טובה ברמן ישורון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טובה ברמן ישורון - 1967

טובה ברמן ישורון (9 ביולי 1898, י"ט בתמוז ה'תרנ"ח24 בדצמבר 1997, כ"ה בכסלו ה'תשנ"ח), הייתה רופאה ישראלית, מהדמויות הבולטות ברפואה הציבורית בישראל.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טובה (טניה) ברמן נולדה ב-9 ביולי 1898 בעיר בילה צרקווה שבמחוז קייב, אוקראינה. האב, יצחק ברמן, היה סוחר עצים, והאם, צפורה פייגה, הייתה עקרת בית. ברמן הייתה הבת השלישית מבין חמשת ילדי המשפחה (שלושה בנים ושתי בנות: בוריה, מוטיה, טניה-טובה, סיומה, סוניה). ההורים גידלו את ילדיהם באווירה יהודית מסורתית, העניקו להם חינוך יהודי בבית, ומגיל שש למדו כולם עם מורה פרטי.

בגיל 7 נדבקה בשָנית (סקרלטינה, מחלת ילדים מידבקת) במגפה שפרצה בעיירה. באחד הפוגרומים במהפכת 1905, נזרקה אבן אל חלון בית המשפחה, והם עברו זמנית אל בית הורי האם במירונובקה, עד יעבור זעם. ב-1906, עזבה המשפחה את תחום המושב בבילה צרקוב והתיישבה בקייב. בשנת 1911 נרקמה עלילת דם נגד תושב העיר, מנחם מנדל בייליס, שהואשם ברצח נער נוצרי; בעקבות המצב הרגיש עזבה המשפחה את קייב זמנית לבית הקיץ של המשפחה, וחזרה לקייב לאחר שנרגעו הרוחות.

בשנת 1914 שמעה ברמן הרצאה של ברכה בן יעקב, חברת קיבוץ דגניה א', על הקמת הקיבוץ, על החלוצים ועל חיי השיתוף. מאז החל לחלחל בה הרעיון לעלות לארץ ישראל.

ברמן התקבלה ב-1915, בגיל 17, ללימודי רפואה בקייב, באוניברסיטת "ולדימיר הקדוש", אחת הפקולטות הוותיקות והגדולות בעיר. למרות שגיל הכניסה לאוניברסיטה עמד על 18 ולמרות המגבלות שהוטלו על מספר היהודים שיכולים ללמוד באוניברסיטה (הנומרוס קלאוזוס), היא התקבלה לשם.

ב-1917 הצטרפה לתנועת "דרור" והתמסרה לפעילות ציונית. ב-1921, לאחר שקיבלה תואר דוקטור לרפואה, בחרו טובה וחבריה לתנועה לעלות לארץ ישראל. הם חצו את הגבול לפולין, אך כשהגיעו לרובנו לא יכלו להמשיך לארץ ישראל עקב הגבלת מספר הסרטיפיקטים לעולים על ידי ממשלת המנדט. רק ב-1923 הגיעה ברמן לעיר הנמל טריאסטה, ומשם באונייה אל חוף בת גלים בחיפה.

בשנתה הראשונה בארץ ישראל, שימשה ברמן רופאה במחנות החלוצים. היא טיפלה בחלוצים בבלפוריה לפני עלותם על הקרקע, לאחר מכן עברה למרפאה בבנימינה ומשם נשלחה לעבוד בבית החולים בצפת. בראשית 1927 יצאה לווינה להשתלמות רפואית והתמחתה ברפואה כללית ובבריאות הציבור. ב-1928 חזרה לארץ והתמנתה ליו"ר ארגון רופאי קופת חולים, תפקיד אותו מילאה עד שנת 1932.

ב-1929 נישאה למרדכי ישורון. לאחר נישואיהם התגוררו במשך שבע שנים בבנימינה ושם גם נולדו ילדיהם: חווה (1931) ויצחק צפל ישורון (1936).

ב-1932 מונתה לראשות המחלקה לרפואה מונעת במרכז קופת החולים, ומילאה תפקיד זה עד שנת 1948. היא פיתחה את רפואת הילדים, עמדה בראש ועדות לתכנון המשפחה והרחיבה את שירותי "טיפת חלב" בקופת החולים. כמו כן, הכניסה את הפיקוח הרפואי לבתי הספר.

בשנת 1948 נבחרה כחברה במרכז קופת חולים וחברה במחלקה המדיצינית, במקומו של ד"ר יוסף מאיר, אשר התמנה למנכ"ל משרד הבריאות. היא שימשה בתפקיד זה עד 1952, אז מונתה ליו"ר המחלקה המדיצינית במרכז קופת חולים ומילאה תפקיד זה עד 1968. בתקופת כניסתה לתפקיד התרחשו גלי עלייה המונית למדינת ישראל, וברמן תרמה בתפקידה למען קליטת העולים. היבט נוסף של העלייה היה קליטת רופאים רבים מבין העולים אל מוסדות קופת חולים, והיא פיתחה תוכניות ונהלים לקליטתם. במהלך השנים השקיעה מאמצים רבים לגיוס רופאים וכוח עזר רפואי לאזורי הספר ולמושבי העולים; בתקופה זו נדרשו תלמידי רפואה להתחייב לשרת ביישוב כפרי או ביישוב ספר למשך תקופה של שנתיים.

בשנים 1962-1986, במקביל לתפקידיה במרכז קופת חולים, עבדה ברמן כמרצה וראש הסקציה לרפואה כללית בפקולטה ללימודי המשך ברפואה באוניברסיטת תל אביב. ב-1963 לקחה חלק בדיון על הצורך בהקמת פקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, וצידדה בהקמתה מתוך מחשבה שמערכת הרפואה בארץ זקוקה לתוספת של 150-250 רופאים בשנה. לאחר מכן פעלה להקמת בית הספר לרפואה בחיפה בשיתוף פעולה עם הטכניון, ולהקמת בית הספר הראשון לרפואת המשפחה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

בשנת 1968, בגיל 70, קיבלה ברמן לידיה את הניהול הרפואי של מוסדות האשפוז של חולים סיעודיים: "בית רבקה" בפתח תקווה ו"בית אברהם הרצפלד" בגדרה.

במאי 1974 פרשה לגמלאות מתפקידיה בקופת חולים, אך עדיין שימשה ראש הסקציה לרפואה כללית בפקולטה ללימודי המשך באוניברסיטת תל אביב. במרץ 1986 העניק ארגון גמלאי קופת חולים לברמן את התואר "יקיר קופת חולים", כאות הערכה לפעילותה במשך עשרות שנים.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מבעיות הרפואה המקדמת בקופת חולים, דפים רפואיים, ינואר-פברואר 1945.
  • על הפיקוח הרפואי של קופת חולים בבתי הספר של המרכז לחינוך ומצב בריאות התלמידים, דפים רפואיים, 1945, עמ' 32-28.
  • בעיות רפואיות בקליטת העלייה, דפים רפואיים, כרך י"ב, חוברת א' (מאי 1953)
  • בפני הרפואה בארץ – לאן?, רפואה, כרך מ"ה, חוברת י' (נובמבר 1953), עמ' 212-211.
  • לבעיית הרופא הכללי והרופא המקצועי, רפואה, יולי 1954
  • הטיפול המונע באם ובילד בשנים 1953-1948, דפים רפואיים, כרך י"ג, חוברת ג' (אוקטובר 1954)
  • התחלואה ביישוב הוותיק ובקרב העולים החדשים אחרי קום המדינה, דפים רפואיים, כרך ט"ו, חוברת א' (מארס 1956)
  • לעתידה של הרפואה המקצועית בארץ, רפואה, כרך נ"ב, חוברת א' (ינואר 1957), עמ' 16-13.
  • לשאלת השינויים המהותיים בעבודה הרפואית של קופת חולים, דפים רפואיים, חוברת ד' (נובמבר 1957)
  • אין תחליף לרופא הכללי: לשאלת מקצוע הרפואה על פרשת דרכים, רפואה, כרך נ"ד, חוברת ג' (פברואר 1958), עמ' 66-65
  • לבעיות העבודה וההכשרה של רופא כללי, דפים רפואיים, כרך י"ח, חוברת ד' (אוקטובר 1959)
  • לבעיות שינוי דפוסי עבודה במרפאה כפרית, דפים רפואיים, יולי 1960
  • לבעיות דפוסי העזרה הרפואית ותכנון כוח אדם רפואי, רפואה, כרך ס', חוברת ה' (מארס 1961), עמ' 155-154
  • ארגון העזרה הרפואית בישראל, דפים רפואיים, כרך כ"א, חוברת א' (ינואר 1962)
  • על בעיות הרפואה הכללית, רפואה, כרך ס"ג, חוברת א' (יולי 1962), עמ' 15-14
  • לשאלת הילודה והיריון בלתי רצוי, דפים רפואיים, כרך כ"א (אוגוסט 1962), עמ' 507-489
  • לבעיות המינהל הרפואי, דפים רפואיים, כרך כ"א (אוגוסט 1962), עמ' 507-489
  • הרפואה הכללית ועתידה, רפואה, כרך ע"א, חוברת י"א (דצמבר 1966), עמ' 400-397.
  • לשאלת ארגון שירות רפואי בארץ, דפים רפואיים, כרך כ"ה, חוברת י"א-י"ב (דצמבר 1966)
  • סיבות הפְניה למרפאה ועבודת רופאי המשפחה, דפים רפואיים, (ספטמבר 1968)
  • סיבות לדרישות האישה להפלה מלאכותית בגלל היריון בלתי רצוי, רפואה, כרך ע"ו, חוברת י' (מאי 1969), עמ' 456-452

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ציפי שחורי-רובין, ד"ר טובה ישורון-ברמן, הגברת הראשונה בממלכת קופת חולים, דקל - הוצאת ספרים, 2013.
  • ניסים לוי, יעל לוי, רופאיה של ארץ-ישראל 1979-1948, איתי בחור - הוצאה לאור, נובמבר 2008.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטה: