חיים פוטוק

חיים פוטוק
	חיים פוטוק מרצה בירושלים ב-1976
לידה	17 בפברואר 1929; הברונקס, ארצות הברית
פטירה	23 ביולי 2002 (בגיל 73); Merion Station, ארצות הברית
שם לידה	Herman Harold Potok
מדינה	ארצות הברית
מקום לימודים	אוניברסיטת פנסילבניה, האקדמיה התלמודית מרשה שטרן, בית המדרש לרבנים באמריקה, אקדמיית סלנטר אקיבה ריברדייל, ישיבה יוניברסיטי, Yeshiva College (Yeshiva University)
שפות היצירה	אנגלית
יצירות בולטות	המיועד
פרסים והוקרה	דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מיאמי (12 במאי 1995); פרס אתניאום לספרות (1969) ;

חיים (צבי) פּוֹטוֹק (או בשמו האמריקני הרמן הרולד פוטוק, באנגלית: Herman Harold Potok‏; 17 בפברואר 1929 – 23 ביולי 2002) היה רב וסופר יהודי אמריקאי שתיאר את החברה היהודית בארצות הברית. ספרו הראשון, "המיועד" (The Chosen), שיצא בשנת 1967, כיכב למעלה מחצי שנה ברשימת רבי המכר של "הניו יורק טיימס" בארצות הברית.^[1]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוטוק נולד וגדל ברובע הברונקס שבניו יורק לבנימין מקס ומולי (פרידמן), מהגרים מפולין. הוא סיים תואר ראשון בהצטיינות בספרות אנגלית בישיבה יוניברסיטי (1950). לאחר שהשלים לימודי תואר שני בספרות עברית והוסמך לרבנות בבית המדרש לרבנים באמריקה של היהדות הקונסרבטיבית, התגייס לצבא ארצות הברית כרב צבאי. שירת במשך כשנה וחצי (1955–1957), בגדודים של חיל הרפואה וחיל ההנדסה בקוריאה הדרומית.^[2]

ב-8 ביוני 1958 נשא לאשה את עדינה שרה מוסוביצקי, עובדת סוציאלית בבית חולים פסיכיאטרי. לזוג נולדו שלושה ילדים.

ב-1963 התגורר בישראל למשך שנה, ובזמן הזה כתב דיסרטאציה על שלמה מימון, והתחיל בכתיבת הרומן הראשון שלו, המיועד. בשנת 1965 קיבל דוקטורט מאוניברסיטת פנסילבניה.

בשנים 1966–1974 כיהן כעורך הראשי של ההוצאה Jewish Publication Society.

בשנת 1970 עלה לארץ והתיישב בירושלים, אך ב-1977 חזר לפילדלפיה.

פוטוק נפטר מסרטן המוח במריון שבפנסילבניה ב-23 ביולי 2002, בגיל 73.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוטוק התחיל לכתוב ספרות כבר בגיל הנעורים. הרבה לתאר את העולם היהודי, ואת היחסים שבינו לבין העולם האמריקני הכללי ביד אמן רגישה. ספריו זכו למספר פרסים אמריקנים.

פוטוק זכה לעיקר פרסומו בזכות הרומן "הדגול" (או "המיועד" - "The Chosen") משנת 1967. זהו סיפור חצי-אוטוביוגרפי על שני נערים יהודיים: דוד מלטר, צעיר דתי-מודרני בנו של חוקר ומבקר תלמודי, המתחבר עם דני סנדרס, בנו המבריק של צדיק חסידי. אביו הצדיק, ר' סונדרס, מצפה שבנו דני יירש אותו כרבי, אלא שדני מעוניין יותר בתחום חילוני - פסיכולוגיה. הספר זכה לעיבוד קולנועי.

ספר ההמשך ל"הדגול" הוא "ההבטחה", הממשיך את תיאור קורותיהם של שני החברים, תוך הסתבכות משותפת באהבה רומנטית, ותוך היפוך תפקידים, בנו של החוקר התלמודי הופך לרב, ואילו בנו של האדמו"ר הופך לפסיכולוג.

ספר חשוב נוסף של פוטוק הוא "שמי הוא אשר לב" ("My Name Is Asher Lev") המספר על בחור צעיר, בן למשפחה חסידית בניו יורק, המבקש להפוך לצייר. העלילה עוסקת בנפתוליו עם הצדדים ה"טמאים" של אמנות הציור, תוך לבטים מול המשפחה והרבי. את ההשראה לדמותו של גיבור הספר שאב פוטוק מדמותו של האמן החוזר בתשובה ברוך נחשון.^[3] ב-1990 פרסם ספר המשך, "מתנתו של אשר לב" ("The Gift Of Asher Lev").

ב-1981 פרסם את "ספר האורות" - קורותיו של רב אמריקאי בצבא ארצות הברית אחרי מלחמת קוריאה ושרותו בקוריאה ויפן שהיה בעל זיקה חריפה לעולמה של הקבלה.

ב-1985 ראה אור "הנבל של דווידה", ספר שנכתב מנקודת המבט של ילדה נבונה ורגישה, בת למשפחה מעורבת וקומוניסטית, בתקופת מלחמת האזרחים בספרד, על הרדיפות שסובלים הוריה בשל אמונתם ועל ההתמוטטות הנפשית של אמה בעקבות אובדן האמונה הקומוניסטית על רקע מעשיו של סטלין.

ב-1992 פרסם את "אני החומר" ("I Am the Clay"), ספר על מסע בריחה של שלושה אנשים במלחמת קוריאה, בה שימש רב צבאי בצבא האמריקני. היה זה הרומן הראשון שלו שעסק בנושאים אוניברסליים.

כמו כן הוציא קובץ סיפורים, "זברה וסיפורים אחרים", שיצא במהדורה אנגלית ב-1998 ותורגם בשנת 2002 על ידי הוצאת מודן.

בברודוויי הועלה ב-2013 המחזה ״שמי הוא אשר לב״ בו משתתפת גם בתו של חיים פוטוק - נעמה פוטוק.

ספריו של פוטוק בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדגול (1967), תרגם א. אורן, זלקוביץ, תל אביב, תשכ"ט/ 1969.
ההבטחה (1969), תרגמה אופירה רהט, בוסתן, תל אביב, 1974.
שמי הוא אשר לב (1972), תרגמה אופירה רהט, מודן, תל אביב, 1974.
ספר האורות (1981), תרגם משה זינגר, זמורה ביתן, תל אביב, 1985.
הנבל של דווידה (1985), תרגם שלמה גונן, מודן, תל אביב, 1986.
אני החומר (1992), תרגמה איבון קומר, ספרית מעריב, תל אביב, תשנ"ד 1993.
זברה ועוד סיפורים (1998), תרגמה אירית ארב, מודן, 2002.
79 שנות חיי הראשונות (1999), מאת אייזק שטרן בשיתוף עם חיים פוטוק, תרגמה עופרה עופר, משכל, תל אביב, 2002.
המיועד (1967), תרגום חדש לספר הדגול. תרגם שי סנדיק, תמיר סנדיק ספרים תשע"ח 2017.