חוק ההתקוממות 1807

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חוק ההתקוממות משנת 1807 הוא חוק פדרלי של ארצות הברית המאפשר לנשיא ארצות הברית לפרוס את הכוחות המזוינים של ארצות הברית ומשמר פדרליסטי בתוך ארצות הברית בנסיבות מסוימות, כגון דיכוי אי סדר אזרחי, התקוממות או מרד.

החוק מהווה "חריג סטטוטורי" לחוק חוק פוסה קומיטאטוס משנת 1878, המגביל את השימוש באנשי צבא בפיקוד פדרלי למטרות אכיפת חוק בתוך ארצות הברית.[1][2]

לפני הפעלת סמכויות מכוח החוק, הנשיא מחויב לפרסם תחילה הכרזה המורה למורדים להתפזר.

קיימים חריגים חוקתיים להגבלות המושרשות בסמכותו החוקתית של הנשיא עצמו. הנחיות מחלקת ההגנה של ארצות הברית מתארות את "הגנת המולדת" כ"חריג חוקתי" להגבלת פוסה קומיטאטוס, כלומר, הצעדים הדרושים להבטחת הביטחון הלאומי מפני איומים חיצוניים אינם כפופים לאותן מגבלות.

מטרה ותוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק מסמיך את נשיא ארצות הברית להפעיל את הכוחות המזוינים של ארצות הברית ואת המשמר הלאומי במקרים הבאים:

  • לבקשת מחוקק המדינה, או המושל אם לא ניתן לכנס את המחוקק, כדי להתמודד עם התקוממות נגד אותה מדינה.
  • טיפול בהתקוממות, בכל מדינה שהיא, מה שהופך אותה לבלתי מעשית לאכוף את החוק.
  • טיפול בהתקוממות, אלימות במשפחה, שילוב או קונספירציה בלתי חוקית, בכל מדינה, שגורמת לקיפוח זכויות החוקה, וכאשר המדינה אינה מסוגלת, נכשלת או מסרבת להגן על הזכויות האמורות.

חוק 1807 החליף את החוק הקודם של Calling Forth משנת 1792, שהתיר לפדרליזציה של מיליציות מדינה להשתמש בכוחות המזוינים הסדירים במקרה של מרד נגד ממשלת מדינה.[3]

חוק 1807 שונה פעמיים. בשנת 1861 נוסף סעיף חדש המאפשר לממשלה הפדרלית להשתמש במשמר הלאומי ובכוחות המזוינים בניגוד לרצון ממשלת המדינה במקרה של "מרד בסמכות ממשלת ארצות הברית", בציפייה להמשך התסיסה אחרי מלחמת האזרחים.[4]

בשנת 1871 תוקן בחוק האכיפה השלישי סעיף זה כדי להגן על אפרו-אמריקאים מפני התקפות של קו קלוקס קלאן.

ההוספה מאותה תקופה מאפשרת לממשלה הפדרלית להשתמש במעשה כדי לאכוף את סעיף ההגנה השווה של התיקון הארבע עשרה לחוקת ארצות הברית.[3]

קטע זה הופעל בתקופת השיקום, ושוב במהלך קרבות אינטגרציה גזעית בתקופת התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח.[5]

הסעיף הראשי של חוק ההתקוממות, בנוסחו המקורי משנת 1807 (שעודכן מאז כדי לשקף חוקיות מודרנית), נכתב:[6]

חוק המאשר להעסיק את כוחות היבשה והים של ארצות הברית, במקרים של התקוממויות, בין אם הוא נחקק על ידי הסנאט ובית הנבחרים של ארצות הברית של אמריקה בקונגרס, שהתאסף, שבכל המקרים של התקוממות או הפרעה לחוקים של ארצות הברית, או של כל מדינה או טריטוריה פרטנית, שבהם מותר לנשיא ארצות הברית לדכא התקוממות כזו, או לגרום להוצאת החוק לפועל, יהיה זה חוקי להעסיק, באותן מטרות, חלק כזה מכוח היבשה או הימי של ארצות הברית, כפי שייקבעו הכרחיים, לאחר שקיים תחילה את כל דרישות החוק בהקשר זה.[7][8]

בשנת 2016, החוק הציבורי 114–328 תוקן כך שיכלול את גואם ואת איי הבתולה של ארצות הברית תחת סמכות השיפוט:

בכל פעם שהנשיא סבור כי חסימות, שילובים, או מכלולים, או מרד נגד סמכות ארצות הברית, שלא כדין, הופכים את זה לבלתי מעשי לאכוף את חוקי ארצות הברית בכל מדינה בדרך הרגילה של הליכים שיפוטיים, הוא רשאי להפעיל שירות כזה של המיליציה של כל מדינה ושימוש בכוחות המזוינים, כפי שהוא רואה צורך לאכיפת החוקים או לדיכוי המרד.[9][6]

יישום החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק ההתקוממות פעל לאורך ההיסטוריה האמריקאית.

במאה ה-19 הופעל במהלך סכסוכים עם אינדיאנים. בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, הוא הופעל במהלך סכסוכי עבודה. מאוחר יותר במאה ה-20, שימש אותו כדי לאכוףאת האינטראקציה הגזעית,[10] עם הנשיאים דווייט אייזנהאואר וג'ון קנדי לאחרונה, מושלים ביקשו וקיבלו תמיכה בעקבות ביזה בעקבות הוריקן הוגו בשנת 1989 ובמהלך פרעות לוס אנג'לס בשנת 1992.[11]

בשנת 2006 שקל ממשל ג'ורג בוש להתערב בתגובת מדינת לואיזיאנה לסופת ההוריקן קתרינה למרות סירובו של מושל לואיזיאנה, אך הדבר לא עלה בקנה אחד עם התקדים בעבר, היה קשה מבחינה פוליטית ואולי לא חוקתי.[3]

הוראה בחוק אישור ההגנה הלאומי של ג'ון וורנר לשנת הכספים 2007, שנוספה על ידי נותן חסות לא מזוהה, שינתה את חוק ההתקוממות כדי לאפשר התערבות צבאית ללא הסכמת המדינה, במקרה חירום שהפריע לאכיפת החוקים.

בוש חתם על תיקון זה בחוק, אך כמה חודשים לאחר שנחקק, כל חמישים מושלי המדינה פרסמו נגדו הצהרה משותפת, והשינויים בוטלו בינואר 2008.[1]

ב-1 ביוני 2020 הזהיר הנשיא דונלד טראמפ כי הוא יפעיל את החוק בתגובה להפגנות בעקבות רצח ג'ורג' פלויד.[12][13][14] בהצהרתו הרשמית, טראמפ דחק "בכל מושל לפרוס את המשמר הלאומי בכמות מספקת" כדי להקים מחדש את החוק והסדר האזרחי "עד לביטול האלימות".[15]

שימוש בחוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאריך קריאה נשיא מכהן האם המדינה ביקשה? אזור מושפע אירוע
19 באפריל 1808 תומאס ג'פרסון אגם שמפליין אירועי חוק האמברגו[16]
23 באוגוסט 1831 אנדרו ג'קסון כן נורפוק מרד נט טרנר[17]
28 בינואר 1834 אנדרו ג'קסון כן ויליאמספורט, מרילנד סכסוך עבודה בצ'סאפיק ובתעלת אוהיו[17]
15 באפריל 1861 אברהם לינקולן אלבמה, ארקנסו, ג'ורג'יה, וירג'יניה, טנסי, לואיזיאנה, מיסיסיפי, פלורידה, קרוליינה הדרומית, קרוליינה הצפונית מלחמת האזרחים האמריקנית[18]
17 באוקטובר 1871 יוליסס ס. גרנט לא קרוליינה הדרומית דיכוי הקו קלוקס קלאן[19]
15 בספטמבר 1872 יוליסס ס. גרנט לא ניו אורלינס הפרעות סדר אחרי הבחירות למושל לואיזיאנה[20]
13 במאי 1874 יוליסס ס. גרנט כן ליטל רוק מלחמת ברוקס–בקסטר[21]
7 באוקטובר 1878 רתרפורד הייז כן מחוז לינקולן, טריטוריית ניו מקסיקו מלחמת מחוז לינקולן[22]
7 ביולי 1894 גרובר קליבלנד כן שיקגו, אילינוי שביתת פולמן[23][24]
28 באפריל 1914 וודרו וילסון כן קולורדו מלחמת שדה הפחם של קולורדו[25]
28 ביולי 1932 הרברט הובר כן וושינגטון די. סי. סכסוך עם צבא הבונוס[26]
22 ביולי 1943 פרנקלין דלאנו רוזוולט כן דטרויט, מישיגן מהומות חליפות הזוט [27]
24 בספטמבר 1957 דווייט אייזנהאואר לא ליטל רוק משבר ליטל רוק[28]
30 בספטמבר 1962 ג'ון פיצג'רלד קנדי לא אוקספורד, מיסיסיפי מהומות אוניברסיטת מיסיסיפי(אנ')
11 ביולי 1963 ג'ון קנדי לא טסקלוסה מושל אלבמה, ג'ורג' וולאס, עמד בכניסה לאוניברסיטת אלבמה במטרהה למנוע הרשמת תלמידים שחורים[29]
10 בספטמבר 1963 ג'ון קנדי לא אלבמה אכיפת השילוב הגזעי במוסדות החינוך של אלבמה
20 במרץ 1965 לינדון ג'ונסון כן אלבמה הגנה על המוחים במצעדים מסלמה למונטגומרי[30][31]
24 ביולי 1967 לינדון ג'ונסון כן דטרויט, מישיגן 1967 Detroit riot[28]
5 באפריל 1968 לינדון ג'ונסון כן וושינגטון די. סי. מהומות וושינגטון די. סי.[32]
7 באפריל 1968 לינדון ג'ונסון כן בולטימור, מרילנד מהומות בולטימור[33]
7 באפריל 1968 לינדון ג'ונסון כן שיקגו, אילינוי מהומות שיקגו[34]
20 בספטמבר 1989 ג'ורג' הרברט ווקר בוש כן סנט קרואה,

איי הבתולה של ארצות הברית

הפרות סדר אחרי הוריקן הוגו[35]
1 במאי 1992 ג'ורג' הרברט ווקר בוש כן לוס אנג'לס, מחוז בקליפורניה מהומות לוס אנג'לס[36]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Hoffmeister, Thaddeus (2010). "An Insurrection Act for the Twenty-First Century". Stetson Law Review. 39. Once finalized, the Enforcement Act was quietly tucked into a large defense authorization bill: the John Warner Defense Authorization Act of 2007. Very few people, including many members of Congress who voted on the larger defense bill, actually knew they were also voting to modify the Insurrection Act. The secrecy surrounding the Enforcement Act was so pervasive that the actual sponsor of the new legislation remains unknown to this day.
  2. ^ Magsamen, Kelly (2020-06-12). "4 Ways Congress Can Amend the Insurrection Act". Center for American Progress (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2020-06-18.
  3. ^ 1 2 3 Banks, William C. (2009). "Providing Supplemental Security – The Insurrection Act and the Military Role in Responding to Domestic Crises" (PDF). Journal of National Security Law & Policy. 3. אורכב מ-המקור (PDF) ב-8 באוגוסט 2017. נבדק ב-2 ביוני 2020. {{cite journal}}: (עזרה)
  4. ^ Coakley, Robert (1988). The role of federal military forces in domestic disorders: 1789–1878. Washington: Center of Military History, US Army. p. 228.
  5. ^ "The Posse Comitatus Act and Related Matters: The Use of the Military to Execute Civilian Law" (PDF). Congressional Research Service. 2018. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2 ביוני 2020. נבדק ב-2 ביוני 2020. {{cite journal}}: (עזרה)
  6. ^ 1 2 Moore, Cortney (2020-06-01). "What is the Insurrection Act?". FOXBusiness (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2020-06-18.
  7. ^ Ninth Congress. Sees. H. Ch. 37, 39, 40, 41. 1807.
  8. ^ "What Is The Insurrection Act That Trump Is Threatening To Invoke?". NPR.org (באנגלית). נבדק ב-2020-06-18.
  9. ^ "[USC02] 10 USC Ch. 13: Insurrection". uscode.house.gov. נבדק ב-2020-06-18.
  10. ^ Hauser, Christine (2020-06-02). "What Is the Insurrection Act of 1807, the Law Behind Trump's Threat to States?". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. אורכב מ-המקור ב-3 ביוני 2020. נבדק ב-2020-06-03. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ Elsea, Jennifer K. (14 באוגוסט 2006). "The Use of Federal Troops for Disaster Assistance: Legal Issues" (PDF). Congressional Research Service. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2 ביוני 2020. נבדק ב-1 ביוני 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "Trump says he will deploy military if state officials can't contain protest violence". NBC News (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-3 ביוני 2020. נבדק ב-2020-06-02. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ Carney, Jordain (2020-06-01). "Cotton: Trump should use Insurrection Act to deploy active-duty military to cities". The Hill (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-3 ביוני 2020. נבדק ב-2020-06-02. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ MDParadis (2020-06-03). "Can Trump Use the Insurrection Act to Deploy Troops to American Streets?". Lawfare (באנגלית). נבדק ב-2020-06-18.
  15. ^ "Statement by the President". The White House (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2020-06-18.
  16. ^ Beckler, Mark M. (2008). Insurrection Act Restored: States Likely to Maintain Authority Over National Guard in Domestic Emergencies (PDF). Fort Leavenworth, Kansas: School of Advanced Military Studies United States Army Command and General Staff College. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2 ביוני 2020. נבדק ב-2 ביוני 2020. {{cite book}}: (עזרה)
  17. ^ 1 2 Coakley, Robert (1988). The role of federal military forces in domestic disorders : 1789–1878. Washington: Center of Military History, US Army. p. 93.
  18. ^ "A Proclamation" (PDF).
  19. ^ Coakley, Robert (1988). The role of federal military forces in domestic disorders : 1789–1878. Washington: Center of Military History, US Army. p. 312.
  20. ^ Coakley, Robert (1988). The role of federal military forces in domestic disorders : 1789–1878. Washington: Center of Military History, US Army. p. 326.
  21. ^ Coakley, Robert (1988). The role of federal military forces in domestic disorders : 1789–1878. Washington: Center of Military History, US Army. p. 333.
  22. ^ Laurie; Cole (1997). The Role of Federal Military Forces in Domestic Disorders, 1877–1945. Washington: Center of Military History, United States Army. p. 68.
  23. ^ Eric Arnesen (2004). The Human Tradition in American Labor History. Rowman & Littlefield. p. 96. ISBN 978-0842029872. אורכב מ-המקור ב-24 באפריל 2016. {{cite book}}: (עזרה)
  24. ^ Laurie; Cole (1997). The Role of Federal Military Forces in Domestic Disorders, 1877–1945. Washington: Center of Military History, United States Army. p. 138.
  25. ^ Laurie; Cole (1997). The Role of Federal Military Forces in Domestic Disorders, 1877–1945. Washington: Center of Military History, United States Army. p. 208.
  26. ^ Laurie; Cole (1997). The Role of Federal Military Forces in Domestic Disorders, 1877–1945. Washington: Center of Military History, United States Army. p. 374.
  27. ^ Laurie; Cole (1997). The Role of Federal Military Forces in Domestic Disorders, 1877–1945. Washington: Center of Military History, United States Army. p. 414.
  28. ^ 1 2 Scheips (2012). The Role of Federal Military Forces in Domestic Disorders, 1945–1992. Washington: Center of Military History. p. 46.
  29. ^ Scheips (2012). The Role of Federal Military Forces in Domestic Disorders, 1945–1992. Washington: Center of Military History. p. 150.
  30. ^ "Executive Order 11207 – Providing Federal Assistance in the State of Alabama | The American Presidency Project". www.presidency.ucsb.edu. נבדק ב-2020-07-28.
  31. ^ Scheips, Paul (2012). The Role of Federal Military Forces in Domestic Disorders, 1945–1992. Center of Military History, U.S. Army. p. 163.
  32. ^ Scheips (2012). The Role of Federal Military Forces in Domestic Disorders, 1945–1992. Washington: Center of Military History. p. 284.
  33. ^ Scheips. The role of Federal Military Forces in Domestic Disorders, 1945–1992. United States Army Center of Military History. p. 333.
  34. ^ Janson, Donald (1968-04-07). "MORE SOLDIERS SENT TO CONTROL WASHINGTON AND CHICAGO RIOTS;; 5,000 Troops Are Flown To Chicago for Riot Duty 5,000 U.S. Troops Sent as Chicago Riots Spread; Death Toll Is 9, and 300 Are Hurt A YOUTH CURFEW ORDERED BY DALEY 7,500 Guard Troops Help to Patrol the City – 800 Persons Seized". The New York Times. אורכב מ-המקור ב-3 ביוני 2020. נבדק ב-2020-06-01. {{cite news}}: (עזרה)
  35. ^ Scheips (2012). The Role of Federal Military Forces in Domestic Disorders, 1945–1992. Washington: Center of Military History. p. 441.
  36. ^ "Operation Garden Plot, JTF-LA Joint Task Force Los Angeles". GlobalSecurity.org. אורכב מ-המקור ב-28 בדצמבר 2019. נבדק ב-1 ביוני 2020. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=חוק_ההתקוממות_1807&oldid=36366407"