ולנסיה (כדורגל)

**ולנסיה**
**Valencia Club de Fútbol**
מידע כללי
שם מלא	מועדון הכדורגל ולנסיה
כינוי	העטלפים
תאריך ייסוד	5 במרץ 1919
אצטדיון	אצטדיון המאסטייה,; ולנסיה, ספרד ; (תכולה: 48,600)
בעלים	פיטר לים
נשיא	אניל מרתי
יו"ר	Lay Hoon
מאמן	רובן בראחה
ליגה	לה ליגה
	www.valenciacf.com
תלבושת

מועדון הכדורגל ולנסיה (בספרדית: Valencia Club de Fútbol) הוא מועדון כדורגל מהעיר ולנסיה שבספרד. המועדון נוסד ב-5 במרץ 1919 על ידי תושב העיר, אוקטביו אוגוסטו מילייו דיאס. הקבוצה הבוגרת של המועדון מארחת את משחקי הבית שלה באצטדיון המסטאייה, אצטדיון המכיל 48,600 מקומות ומשמש כבית של ולנסיה מאז שנת 1923. בעתיד אמורה הקבוצה לעבור לאצטדיון הנואו מסטאייה, הנבנה בימים אלו ועתיד להכיל כ-60,000 מקומות ישיבה.

ולנסיה נחשבת לאחד המועדונים הבולטים ביותר בספרד. קבוצת הבוגרים זכתה שש פעמים בלה ליגה, שמונה פעמים בגביע הספרדי, פעם אחת בגביע אופ"א ופעמיים בסופר קאפ האירופאי. בין היתר, ולנסיה מחזיקה באחת ממחלקות הנוער המפוארות בעולם, וההוכחה בה גדלו דויד וייה, ג'ורדי אלבה, חואן מאטה ודויד סילבה. המועדון גם כולל קבוצת מילואים בשם ולנסיה מסטאייה ועוד קבוצה אחת בענף ספורט אחר: ולנסיה בכדורסל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

המועדון הוקם בשנת 1919 על ידי אוקטביו אוגוסטו מילייו דיאס, תושב העיר, וכבר אז היה לאחד המועדונים הגדולים והחשובים בספרד.

בתחילת שנות השבעים התגבשה בוולנסיה קבוצה שהתבססה על הגנה חזקה והצליחה לזכות בלה ליגה בשנת 1971, אחרי עשור בו שלטו שתי הקבוצות מעיר הבירה מדריד, ריאל מדריד ואתלטיקו מדריד, שחילקו ביניהן את כל האליפויות בשנות השישים. את הקבוצה הנהיג באותן שנים המאמן אלפרדו די סטפנו, כוכב העבר של ריאל מדריד, שבנה את הקבוצה בסוף שנות השבעים סביב החלוץ הארגנטינאי מריו קמפס. הקבוצה הצליחה לזכות בשנת 1979 בגביע הספרדי ובעונה לאחר מכן העפילה לגמר גביע אירופה למחזיקות גביע, בו פגשה את קבוצת הפאר האנגלית ארסנל. חניכיו של די סטפנו גררו את הקבוצה האנגלית להארכה, ולאחר 0:0 בתום 120 הדקות, ניצחו בדו-קרב בעיטות עונשין 5-4 והביאו לוולנסיה את גביע המחזיקות.

שנות השמונים ושנות התשעים היו בסימן נסיגה של ולנסיה למרכז הטבלה, ואפילו נגיעה לקרבות התחתית. בשנת 1986 נשרה ולנסיה לליגה השנייה, אך בחלוף שנה שבה הקבוצה לליגה הראשונה. רק בסוף שנות התשעים הצליחה הקבוצה לחזור לצמרת הגבוהה ולמאבקים על האליפות. בעונת 1998/1999 נאבקה הקבוצה על האליפות מול ברצלונה והעפילה אל ליגת האלופות. בתחילת עונת 1999/2000 התמנה למאמן הקבוצה הארגנטינאי הקטור קופר, שהגיע מקבוצת מיורקה. קופר בנה את הקבוצה סביב החלוץ קלאודיו "פיוחו" לופס והקשר גאסיקה מנדייטה. ביחד עם המגן הארגנטינאי קילי גונסאלס, מיגל אנחל אנגולו המקומי והבלם האיטלקי הוותיק אמדאו קרבוני, הקבוצה נאבקה על אליפות ספרד ודהרה לעונת שיא בליגת האלופות. במוקדמות ליגת האלופות גברה ולנסיה על אלופת ישראל, הפועל חיפה, והמשיכה לניצחון 5:2 ברבע הגמר על קבוצת לאציו האיטלקית, ולניצחון מרשים 4:1 בחצי הגמר על אלופת ספרד ברצלונה. במשחק הגמר בפריז פגשה ולנסיה את ריאל מדריד, אך המשחק הסתיים בתבוסה של ולנסיה 3:0. בנוסף, הקבוצה לא הצליחה לזכות באליפות וסיימה במקום השלישי בליגה.

הקבוצה הצליחה לשחזר את הישגה גם בעונה לאחר מכן. למרות עזיבתו של לופס הקבוצה הציגה יכולת גבוהה במשחקי ליגת האלופות, והעפילה עונה שנייה ברציפות למשחק הגמר של המפעל. אך, גם הפעם ירדה הקבוצה מן המגרש כאשר ידה על התחתונה, לאחר הפסד 5:4 בפנדלים לבאיירן מינכן הגרמנית לאחר 1:1 בתום מאה ועשרים דקות.

ב-2001 מונה רפאל בניטס למאמן הקבוצה במקומו של הקטור קופר הארגנטינאי, שדגל בשיטת משחק הגנתית. בניטס מכר את קפטן הקבוצה מנדייטה ללאציו האיטלקית ובנה את הקבוצה סביב שחקניה הצעירים מיסטה, פרנסיסקו רופטה, אנגולו, הארגנטינאי פאבלו איימר והקשר הספרדי רובן בראחה. חוליית ההגנה החזקה של הקבוצה בראשות הבלם, רוברטו אז'אלה, והשוער, סנטיאגו קניסארס היוותה את ההגנה הטובה בליגה, ולאחר עונה רוויית מאבקים בצמרת מול ריאל מדריד הצליחה ולנסיה לזכות באליפות הליגה הספרדית, אליפות ראשונה אחרי 31 שנה. בעונה שלאחר מכן הציגה ולנסיה ניצחונות בליגת האלופות (ניצחון כפול על ליברפול, ניצחונות על ארסנל ועל רומא) והגיעה לרבע הגמר. בסוף עונה זו סיימה ולנסיה במקום החמישי בליגה הספרדית.

העונה הבאה, עונת 2003/2004, הייתה מהגדולות של ולנסיה אי פעם. בעונה זו זכתה בדאבל - באליפות ובגביע אופ"א. השחקנים המרכזיים בעונה זו היו הקשר הספרדי ויסנטה ושחקן הבית מיסטה. בדרך לזכייה בגביע אופ"א, ניצחה ולנסיה בשלב השני של הטורניר את מכבי חיפה הישראלית 0–4 בסיכום שני המשחקים ביניהן. ולנסיה הובילה את הטבלה החל מאמצע העונה כשהיא מציגה כדורגל התקפי ומרשים מול שתי הפייבוריטיות ברצלונה וריאל מדריד. העונה הסתיימה בצורה מתוקה במיוחד עם ניצחון בגמר גביע אופ"א על אולימפיק מרסיי הצרפתית 2:0 משערים של ויסנטה ומיסטה.

בעונה שלאחר מכן עבר בניטז לליברפול, ובמקומו הגיע קלאודיו ראניירי. בעקבות פציעה חמורה של ויסנטה, ולנסיה נכשלה בליגה, מה שהוביל לפיטורין של ראניירי באמצע העונה ומינויו של עוזר המאמן, אנטוניו לופס, כמחליפו בתפקיד. מצבה של ולנסיה השתפר, אך עדיין סיימה הקבוצה במקום השביעי וזכתה למקום בגביע האינטרטוטו בלבד (שם הודחה בגמר על ידי המבורג).

בעונת 2005/2006 מונה שחקן העבר קיקה סאנצ'ס פלורס למאמן הקבוצה. תחת הדרכתו ולנסיה סיימה את העונה במקום השלישי. השחקן הבולט היה החלוץ דויד וייה שכבש 25 שערים. בסוף העונה שאפה הקבוצה להתחזק עוד עם החתמות כדוגמת פרננדו מוריינטס ואסייר דל הורנו. בעונת 2006/2007 הגיעה ולנסיה לרבע גמר ליגת האלופות ואף הייתה מועמדת לזכייה באליפות לצד שלוש קבוצות נוספות, אך לבסוף סיימה במקום הרביעי בלבד.

בעונת 2007/2008, עקב תוצאות דלות בליגה, שסיכנו את הישארותה בליגה הראשונה, ובליגת האלופות, בה כשלה לעבור את שלב הבתים, פוטר פלורס ובמקומו מונה רונאלד קומאן. למרות הזכייה בגביע פוטר קומאן לאחר תבוסה 1–5 לאתלטיק בילבאו. את קומאן החליף וורו (Voro), עמו הקבוצה הצליחה לסיים את העונה במקום העשירי. ב-22 במאי 2010 הצהירה הקבוצה על מינויו של אונאי אמרי כמאמן הקבוצה.

את עונת 2010/2011 ולנסיה סיימה במקום השלישי תחת הדרכתו של אמרי, אשר אימן את הקבוצה עד סוף יוני 2012. באותה עונה, לאחר עזיבתו המתוקשרת של וייה לקבוצת הכדורגל ברצלונה, סיים כמלך השערים של הקבוצה חלוץ הרכש החדש רוברטו סולדדו עם 18 כיבושים בליגה, והוסיף גם כמה שערים בגביע ו-6 בליגת האלופות שם נחלה ולנסיה הצלחה כאשר הגיעה לרבע הגמר. ב-3 בדצמבר 2012 מונה ארנסטו ואלוורדה למאמן במקום מאוריסיו פלגרינו שפוטר. בתחילת יוני 2013 מונה למאמן מירוסלב ג'וקיץ'. לאחר רצף של כישלונות בעונת 2013/2014 פוטר ג'וקיץ' ובמקומו מונה חואן אנטוניו פיצי, שחקן עבר של המועדון. ולנסיה הודחה בשמינית הגמר של הגביע וסיימה את הליגה במקום השמיני, אך הגיעה לחצי גמר הליגה האירופית, שם הפסידה בדקה ה-95 לסביליה.

ב-2014 עברה ולנסיה לעבוד עם חברת ההלבשה הגרמנית אדידס וחתמה איתה על חוזה עד שנת 2019.

ב-2019 זכתה בגביע הספרדי, אחרי שגברה 2:1 על ברצלונה במשחק גמר הגביע.

בעונת 2019/20 זכתה סביליה בגביע הליגה האירופית לאחר ניצחון על אינטר מילאן 3:2, זכייה שישית שלה במפעל אירופי.

ב-3 העונות האחרונות 2020/2021 - 2022/2023 סיימה הקבוצה במרכז הטבלה ומטה (מקומות 13, 9, 16 בהתאמה).

למרות העונות המאכזבות הלה ליגה, בעונת 2022/2023 זכתה סביליה שוב, בפעם השביעית, בגביע הליגה האירופית, כאשר גברה על רומא בבעיטות עונשין מ-11 מטר 4:1, לאחר שהמשחק הסתיים בתיקו 1:1 לאחר הארכה.

אצטדיון המסטאייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצטדיון המסטאייה הוא אצטדיונה הביתי של ולנסיה משנת 1923, והוא מכיל 55,000 מקומות ישיבה. ב-20 במאי 1923 נחנך האצטדיון במשחק ידידות בין שתי הקבוצות של העיר, ולנסיה ולבאנטה. חנוכת האצטדיון משמעותה הייתה עבור האוהדים גם פרידה מאצטדיון הקבוצה הקודם, אלגירוס, שהיה ביתה הראשון. עם פתיחתו, כשולנסיה טרם השתייכה לליגה הבכירה, האצטדיון הכיל 17,000 מקומות. הצלחתה של ולנסיה באותה תקופה הובילה להרחבתו הראשונה ב-1927, לאחריה הכיל האצטדיון 25,000 מקומות, לפני שניזוק קשות במלחמת האזרחים, במהלכה שימש האצטדיון כמחנה ריכוז וכמגרש גרוטאות.

לאחר שהאצטדיון שופץ מנזקי המלחמה, הצליחה ולנסיה לזכות בתארה הראשון, גביע המלך הספרדי, ב-1941. עשור מוצלח שכלל שלוש אליפויות ושני גביעים עודד את מנהלי הקבוצה להשקיע באצטדיון ולהרחיבו. בשנות ה-50 עבר האצטדיון שינוי משמעותי כשהורחב לכמות של 45,500 מקומות, אך הוא ניזוק פעם נוספת בעקבות השיטפון בוולנסיה באוקטובר 1957, שנגרם בעקבות ההצפה של נהר הטוריה. האצטדיון שוחזר ואף שופר באמצעים רבים (כגון תאורה מלאכותית), שנחנכו במהלך חג מקומי ב-1959.

ב-1969 שונה שם האצטדיון ל"אצטדיון לואיס קזנובה", כדי לחלוק כבוד לנשיא המועדון ששירת בתפקיד 25 שנה. קזנובה עצמו הצטנע והודה כי קריאת האצטדיון על שמו היא צעד גדול מדי, וביקש להחזיר את שמו הקודם, המסטאייה, ב-1994. האצטדיון גם חזה בשורה של הצלחות בשנות ה-70, שכללו אליפות (תחת אלפרדו די סטפנו כמאמן), שתי הופעות בגמר גביע המלך, והופעות בגביע האלופות וגביע אופ"א.

ב-1972 נחנכו משרדי המועדון, שהציגו עיצוב חדשני וחדר גביעים חדש. בקיץ 1973 הוחלף יציע שכלל 14 שורות עמידה, ביציע ישיבה. בעקבות הצלחות הקבוצה והגידול במספר אוהדיה התגבשה תוכנית להעברת האצטדיון אל מחוץ לתחומי העיר, אך זו לא צלחה. באותן שנים זכתה ולנסיה ברציפות בגביע המלך הספרדי, גביע אירופה למחזיקות גביע ובסופר קאפ האירופי (כשבאותן שנים מככב בקבוצה מריו קמפס), כשהסופר קאפ האירופי אף משוחק באצטדיון המסטאייה עצמו.

המסטאייה נבחר לארח את משחק הבכורה של נבחרת ספרד במונדיאל 1982, ועשר שנים מאוחר יותר את משחקי הכדורגל באולימפיאדת ברצלונה (1992).

סגל השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-19 בספטמבר 2023

מס'		עמדה	שם
1	ספרד	שוער	חאומה דומנאק
3	ספרד	מגן	כריסטיאן מוסקרה
4	גינאה	מגן	מוכתר דיאקאבי
5	ברזיל	מגן	גבריאל פאוליסטה
6	ספרד	קשר	הוגו גייאמון
7	ספרד	חלוץ	סרג'י קאנוס
8	ספרד	קשר	חאבי גרה
9	ספרד	חלוץ	הוגו דורו
10	פורטוגל	קשר	אנדרה אלמיידה
12	פורטוגל	מגן	תיירי קוריאה
13	ספרד	שוער	כריסטיאן ריברו

מס'		עמדה	שם
14	ספרד	מגן	חוסה לואיס גאיה (קפטן)
15	טורקיה	בלם	צ'אנק אזקאקאר
16	ספרד	חלוץ	דייגו לופס
17	אוקראינה	קשר	רומן יארמצ'וק (בהשאלה מקלאב ברוז')
18	ספרד	קשר	פפלו
19	מרוקו	קשר	סלים אמלאח (בהשאלה מויאדוליד)
20	גוואדלופ	מגן	דימיטרי פולקייה
21	ספרד	בלם	חסוס ואסקס
22	ספרד	חלוץ	אלברטו מארי
23	ספרד	קשר	פראן פרס
25	גאורגיה	שוער	גיורגי ממרדשווילי