חצב

חצב
	חצב מצוי
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	חד-פסיגיים
סדרה:	אספרגאים
משפחה:	אספרגיים
סוג:	חצב
שם מדעי
	Drimia; ‏Willdenow, 1799

ערך זה עוסק בסוג של צמח. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו חצב (פירושונים).

הֶחָצָב (שם מדעי: .Drimia Jacq. ex Willd) הוא סוג של צמחים רב-שנתיים בעלי בצל (גיאופיטים) המכילים גלדים רבים ומופרדים ממשפחת האספרגיים (שם מדעי: Asparagaceae (אנ')). הסוג שויך בעבר למשפחת השושניים והוא כולל כ-111 מינים שתפוצתם מאגן הים התיכון עד מיאנמר ובאפריקה^[1]^[2]. בישראל גדלים בר שני מינים: חצב מצוי (Drimia aphylla), חצב גלוני (Drimia palaestina)^[3]. הסוג הקרוב לחצב הוא הסוג בן-חצב (Scilla) המונה כ-90 מינים המצויים בעיקר באירופה ובאסיה.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החצב הוא בעל בצל (גאופיט) רב-שנתי המכיל גלדים רבים, בשרניים ומופרדים שאינם מקיפים את הבצל^[4]. העלים מופיעים אחרי תום הפריחה.

הבצל המצוי מתחת לקרקע הוא רב שנתי ועשיר בחומרי-תשמורת. מהבצל יוצאת ציצת שורשים הצומחת לעומק האדמה ומספקת מים ומינרלים לצמח. ראפידים (מחטים) מצויים בקשקשי הבצל. הראפידים הם גבישים דקים ומוארכים המחודדים בשני קצותיהם, ובדרך כלל הם רבים ומצטרפים לצרורות^[5].

העלים צרים ואינם משתיירים, והם מרוכזים בבסיס הצמח והם בעלי ציפוי שעוותי בצבע כחלחל המונע היקוות מים עליהם. הפרחים נישאים על עוקצים בעמוד תפרחת (אשכול) ארוך וזקוף בעל צורת חרוט.

הפרחים, דו-מיניים, נכונים, בעלי עטיף פשוט כותרתי וצבעם משתנה בין לבן, צהוב וורוד. העטיף נושר אחרי הפריחה.

העוקצים של הפרחים בעלי חפה ולפעמים חפיות קטנים שהם משתיירים לעיתים.

הפרחים בעלי 6 עלי כותרת מפורדים ומפושקים^[6].

אבקנים 6, הזירים דמויי חוט, לעיתים מורחבים בבסיסם, קבועים בבסיס עלי העטיף^[6]. המאבקים קבועים על הזיר

בגבם.

השחלה עילית בעלת עמוד שחלה נימי ששווה באורכו לאבקנים או ארוך מהם. הצלקת דמוית גולה. השליות זוויתיות.

פרי החצב הוא הלקט קלפי בעל שלוש 3 מקצועות. הזרעים רקועים ובעלי כנף קרומית^[4].

הזרעים מרובים ושטוחים על פי רוב (רקועים), ומכונפים (מצוידים בכנף קרומית העוזרות בהפצה על ידי הרוח)^[7].

בדומה לצמחי-בצל אחרים, החצב יכול גם הוא להתרבות על ידי ניצני ריבוי הנוצרים בחיק הגלדים (רבייה וגטטיבית).

שורשי החצב ארוכים וחזקים ומסוגלים לחדור דרך סדקים צרים בסלע ולהרחיבם כדי להגיע אל קרקע לחה. שמו של החצב ניתן לו כנראה על שום תכונה זו, הדומה לחציבה בסלע^[8]. בתלמוד מוזכר החצב כאמצעי אמין לסימון גבולות של נחלות: "מאי חצובא? אמר רב יהודה אמר רב: שבו תיחם יהושע לישראל את הארץ" (בבא בתרא, נו ע"א). לאדם המשיג את גבול רעהו קשה מאד לעקור את שורשי החצב והם יגדלו מחדש ויחשפו את גבולות השדה המקוריים^[9].

שימושים בחצב[עריכת קוד מקור | עריכה]

החצב מכיל חומרים חריפים ומגרים כך שאין באפשרות בעלי-החיים לאכול אותו, אך האדם מצא דרכים שונות לתרבת את הצמח ולעבד חומרים מתוכו.

אצל האדם, מיני החצב משמשים כצמחי-נוי ואף להפקת משקאות חריפים, תרופות וחומרים משלשלים. דבש המופק מפרחי חצב נחשב למשובח. החומרים השונים בצמח משמשים לשימושים אלה: פוליסכריד סיניסטרין (מורכב מפרוקטוז) מופק מהבצל, משמש להכנת משקאות חריפים; סציליארן משמש כחומר המשפיע על פעולת הלב. חומרי-רעל שונים המצויים בבצל הצמח משמשים להפקת רעל עכברים.

חצב מצוי נפוץ ביותר בארץ-ישראל ושימושו העיקרי היה תיחום נחלות וחלקות-שדה^[10], שכן בצל הצמח הוא עמיד ועשוי להישאר מתחת לאדמה גם לאחר עקירת הצמח ולפרוח שוב בשנה הבאה. חצב גלוני מתאפיין בפרחים אדמדמים ובגובה עמוד תפרחת נמוך - כ-30 סנטימטר בלבד.

תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חצב גלוני, סרדיניה
חצבים ביודפת (יישוב עתיק), תל ידפת
פרי בהפצה של חצב מצוי
Drimia sanguinea, דרום אפריקה
חצבים על שפת הים במועצה האזורית חוף הכרמל, 2020
פריחת חצבים בחורבת קרתא
פירות החצב

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא חצב בוויקישיתוף

חצב, באתר ITIS (באנגלית)
חצב, באתר NCBI (באנגלית)
חצב, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
חצב, באתר צמח השדה
חצב, באתר GBIF (באנגלית)
חצב, באתר IPNI (באנגלית)
חצב, באתר למטייל בישראל
חצובות בהן תיחם יהושע את הארץ - החצב בספרות חז"ל מאת ראובן קמפנייאנו
החצב מבשר בואו של הסתיו מאת אורי פרגמן ספיר - מדען ראשי, הגן הבוטני האוניברסיטאי, ירושלים
"החצב והסתוונית" באתר האקדמיה ללשון העברית
אפרת כנען, כל הארץ חצבים חצבים, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2018
"טיול בעקבות החצב", ערוץ 7
נתנאל פלמר וארז מגן, הסוד הבלתי מסווג, מבט מבס"א, מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, מספר 2,238, 26 בנובמבר 2023

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Drimia Jacq. ex Willd., POWO plants of the World Online. Published on the Internet
^ .Drimia Jacq. ex Willd, WFO: World Flora Online. Published on the Internet
^ חצב, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
^ ¹ ² נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 780-781
^ א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 37-38
^ ¹ ² מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 517
^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 546
^ כך מסביר זאת הרמב"ם, בפירוש המשניות למסכת כלאיים פרק א' משנה ח'
^ המצר והחצב מפסיקין בנכסי הגר – חצב מצוי, באתר הדף היומי
^ ראו שולחן ערוך חושן משפט סימן ער"ה סעיף ד

[1] Drimia Jacq. ex Willd., POWO plants of the World Online. Published on the Internet

[2] .Drimia Jacq. ex Willd, WFO: World Flora Online. Published on the Internet

[3] חצב, באתר צמחיית ישראל וסביבתה

[:0-4] ¹ ² נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 780-781

[5] א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 37-38

[:1-6] ¹ ² מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 517

[7] א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 546

[8] כך מסביר זאת הרמב"ם, בפירוש המשניות למסכת כלאיים פרק א' משנה ח'

[9] המצר והחצב מפסיקין בנכסי הגר – חצב מצוי, באתר הדף היומי

[10] ראו שולחן ערוך חושן משפט סימן ער"ה סעיף ד

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]