חאריטות

חאריטות
Χάριτες
תרבות	דת יוון העתיקה
אלים מקבילים	הגראטיות
אב	זאוס
אם	אורינומה

שלוש ה**גראטיות**; פרט מתוך התמונה "האביב" מאת סנדרו בוטיצ'לי.

החאריטוֹת (ביוונית: Χάριτες, מילולית: "גינונים") היו שלוש אלות במיתולוגיה היוונית: אלת החן, היופי, הפריון וכישרונות המוזיקה והאמנות. על פי התאוגוניה היו אַגְלָאיָה (Aglaia, "זוהר"), אוּפְרוסִינֵה (Euphrosyne, "שמחה"), ותאליה (Thalia, "עליזות").^[1] בקרב הרומאים הן נודעו כשלוש הגראטיות (או "שלוש הגראציות"), וזהו כינוין הידוע והנפוץ יותר.

דמותן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדברי הומרוס, הן היו בנות לווייתה של אפרודיטה. בתיאגוניה מסופר כי הן היו בנותיהם של ראש האלים, זאוס^[2] והנימפה אורינומיה, בתו של הטיטאן או בת אוקיינוס.^[3] לדברי מסורות אחרות, הן היו בנותיו של אל היין דיוניסוס מאפרודיטה ולעיתים הן מצוינות גם כבנותיו של הליוס, אל השמש.

בדומה למוזות, החאריטות העניקו מחסדן ומכישרונותיהן לבני האדם והאצילו השראה על האמנים והיוצרים השונים. במקורן הן היו אלות טבע ופריון, ופולחנן המועט נערך במקומות של רוב טבע ומים, בקרבת נהרות ויערות, למשל. שמן של החאריטות נכרך גם עם העולם התחתון, ממלכת המתים, ועם פולחני המסתורין האֱלֶוּסִיִים.

באמנות הקדומה החאריטות תוארו על פי רוב כנשים צעירות עירומות החובקות זו את זו או מחזיקות זו בידי זו. למן תקופת הרנסאנס, משחודש הקשר האמנותי למסורת הקלאסית, נוצרו מספר ציורים ופסלים המתארים את שלוש החאריטות, כדוגמת ציוריהם של סנדרו בוטיצ'לי (ראו תמונה משמאל) ורפאל,^[4] ופסליהם של אנטוניו קאנובה^[5] וברטל תורוואלסן.^[6]

על שמותיהן נקראו מספר אסטרואידים - האסטרואיד 23 תאליה (אנ') שהתגלה ב-1852 על ידי ג'ון ראסל הינד, האסטרואיד 31 אוּפְרוסִינֵה (אנ') שהתגלה על ידי ג'יימס פרגוסון ב-1854 והאסטרואיד 47 אגלאיה שהתגלה על ידי רוברט לות'ר ב-1857.^[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא חאריטות בוויקישיתוף

חאריטות, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ הסיודוס, תאוגוניה, 907
^ תאוגניס, אלגיה, ספר שני, 14
^ הסיודוס, תאוגוניה, 907
^ ראו תמונה באתר ויקישיתוף.
^ ראו תמונה באתר ויקישיתוף.
^ ראו תמונה באתר ויקישיתוף.
^ (31) Euphrosyne In: Dictionary of Minor Planet Names. Springer. 2003. doi:10.1007/978-3-540-29925-7_32. ISBN 978-3-540-29925-7.

[תאוגוניה-1] הסיודוס, תאוגוניה, 907

[2] תאוגניס, אלגיה, ספר שני, 14

[3] הסיודוס, תאוגוניה, 907

[4] ראו תמונה באתר ויקישיתוף.

[5] ראו תמונה באתר ויקישיתוף.

[6] ראו תמונה באתר ויקישיתוף.

[7] (31) Euphrosyne In: Dictionary of Minor Planet Names. Springer. 2003. doi:10.1007/978-3-540-29925-7_32. ISBN 978-3-540-29925-7.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]