ז'ואן גאמפר

ז'ואן גאמפר
Joan Gamper

גאמפר, 1910
גאמפר, 1910
לידה	22 בנובמבר 1877 וינטרטור, שווייץ
פטירה	30 ביולי 1930 (בגיל 52) ברצלונה, ספרד
מדינה	שווייץ
מקום קבורה	בית הקברות מונז'ואיק
תפקיד	נשיא מועדון הכדורגל ברצלונה (2 בדצמבר 1908–14 באוקטובר 1909) נשיא מועדון הכדורגל ברצלונה (17 ביולי 1921–29 ביוני 1923) נשיא מועדון הכדורגל ברצלונה (17 ביוני 1917–19 ביוני 1919) נשיא מועדון הכדורגל ברצלונה (17 בספטמבר 1910–30 ביוני 1913) נשיא מועדון הכדורגל ברצלונה (1 ביוני 1924–17 בדצמבר 1925)

ז'ואן גאמפר (בקטלאנית: Joan Gamper; נולד ב-22 בנובמבר 1877 בווינטרטור שבשווייץ, התאבד ב-30 ביולי 1930, שווייץ), ידוע גם בשם הנס קאמפר, היה חלוץ כדורגל, ונשיא מועדוני כדורגל. הוא ייסד מועדוני כדורגל בשווייץ ובקטלוניה, אשר המוכר בהם הוא ברצלונה. כנשיא המועדון, הוא תרם למיצוב המועדון כאחד המועדונים המובילים בעולם.

ילדותו ותחילת דרכו

ז'ואן גאמפר נולד בשם הנס-מקס קאמפר, כילד שלישי מבין חמישה להורים אוגוסט ורוזין-אמה גאמפר. אמו נפטרה ממחלת השחפת בהיותו בן שמונה ומשפחתו עברה לציריך. כילד הוא עסק ברכיבה על אופניים וריצה, ובמרוצת חייו הוא שלח ידו במקצועות ספורט שונים, פרט לכדורגל, עסק בראגבי, טניס וגולף. ככדורגלן שווייצרי הוא היה הקפטן של קבוצת פ.צ. בזל, וכאשר העבודה נשאה אותו לליון שבצרפת, הוא הצטרף לקבוצת הראגבי המקומית אתלטיק יוניון.

ייסוד קבוצת הכדורגל של ברצלונה

בשנת 1898 נסע גאמפר לברצלונה כדי לבקר את דודו, אמילי גאיסרט. הוא היה בדרכו לאפריקה, כדי לסייע בהקמת חברות למסחר בסוכר, אך הוא התאהב בעיר הקטלונית והחליט להישאר בה. בהמשך הוא יהפוך לדובר קטלאנית שוטפת, ויאמץ לעצמו את השם הקטלוני, ז'ואן גאמפר. כרואה חשבון, הוא מצא עבודה בבנק הצרפתי "קרדיט ליון", בחברת הרכבות "סאריה" וכן שמש כתב ספורט בשני עיתונים שווייצרים. הוא הצטרף לסניף הכנסייה האוונגליסטית השווייצרית בברצלונה והחל לשחק כדורגל עם הקהילה הפרוטסטנטית המקומית. בהמשך הוא סייע בהקמת מגזין ספורט מקומי, "Los Deportes" ("הספורט").

המודעה ב- Los Deportes

בעיתון זה הוא פרסם ב-22 באוקטובר 1899 מודעה המכריזה על רצונו להקים מועדון כדורגל. תגובה חיובית מצד הציבור הובילה למפגש בבית הספר סולה ב-29 בנובמבר ומועדון הכדורגל של ברצלונה נולד. המייסדים כללו אוסף של שווייצרים, אנגלים וקטלאנים אוהבי ספורט בכלל וכדורגל בפרט. גאמפר בחר את צבעי המועדון, אדום-כחול, בהשראת מועדונו השווייצרי, פ.צ בזל. אף על פי שגאמפר היה הכוח המניע מאחורי המועדון, הוא הסתפק תחילה בלהיות חבר בהנהלה וקפטן הקבוצה. הוא היה בן 22 בלבד ורצה להתמקד בלשחק כדורגל. הוא שותף ב-48 משחקים עבור ברצלונה בין השנים 1899-1903, וכבש 100 שערים. בשנת 1901 הוא היה חבר בקבוצה שזכתה בתואר הראשון של המועדון, גביע מקאיה (כיום גביע קטלוניה). בשנת 1902 הוא שיחק במשחק גמר גביע המלך הראשון בספרד, בו ברצלונה הפסידה 2:1 לקבוצת ויסקאיה (כיום אתלטיק בילבאו). גאמפר הבקיע שלוש תשיעיות במדי ברצלונה, שתיים מהן בגביע מקאיה.

נשיא המועדון

בשנת 1908 התמנה גאמפר לראשונה לנשיא מועדון הכדורגל של ברצלונה. הוא לקח על עצמו את המשרה בתקופה קשה, בה כמה שחקנים מובילים עזבו ולא נמצא להם מחליף, מה שהשפיע מיד על ביצועי הקבוצה על המגרש ומחוצה לו. המועדון לא זכה בשום תואר מאז אליפות קטלוניה של 1905 וכתוצאה מכך מצבו הכלכלי הידרדר. גאמפר היה לסירוגין נשיא המועדון במשך חמש תקופות (1908-09, 1910-13, 1917-19, 1921-23 ו-1924-25), ובסך הכול 25 שנים בהנהלת המועדון. אחד מהישגיו הגדולים ביותר היה תרומתו להעניק לברצלונה אצטדיון משלה. עד שנת 1909 הקבוצה שיחקה במגרשים שונים, אשר אף אחד מהם לא היה בבעלותה. גאמפר גייס תרומות מעסקים מקומיים וב-14 במרץ 1904 גם עבור למגרש ברחוב התעשייה (Carrer Industria), אצטדיון בעל 6000 מקומות. בנוסף הוא הפעיל מאמץ לגייס עוד חברים למועדון, ובשנת 1922 עמד מספרם של אלה על 10,000. זה הוביל למעבר נוסף של המועדון, הפעם לאצטדיון בעל 20,000 מקומות, לס קורטס (Les Corts), אשר מאוחר יותר הורחב ל-60,000 מקומות.

תרומה משמעותית נוספת של גאמפר למועדון הייתה גיוסו של החלוץ ממוצא ספרדי-פיליפיני פאולינו אלקנטרה, שהיה מלך השערים של הקבוצה בכל הזמנים. בנוסף, הוא מינה את האנגלי ג'ק גרינוול למאמן הקבוצה בשנת 1917, במהלך ששינה לטובה את דרכו המקצועית של המועדון. בתקופתו של גאמפר, זכתה ברצלונה ב-11 אליפויות קטלוניה, שישה גביעי המלך וארבעה "גביעי הפירנאים", במה שהיה עידן הזהב הראשון של המועדון, טרם הקמת הליגה הספרדית (1929). פרט לאלקנטרה, הקבוצה כללה שחקנים אגדיים כמו ריקרדו זאמורה, ז'וזפ סמיטייר ופראנץ פלאטקו.

תקופת כהונתו האחרונה כנשיא הסתיימה בנסיבות שנויות במחלוקת וטרגדיה אישית. ב-24 ביוני 1925, אוהדיה הקטלונים של ברצלונה ביזו את ההמנון הספרדי, ולעומת זאת קידמו במחיאות כפיים את שירת "אלוהים נצור את המלכה" של הקבוצה האורחת מבריטניה. בתגובה, האשים השלטון הדיקטטורי של מיגל פרימו דה ריברה את גאמפר בקידום הלאומיות הקטלאנית. אצטדיון לס קורטס נסגר לשישה חודשים וגאמפר הוגלה מספרד. הוא חזר לשווייץ, בה לאחר תקופה של קשיים כלכליים הוא שם קץ לחייו ב-30 ביולי 1930.

אחרית דבר

המועדון הוציא משימוש את מספר כרטיס החבר של גאמפר, ועיריית ברצלונה קראה לרחוב על שמו ברובע לס-קורטס, בו נמצא גם האצטדיון הנוכחי של ברצלונה, קאמפ נואו. בשנת 2002, המועדון ציין את יום השנה ה-125 להולדתו. בשנת 2004, הפכה חברת הביטוח השווייצרית וינתרת'ור לספונסר של קבוצת הכדורסל של ברצלונה, מה שגרם לכך ששחקני הקבוצה נשאו את שם עיר הולדתו של גאמפר על חולצותיהם. כיום מועדון ברצלונה, הנושא את הסיסמה "יותר ממועדון כדורגל", מאגד בתוכו קבוצת ראגבי ורכיבה על אופניים, ממקצועות הספורט בהם עסק גאמפר.

בשנת 1966, ייסד נשיא ברצלונה דאז, אנריק לאודט, את "גביע ז'ואן גאמפר" לזכרו. טורניר קדם-עונה זה מארח קבוצות בינלאומיות מהשורה הראשונה ומשמש את המועדון להצגת סגל הקבוצה לקראת העונה החדשה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ז'ואן גאמפר בוויקישיתוף

• ז'ואן גאמפר - באתר הרשמי של ברצלונה
• ז'ואן גאמפר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)