופן טבעי, ספריו קשורים לגאולוגיה ולפלאונטולוגיה - חקר בעלי חיים קדומים. ספרו הראשון, "פלוטוניה", שיצא בשנת 1915, מתאר עולם תת-קרקעי שלם, שחיים בו בעלי-חיים מתקופות קדומות.

לאחר מהפכת אוקטובר ומלחמת האזרחים ברוסיה, בחר אוברוצ'ב להישאר בברית המועצות. הוא מרצה באוניברסיטה למדעי ההרים במוסקבה, בשנת 1929 הוא נבחר לחבר באקדמיה סובייטית למדעים, ואחר-כך - ראש המכון הגאולוגי של ברית-המועצות. באותן שנים יוצאים ספריו החשובים "הגאולוגיה של סיביר" ו"תולדות המחקר הגאולוגי בסיביר".

הוא זכה בפרס לנין בשנת 1926, 5 עיטורי לנין, עיטור הדגל האדום ופעמים בפרס סטלין.

אוברוצ'ב מת בגיל 93 שנים, בשנת 1956.

עיזבונו של אוברוצ'ב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריו הגאולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוברוצ'ב חקר בעיקר את אזור סיביר, אך עסק בעבודתו זו בתחומים גאולוגיים מגוונים. הוא חקר את השפעות הרוח, את תקופות הקרח ואת התנהגות הקרח בגאולוגיה בכלל. הוא חקר את ההיסטוריה הגאולוגית של אזור סיביר, את תנועות הקרקע בה, את דרכי התצורה וההיווצרות של מרבצים של משאבי טבע.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוברוצ'ב כתב ספרות יפה וספרים בגאולוגיה. הוא כתב ספרי לימוד לתלמידי הפקולטה לגאולוגיה, ספרי מדע פופולרי וספרי מדע בדיוני. אוברוצ'ב גם היה אחד מכותבי ועורכי האנציקלופדיה הסובייטית הגדולה. להלן רשימת ספריו החשובים:

ספרי גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "תולדות המחקר הגאולוגי בסיביר"
  • "הגאולוגיה של סיביר"
  • "גאולוגיה בשטח"
  • "מרבצי משאבים"

ספרי מדע פופולרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "גאולוגיה בסיסית"
  • "היווצרות הרים ומרבצי משאבים"

ספרי מדע בדיוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאוברוצ'ב הוענקו חמישה עיטורי לנין, עיטור הדגל האדום העובד, שני פרסי סטלין. על שמו של אוברוצ'ב נקראים באזור סיביר רכס הרים, הר געש, הר וקרחון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ולדימיר אוברוצ'ב בוויקישיתוף