חגית לאלו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חגית לאלו
לידה 1931
פתח תקווה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
התאבדה 10 במרץ 1961 (בגיל 30 בערך)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ישראלית
מקום לימודים אוניברסיטת קליפורניה בברקלי עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות אקספרסיוניזם מופשט עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חגית לאלו (193110 במרץ[1] 1961) הייתה ציירת ישראלית, שציירה בסגנון אקספרסיוניזם מופשט.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חגית לאלו נולדה ב-1931 בפתח תקווה. משפחתה הייתה רבת קשרים ואמידה. אמה, ברכה סלומון, הייתה נכדתו של יואל משה סלומון ממייסדי המושבה פתח תקווה ודור שביעי בארץ. אביה, ישעיהו שטרייט, עלה לישראל מגליציה ב-1905 עם הון כלכלי אשר אפשר לו לפתוח את סניף הבנק הראשון בפתח תקווה. אחיו הסופר והמחנך שלום שטרייט, בנה את הגימנסיה הראשונה במושבה וניהל אותה[2]. חגית הייתה בת הזקונים ולה אח בכור ושתי אחיות נוספות. בית המשפחה רחב המידות היה ברחוב רוטשילד, פתח תקווה. את הבית בנו אביו ודודה של חגית. אלה היו תומכי נלהבים באנשי רוח. אחותה של חגית, צביה, מספרת שהבית היה מוקד עלייה לרגל לסופרים, כמו שלום עליכם, ביאליק, טשרניחובסקי, עגנון ואחד העם[3]. כאשר חגית הייתה בת 16 נפטר אביה. אמה של חגית, ברכה, הייתה ממייסדות האגודה לשוויון זכויות נשים בארץ.

עם סיום בחינות הבגרות החלה חגית לימודי חינוך בסמינר לווינסקי. בתקופה זו הכירה את ג׳קי (יעקב לאלו) שהיה לבן זוגה ובמהרה לבעלה. הזוג נישאו כאשר חגית הייתה בת 19. לאחר החתונה החליטו הזוג לעבור לארצות הברית בעקבות מעבר אחותה צביה לקליפורניה. הזוג הגיעו בשנת 1951 וחגית נרשמה ללימודי חינוך והוראה באוניברסיטת ברקלי. עם זאת היה זה קורס באמנות ששבה את ליבה ומהר מאוד זנחה את למודי החינוך ועברה להתמקדות באמנות. חגית סיימה את לימודיה בהצטיינות. לאחר מכן היא קיבלה מלגת הצטיינות והמשיכה מיד ללימודים לתואר מוסמך. עם סיום לימודים אלה קיבלה חגית מלגת לימודים בבית הספר של הצייר הנס הופמן בפרובינסטאון, מסצ׳וסטס. בתקופה זו ציירה חגית כמויות נרחבות של ציורי שמן אבסטרקטיים והציגה במספר תערוכות קבוצתיות. עם סיום הלימודים הציעו לה להישאר כעוזרת הוראה אך חגית דחתה את ההצעה.

ב-1959 שבה חגית לישראל למה שתוכנן כביקור של שנתיים. לארץ היא הגיעה עם מזוודה קטנה והשאירה את חפצייה, כולל כלל ציוריה, בארה״ב. ראשית התגוררה בירושלים ועבדה בבית הנכות בצלאל. בתקופה זו התיידדה עם האוצר הצעיר יונה פישר ואת האמן יואב בראל. לארץ הגיעה חגית עם חוברת תצלומים של עבודותיה. אלה סייעו לה בארגון תערוכת היחיד הראשונה שלה בישראל בקיץ 1959. לקראת התערוכה בגלריה כ״ץ שברחוב דיזנגוף, תל אביב, דאגה להטיס את כל עבודותיה ארצה. התערוכה הייתה להצלחה וכל העבודות נמכרו. הביקורות על התערוכה היו חלוקות. בביקורת ב״ידיעות אחרונות״ נכתב כי בתמונותיה: ״ניכרות השפעות נציגיה הבולטים של האסכולה החדשה, כמו ג'קסון פולוק, הנס הופמן, דה קונינג, ג'יימס ברוקס ואחרים. עם זאת ניכר שהיא בעלת אישיות משלה ההולכת ומגבשת קליגרפיה ציורית עצמית... מפליאה מידת הבגרות בתמונותיה של ציירת צעירה זו. … לחגית לאלו יש כל הנתונים להמשיך ולהמשיך.” עם זאת, כך מספרת בת דודתה של חגית, הסופרת אסתר שטרייט-וורצל על דברי מבקר מפתיע: ״הנה הופיע הוד מעלתו חיים גמזו מנהל מוזיאון תל אביב, מי שנחשב באותם ימים לבעל הסמכות העליונה והאדם הקובע (בה' הידיעה) בענייני אמנות בארץ. … ... בתחילה גמזו שתק, הביט על הציורים של חגית במבט מתנשא וקר, ושתק. ופתאום פלט מפיו רק מלה אחת: 'קשקושים!' ובזה חרץ את גורלם.״[4]

מאוחר יותר פנתה לאלו לקבוצת ״אופקים חדשים״ אך אלו סירבו לקבלה. במהרה התקבעה תחושת אי הקבלה אצל חגית. אחותה צביה מספרת שחגית נהגה לומר לה: ״באמריקה הלוא קיבלו אותי בזרועות פתוחות, ובמולדת שלי לא קיבלו אותי״. בנוסף, בשלב זה הייתה חגית כבר פרודה מבעלה ג׳קי. לא ברור מתי בני הזוג נפרדו אך הזוגיות עלתה על שרטון כבר בקליפורניה[5]. כל זה העמיק את תחושת הדיכאון של חגית ובחודש מרץ 1961, בגיל 30, שמה קץ לחייה ונקברה בבית הקברות סגולה שבפתח תקווה.[6]

עבודותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציוריה של לאלו התאפיינו באקספרסיביות מופשטת. על גבי נייר או קנבס מופעים כתמי שמן אפורמים, משיכות מכחול, עפרון או פסטל המדמים גופים הרחוקים מהדימוי הפיגורטיבי. לאחר תערוכת היחיד הראשונה של חגית בגלריה כ״ץ התנוססה הכותרת: ״ציירת המתחילה מהסוף״ בכתבת הביקורת ב״ידיעות אחרונות״. הכותרת היא ציטוט מדבריה של לאלו. מטרתה הייתה לשים את הדעת על כך שהאמנית מעולם לא עברה מציור פיגורטיבי למופשט כנהוג, אלא החלה לצייר היישר ״מהסוף״. תערוכה מקיפה של עבודותיה של לאלו הוקמה ב-2015 במוזיאון תל אביב. שם התערוכה הועתק מכותבת הכתבה בידיעות אחרונות, ״חגית לאלו, ציירת המתחילה מהסוף״.

לאלו החלה להתעסק באמנות בצורה רצינית רק עם מעברה לארצות הברית. את השכלתה האמנותית רכשה שם. על כן מידת ההשפעה של אמנות האבסטרקטית מופשטת אינה מפתיעה. כך נכתב על תערוכתה בגלריה כ״ץ, עיתון הארץ, 1959: ״אצל חגית לאלו אנו מוצאים את רקע החיפושים האמריקניים בשנים האחרונות. כאן הכול נראה מבוסס, ועם זאת קיימת אצלה התפתחות שאפשר לחוש בה אפילו בעבודות אלה ]…[ תערוכתה של חגית לאלו משכנעת אותנו ביכולתה הטכנית הרבה, אך גם בבהירות המחשבה ובניקיון הביטוי שבציוריה.״[7]

יצירותיה של לאלו היו שונות בנוף האמנות הישראלי. באותה עת מכתיבי הדעה בשדה האמנות היו אנשי ״אופקים חדשים״ אשר, כאמור, דחו קבלת לאלו לקבוצתם. אלה נטו לצייר בסגנון המושפע מהמופשט הפריזאי. כלומר, רוב אמניה לא הגיעו למופשט ה״טהור״ ובמקום נטו להפשטה המתאפיינת בליריות. לאלו, מנגד, הושפעה בצורה ישירה מאמני ״אסכולת ניו יורק״. אלה ציירו מופשט טהור המצטייר כרדיקלי ועשיר. על כן יצירותיה של לאלו היו מבשרות של תנועה או סגנון אשר טרם פרץ בישראל.

תערוכות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1956-1952 - תערוכות קבוצתיות בתקופת הלימודים, אוניברסיטת קליפורניה, ברקלי
  • 1958 - תצוגת רישומים במסגרת פסטיבל אמנות בברקלי
  • 1959 - תערוכת אמנים צעירים בחסות אגודת הציירים והפסלים, תל אביב
  • 1959 - ״חגית לאלו״ (תערוכת יחיד), גלריה לאמנות כ״ץ, תל אביב
  • 1960 - ״תערוכת הסתיו 1960״, גלריה רינה, ירושלים
  • 1960 - תערוכת יחיד, גלריה רינה, ירושלים
  • 1961 - ״תערוכת האביב״, גלריה רינה, ירושלים
  • 1962 - ״צורה היום: מיצירות אמנים צעירים בישראל״, בית הנכות בצלאל, ירושלים
  • 1973 - ״האמן כאיש נשכח״, בית האמנים, תל אביב
  • 1983 - ״אמנים באדום״, אמנות לעם, בחסות משרד התרבות והקרן לתרבות אמריקה-ישראל
  • 1985 - ״הכח והעדנה״ (תערוכת יחיד), מוזיאון חיפה לאמנות
  • 1986 - תערוכת יחיד באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים
  • 1986 - ״מחווה לחברינו שאינם: תערוכת זיכרון להנצחת חברי אגודת הציירים והפסלים״, בית האמנים, חיפה
  • 2008 - חדר תצוגה אישי במסגרת תערוכת העשור: ״60 שנות אמנות בישראל, העשור הראשון, 1958-1948: הגמוניה וריבוי״, המשכן לאמנות ע״ש חיים אתר, עין חרוד. אוצרים: גליה בר אור וגדעון אפרת (קטלוג)
  • 2014 - ״נשכחות״, מוזיאון פתח תקווה לאמנות. אוצרת: סיגל קהת קרינסקי (דפדפת)
  • 2015 - ״המוזיאון מציג את עצמו 2״, עבודה בתצוגת הקבע של אוסף המחלקה לאמנות ישראלית, מוזיאון תל אביב לאמנות. אוצרת: אלן גינתון (קטלוג)
  • 2015 - ״חגית לאלו: ציירת המתחילה מהסוף״ (תערוכת יחיד), מוזיאון תל אביב לאמנות. אוצרת: נועה רוזנברג (קטלוג)
  • 2015 - תערוכה ב״אולם חגית״ במסגרת תצוגת הקבע של אוסף המחלקה לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים[8]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חגית לאלו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר "Billiongraves"
  2. ^ אתר למנויים בלבד שני ליטמן, חייה ומותה של חגית לאלו, הציירת שלא הספיקה לפרוץ דרך בשדה האמנות הישראלי, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2015
  3. ^ נועה רוזנברג, חגית לאלו, ציירת המתחילה מהסוף (קטלוג תערוכה), תל אביב: מוזיאון תל אביב, 2015, עמ' 27
  4. ^ אתר למנויים בלבד שני ליטמן, חייה ומותה של חגית לאלו, הציירת שלא הספיקה לפרוץ דרך בשדה האמנות הישראלי, באתר הארץ, 20 באוגוסט 2015
  5. ^ נועה רוזנברג, חגית לאלו, ציירת המתחילה מהסוף (קטלוג תערוכה), תל אביב: מוזיאון תל אביב, 2015, עמ' 29
  6. ^ חגית לאלו באתר GRAVEZ
  7. ^ נועה רוזנברג, חגית לאלו, ציירת המתחילה מהסוף (קטלוג תערוכה), תל אביב: מוזיאון תל אביב, 2015, עמ' 11
  8. ^ נועה רוזנברג, חגית לאלו, ציירת המתחילה מהסוף (קטלוג תערוכה), תל אביב: מוזיאון תל אביב, 2015, עמ' 32