ולימיר חלבניקוב

ולימיר חלבניקוב
Виктор Владимирович Хлебников

לידה	28 באוקטובר 1885 (יוליאני) מאלי דרבטי, רוסיה
פטירה	28 ביוני 1922 (בגיל 36) Ruchi, Krestetsky District, רוסיה
מדינה	האימפריה הרוסית, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית
מקום קבורה	בית הקברות נובודוויצ'יה
שם עט	Велимир Хлебников
שפות היצירה	רוסית
סוגה	שירה
זרם ספרותי	Russian Futurism, פוטוריזם
תקופת הפעילות	מ-1912
www.hlebnikov.ru

וֵלימיר חְלֶבְּנִיקוב (רוסית: Велимир Хлебников;‏ 9 בנובמבר 1885 - 28 ביוני 1922), משורר רוסי, מהבולטים בפוטוריסטים הרוסים של ראשית המאה ה-20. עסק גם במתמטיקה, בהיסטוריה, בבלשנות וחיבר מנשרים ומאמרים רבים.

חייו ויצירתו

חלבניקוב נולד במאלי דרבטי (Malye Derbety), כפר רוסי קטן ליד העיר צאריצין (כיום וולגוגרד) שעל נהר הוולגה. הוא נהג לחשוב כי למקום הולדתו הייתה השפעה ניכרת על מהלך חייו. הדחף שלו לגלות את תורת האיחוד שיקף את הצורך שלו לאחד את תרבות התושבים המקומיים, הנוודים הקלמיקים – בודהיסטים מונגולים אשר התיישבו בערבות הוולגה – ואת התרבות הרוסית האורתודוקסית של הוריו.

אביו של חלבניקוב, ולדימיר, היה צפר וחובב טבע נודע. בנוסף לכך היה לו תפקיד אדמיניסטרטיבי בכיר במִנהל המקומי, והוא עסק רבות באיסוף מידע על אורח חייהם ועל תרבותם של השבטים הקלמיקים. חלבניקוב ירש מאביו את אהבתו הגדולה למדעים ולשפות, אך בסופו של דבר, בחר שלא להמשיך בדרכו המקצועית של אביו: הוא לא רצה להיות חוקר טבע וגם לא הצטרף לשירות הציבורי. בילדותו הצטייר חלבניקוב כילד מחונן ומפותח יותר מהרגיל יחסית לגילו, ובנוסף לכך, אופיינה ילדותו באהבה בלתי רגילה למספרים. כך לדוגמה, ב-1904 נזכר חלבניקוב בימי ילדותו: "הוא היה כה ילדותי שסבר כי שש בא אחרי חמש, ושבע בא אחרי שש. הוא אפילו העז לחשוב שבכלל בכל מקום כשמופיע אחד ואחריו עוד אחד, יש לנו גם שלוש, וחמש, ושבע, ואינסוף – ∞."

בגיל 18 סיים בהצטיינות את לימודיו בגימנסיה, ומיד נרשם לפקולטה למתמטיקה באוניברסיטת קזאן, שבה למד מ-1903 עד 1908. לרוע המזל, כבר מתחילת לימודיו באוניברסיטה התאכזב חלבניקוב מהרמה הנמוכה של הפרופסורים למתמטיקה, ובמהרה עבר לפקולטה למדעי הטבע. בהמשך הוא שינה את מסלול לימודיו ממדעים מדויקים לבלשנות, וב-1908 סיים את לימודיו באוניברסיטה מבלי לקבל תואר. במקום לכתוב את החיבור לתואר הדוקטור שלו, החל חלבניקוב לפרסם את שיריו הראשונים.

משנת 1908 ואילך בחר ללמוד באוניברסיטת סנקט פטרבורג מבלי להירשם כסטודנט מן המניין. במקום הלימודים הסדירים הוא העדיף להתעמק בתחומים רבים ומגוונים, כגון ביולוגיה, סנסקריט ושפות סלאביות. בניסיונו הנועז לאחד את המתמטיקה ואת השירה הכריז חלבניקוב על עצמו כעל "אמן-המספרים", והציע "ליצור מעמד מוכר של אמנים שעובדים עם מספרים". בהיותו אדם רחב אופקים במיוחד, זכה חלבניקוב להערכה רבה מצד קבוצת המשוררים הפוטוריסטים הבולטים (ולדימיר מאיאקובסקי, דייוויד בורליוק, וסילי קמינסקי), שאף כינו אותו בשם "לאונרדו האמיתי" המודרני. בהתפעלות ובהערצה הם ציינו כי: "הוא מתמטיקאי ובלשן וחוקר ציפורים. בנוסף לכך, הוא שולט בכל הטכניקות הספרותיות". בנוסף לשירים ולמחזות שלו, פרסם חלבניקוב גם תאוריות לינגוויסטיות וחישובים מתמטיים, גילויי דעת אמנותיים ומאמרים מדעיים. הוא היה רב-אמן בז'אנר נדיר של השירה ההיתולית המבוססת על משחקי מילים, כגון תחדישים או הומונימים (מילים זהות בכתיב ובהיגוי אך שונות במשמעותן). הוא ומשורר פוטוריסטי רוסי אחר, קרוצ'וניך (Kruchonykh), הגו ביחד את הרעיון של שפה "סופראציונלית" – השפה הטרנסצנדנטלית של העתיד. הם כינו אותה בתחדיש "זאום" (Zaum), המתורגם בדרך כלל כ"על-הגיוני" או "מעבר להיגיון". מטרת שפה זו הייתה להעביר רגשות ומושגים מופשטים באופן ישיר, ללא תיווכו של השכל הישר.

ב-1912 ייסדו חלבניקוב והמשוררים מאיאקובסקי, בורליוק וקרוצ'וניך ביחד את גרעין התנועה הפוטוריסטית הספרותית. ב-1913 פרסם חלבניקוב את ספרו הראשון, "מורה ותלמיד", שבו נדונו משוואות מתמטיות שעל פי חלבניקוב אמורות היו לשלוט בגורלותיהם של עמים. בנוסף לכך, הוצגו בספר תאוריות מתמטיות שלו על חוקי "פיזור הערים החשובות על פני שטח כדור הארץ". עבודותיו של חלבניקוב לא היו מכוונות לקהל רחב של קוראים אלא למומחים בלבד, ובעיני הדיוטות נשארו יצירותיו סתומות ולא מובנות. מאיאקובסקי, אשר ראה בחלבניקוב את המורה שלו, וקרא לו "קולומבוס של יבשות השירה החדשות", הכריז כי "חלבניקוב אינו משורר לצרכנים. אי אפשר פשוט לקרוא אותו. חלבניקוב הוא משורר ליוצרים".

להבדיל מהמשוררים האחרים, חלבניקוב תמיד חלם לגלות את המשוואות שעל פיהן מתנהל העולם כולו. הוא האמין שכאשר אנשים יבינו לבסוף כי העולם והאנושות חד הם, וכי הם נשלטים בידי אותו עיקרון כללי משותף, אזי כל רעיון של מלחמה בין חלקיו השונים של המכלול השלם יתברר כחסר טעם ומיותר. הוא חיפש אחר הדפוסים המתמטיים הקבועים שהסתתרו מאחורי מכלול תופעות החיים, ולבסוף הצליח לנסח את המשוואות הקוסמיות שלו, המכונות "חוקי הזמן". משוואות אלה בין השאר קישרו בין תופעות שונות בטבען, כמו בין התנודות במצבי הרוח של אנשים יחידים ובין עלייתן ונפילתן של אומות. תגלית זו, שפורסמה בספרו "לוחות הגורל" (1921), התבססה על האבחנה של חלבניקוב כי תקופה של 2ⁿ ימים מפרידה בין אירועים היסטוריים דומים, ומחזור של 3^m ימים מפריד מאירוע אחד לאנטיתזה שלו או ל"אירוע שכנגד".

לאחר פרסום "לוחות הגורל" הידרדר מצבו הבריאותי של חלבניקוב, וברוסיה ההרוסה ממלחמות ומהמהפכות הוא הגיע במהרה לתשישות ונפטר מתת-תזונה בגיל צעיר, ב-28 ביוני 1922.

עד לשנת המאה להולדתו של חלבניקוב שמו כמשורר וכסופר רוסי כמעט שנשכח. משנת 1985, עם הגלאסנוסט ועם צמיחת מודעות העידן החדש,^{[דרושה הבהרה]} החלו עבודותיו לזכות בהכרה הן בקרב דוברי הרוסית והן בקרב דוברי האנגלית. כיום, הגאוניות של חלבניקוב איננה מוטלת בספק, ושמו עומד בשורה אחת עם המחדשים הגדולים של הספרות המודרניסטית.

לקריאה נוספת

• ולימיר חלבניקוב, "על השירה" (מרוסית: טינו מושקוביץ'), דחק ד', 2014

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ולימיר חלבניקוב בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של ולימיר חלבניקוב
• ולימיר חלבניקוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ולימיר חלבניקוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ולימיר חלבניקוב (1885-1922), דף שער בספרייה הלאומית