ורוניקה גרין
 | |
| צילום ראש של ורוניקה גרין | |
| לידה |
5 ביולי 1959 דבלין, אירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
26 ביוני 1996 (בגיל 36) M7 motorway, אירלנד |
| מדינה |
אירלנד |
| ידועה בשל | נרצחה על ידי ארגון פשע |
| השכלה |
טריניטי קולג' |
| תקופת הפעילות |
מ-1990 |
| מקצוע | עיתונאית |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ורוניקה גרין (באנגלית: Veronica Guerin; 5 ביולי 1958 – 26 ביוני 1996) הייתה עיתונאית אירית שנרצחה בידי ברוני סמים, בשל סיקורי הסחר בסמים שפרסמה. המקרה עורר תרעומת ברחבי אירלנד. סרט על מקרה הרצח בשם "ורוניקה גרין" יצא בשנת 2002 בבימויו של ג'ואל שומאכר.
תחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוריה של גרין היו כריסטופר וברנדט. אביה היה רואה חשבון. גרין, שהייתה מכונה "רוני", גדלה עם ארבעת אחיה ואחיותיה בדבלין, ולמדה בבית ספר קתולי שם הצטיינה בספורט. היא שיחקה כדורסל וקמוגי, ובגיל 15 שיחקה במשחק הגמר הארצי של אירלנד בכדורגל עם פריצת דיסק. לאחר שסיימה את לימודיה, היא שיחקה בנבחרת הנשים של אירלנד לכדורסל, וכן בנבחרת הכדורגל הלאומית של אירלנד.[1]
גרין למדה ראיית חשבון בטריניטי קולג' בדבלין.[2] היא נישאה לגרהם טרלי ב-1985,[3] ובנם קתאל נולד ב-1990.[4]
קריירת יחסי ציבור: 1983-1990[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-84–1983, היא שימשה כמזכירת פיאנה פול בפורום החדש של אירלנד. היא הייתה עוזרתו האישית של צ'ארלס הוהי, והפכה לחברה של משפחתו, והייתה נוסעת לחופשות עם הילדים שלו. ב-1987 היא שימשה כסוכנת בחירות וגזברית המפלגה בצפון דבלין.
קריירת עיתונות: 1990-1996[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1990, היא שינתה קריירה, ועשתה מעבר לעיתונאות ככתבת עבור Sunday Business Post ו-Sunday Tribune. גרין, שכתבה במדור הפשע, הייתה מחויבת להבאת מידע מיד ראשונה, והייתה רודפת אחר סיפור ישירות למקור ללא התחשבות בביטחונה האישי. זה אפשר לה לבנות יחסים קרובים הן עם הרשויות, כגון גרדה שיכנה (המשטרה האירית), והן עם הפושעים, כאשר שני הצדדים כיבדו את היושרה שלה. היא גם הייתה כותבת על פעילויות הצבא הרפובליקני האירי באירלנד.
מ-1994 ואילך, היא התחילה לכתוב על פשע עבור Sunday Independent. היא השתמשה בידע שלה בראיית חשבון כדי לאתר את ההכנסות מפעילות בלתי חוקית, ובסיקורים שלה השתמשה בשמות רחובות או שמות בדויים עבור דמויות פשע מאורגן כדי לעקוף חוקי דיבה.[5]
כשהחלה לסקור סוחרי סמים, והשתמשה במידע מג'ון טריינור, שהורשע בסחר בסמים, היא קיבלה מספר איומים על חייה. הפעם הראשונה שהופנתה כלפיה אלימות התרחשה באוקטובר 1994, כאשר שתי יריות נורו לתוך ביתה אחרי שפורסמה הכתבה על רצח ראש ארגון הפשע מרטין קייהיל. גרין התעלמה מה"אזהרה". יום אחרי שכתבה מאמר על ג'רי "הנזיר" האץ',[6] ב-30 בינואר 1995, היא פתחה את הדלת ומצאה גבר המכוון אקדח לראשה. היורה החמיץ, וירה בה ברגל. למרות זאת, היא נשבעה להמשיך בחקירה שלה. הוצאת העיתון התקינה מערכת אבטחה כדי להגן עליה, והמשטרה נתנה לה ליווי סביב לשעון, למרות שהיא לא בקשה זאת, וטענה שזה מפריע לה בעבודתה.
ב-13 בספטמבר 1995, הפושע המורשע ג'ון גיליגן, הבוס של טריינור, תקף אותה כאשר היא התעמתה איתו בנושא אורח חייו הבזבזני, כאשר הוא לכאורה חסר מקור הכנסה. מאוחר יותר הוא הגיע לביתה, ואיים לחטוף ולאנוס את הבן שלה, ולהרוג אותה אם היא תוסיף לכתוב עליו.[7]
גרין זכתה בפרס חופש העיתונות הבינלאומי מטעם הוועדה להגנת עיתונאים בדצמבר 1995.
הרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]
בערבו של ה-25 ביוני 1996, חברי כנופיית הסמים גיליגן - צ'ארלס בודן, בריאן מיהן, קירן 'muscles' קונקנון, פיטר מיטצ'ל ופול וורד - נפגשו במרכז ההפצה של הכנופיה. באודן, האחראי על הפצה ותחמושת, חילק לאחרים אקדחים.
ב-26 ביוני 1996, גרין נהגה במכוניתה בפאתי העיר דבלין, ולא הייתה מודעת לכך שעוקבים אחריה. כשעצרה ברמזור אדום, היא נורתה שש פעמים על ידי אחד משני הגברים היושבים על אופנוע שעצר לצידה.
כשעה לאחר רציחתה של גרין, התקיימה פגישה ברחוב מור בדבלין בין באודן, מיהן, ומיטשל. באודן מאוחר יותר הכחיש תחת שבועה בבית המשפט כי מטרת הפגישה הייתה להיפטר מהנשק, אלא שזה היה תירוץ להופיע במקום ציבורי ולמקם אותם הרחק מהאירוע.
בעת הרצח, טריינור היה בתהליך בקשת צו מבית המשפט נגד גרין כדי למנוע ממנה לפרסם ספר על מעורבותו בפשע מאורגן. גרין נהרג יומיים לפני שהיא הייתה אמורה לנאום בכנס פורום החופש בלונדון. נושא המושב שלה היה "מתים לספר את הסיפור: עיתונאים בסכנה".[8]
בהלוויה השתתפו טישך (ראש ממשלת) אירלנד, ג'ון ברוטון, וכן הרמטכ"ל. ב-4 ביולי, יצאה קריאה מאיגודי עובדים ברחבי אירלנד לדקת דומיה לזכרונה של גרין, בה השתתפו אנשים מכל רחבי אירלנד. גרין קבורה בבית הקברות של דרדיסטאון, במחוז דבלין.[9]
לאחר הרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרצח של גרין עורר זעם רב. טיסך ג'ון ברוטון נינה זאת "מתקפה על הדמוקרטיה". האירכטס (הפרלמנט האירי) הכירו בפוטנציאל של אכיפת חוקי המס חוקי כאמצעי להרתיע ולהעניש פושעים. בתוך שבוע מהרצח, חוקק את חוק הכנסות הפשע לשנת 1996, ואת חוק הלשכה לנכסי הפשע לשנת 1996, כדי שהממשלה תוכל להחרים נכסים שנרכשו בכסף שהושג באמצעות מעשי פשע. בעקבות החוק, הוקמה הלשכה לנכסי פשע, CAB.
לאחר הרצח של גרין, באודן נעצר, כמו גם שאר חברי כנופיית גיליגן שהיו עדיין באירלנד. בהסכם עם התובע הכללי של אירלנד, באודן הסכים להפוך לעד מדינה, ולהיות האדם הראשון כדי להיכנס לתוכנית הגנת העדים של אירלנד. עם חסינות מפני העמדה לדין על רצח גרין, הוא היה העד היחיד לתת עדות נגד כל ארבעת חברי כנופיית סמים במשפטים שלהם בבית הדין הפלילי: פטריק הולנד, פול "היפו" וורד, בריאן מיהן וג'ון גיליגן.[10] החקירה בדבר מותה של גרין הובילה ליותר מ-150 מעצרים והרשעות, כמו גם מציאת שלל סמים ונשק. פשעי סמים באירלנד פחתו בכ-15% באותה שנה.
בשנת 1997 באודן העיד שהאדם לו סיפק את האקדח היה פטריק "דאצ'י" הולנד, והחשד בירי גרין נפל עליו. הולנד מעולם לא הורשע ברצח, והוא הכחיש את האשמה עד מותו ביוני 2009, עת שהה בכלא בבריטניה.[11][12]
בנובמבר 1998, לאחר מתן עדות מצד באודן ואחרים, פול "היפו" וורד הורשע ברצח ונגזר עליו מאסר עולם כשותף לדבר עבירה, כי הוא היה זה שנפטר מכלי הרצח ומהאופנוע.[13] הרשעה זו בוטלה אחר כך בערעור.[14]
בריאן מיהן נמלט לאמסטרדם עם טריינור (אשר מאוחר יותר ברח לפורטוגל). לאחר שבית המשפט דחה ראיות נוספות מצד באודן, מיהן הורשע על סמך עדותו של ראסל וורן, חבר כנופיה שהפך לעד מדינה. וורן עקב אחרי גרין בשעות שלפני הרצח, ואז מסר בטלפון את הפרטים למיהן.[15] מיהן הורשע ברצח גרין, ונידון למאסר עולם.[16]
ג'ון גיליגן עזב את אירלנד יום לפני רצח גרין, וטס לאמסטרדם. הוא נעצר כעבור שנה באנגליה, כשניסה לעלות על טיסה חזרה לאמסטרדם, אחרי שבחיפוש שגרתי במטען שלו התגלו 500,000 דולר במזומן. גיליגן טען שאלו רווחים מהימורים, אך הוא הואשם בהלבנת הון. לאחר קרב משפטי שארך שלוש שנים, הוא הוסגר לאירלנד ב-3 בפברואר 2000. שם, הוא הועמד לדין וזוכה ברצח גרין, ומאוחר יותר הורשע בייבוא 20 טונות של קנאביס ונידון ל-28 שנות מאסר, שהופחתו ל-20 שנים בערעור.
בינואר 2008, גיליגן הופיע בבית המשפט בניסיון למנוע מהממשלה למכור את הנכסים שלו. הוא האשים את טריינור שהוא היה זה שנתן הוראה לרצוח את גרין רצח ללא רשותו. למרות ניסיונות השופט להשתיק את גיליגן, הוא המשיך לטעון שהייתה זו חקירה כושלת של הגארדה וראיות שתולות שהובילו למאסרו הנוכחי. טריינור עצמו נמלט לפורטוגל אחרי רצח גרין, והיה מבוקש מטעם הרשויות הבריטיות מאז 1992, אז ברח מכלא אנגלי. הוא התגורר בעיקר בספרד והולנד מ-1996 ואילך. ניסיונות הסגרה מהולנד ב-1997 כשלו במקרה של טריינור, אך השיבו את מיהן לאירלנד. בשנת 2010 טריינור נעצר כתוצאה ממבצע משותף של הסוכנות לפשע מאורגן של בריטניה ומשטרת הולנד באמסטרדם.[17] טריינור הוחזר לאנגליה, וריצה את שארית עונשו בכלא. נכון לשנת-2013, הוא חי בקנט, אנגליה. הוא מעולם לא שב לאירלנד, למרות שהוא מבוקש שם על סרסרות, מעילה והעלמת מס.[18]
גרהאם טרלי נישא מחדש בשנת 2011.[19]
זיכרונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנדרטה לזכרה של גרן ממוקם בגני טירת דבלין.
ב-2 במאי 1997, בטקס בבית הקברות ארלינגטון, וירג ' יניה, השם של גרין ושל 38 עיתונאים בינלאומיים אחרים צוינו בטקס למען אלו שמתו בעת מילוי תפקידם במהלך שנת 1996, ונוספו לאנדרטת עיתונאי פורום החופש. בעלה פנה לקהל: "ורוניקה ייצגה את החופש לכתוב. היא עמדה כאור, וכתבה על החיים באירלנד היום, וסיפרה את האמת. ורוניקה לא היה שופטת, ולא מושבעת, אבל היא שילמה את המחיר האולטימטיבי בהקרבת חייה."
בשנת 2000 גרין הייתה ברשימת 50 גיבורי חופש העיתונות של המכון הבינלאומי לעיתונות.[20]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קובצי טקסט, אודיו, ווידאו מנאום הקבלה של גרין בטקס הענקת פרס חופש העיתונות
- ורוניקה גרין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Match: Republic of Ireland 0–5 England, 2 May 1981, Dalymount Park". Women's Football Archive. 4 במאי 2016. אורכב מ-המקור ב-2016-09-10. נבדק ב-2017-07-28.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Veronica Guerin". The Telegraph. London. 28 ביוני 1996.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Wild Irish Women: Extraordinary Lives from History, Marian Broderick, University of Wisconsin Press, 2002, page 131
- ^ "The second fall of Veronica Guerin". BBC News. 6 במאי 1998.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Jason Lynch (3 בנובמבר 2003). "Killed for Her Courage". People.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Veronica Guerin, undergroundnotes.com
- ^ Liz Allen. "The second fall of Veronica Guerin". BBC News. 6 May 1998.
- ^ "N. Ireland investigative journalist slain; Protestant group claims responsibility". The Associated Press. 10 בינואר 2001.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Veronica Guerin". findagrave.com.
- ^ "Bowden relocated abroad under witness protection programme". RTÉ News. 18 באפריל 2001.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Henry McDonald (9 באפריל 2006). "10 years later, still no peace for Veronica Guerin". The Guardian.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Obituary of Patrick 'Dutchy' Holland". The Irish Times. 6 June 2009.
- ^ "Veronica Guerin". International Press Institute. אורכב מ-המקור ב-18 במרץ 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Ward Appeal". The Irish Times. 22 במרץ 2002.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Life sentence for Guerin murderer". BBC News. 29 ביולי 1999.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Extradition of Irishman", The New York Times, DEC. 10, 1997
- ^ Washbrook, Cyril (4 בספטמבר 2010). "UK: Suspect in Veronica Guerin murder arrested". The Spy Report. Media Spy. אורכב מ-המקור ב-10 בספטמבר 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Cusack, Jim (13 באוקטובר 2013). "Gilligan returns, now just a trivial figure in a very changed landscape". Independent.ie.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Graham and Suzanne celebrate their big day", The Irish Independent, 31 July 2011
- ^ "World Press Freedom Heroes: Symbols of courage in global journalism". International Press Institute. 2012. אורכב מ-המקור ב-16 בינואר 2012.
{{cite web}}: (עזרה)