טום אוף פינלנד
 | |
| לידה |
8 במאי 1920 קארינה, פינלנד  |
|---|---|
| פטירה |
7 בנובמבר 1991 (בגיל 71) הלסינקי, פינלנד |
| שם לידה |
Touko Valio Laaksonen |
| מקום לימודים |
אקדמיית סיבליוס |
| תחום יצירה |
ציור, איור |
| פרסים והוקרה |
Cross of Liberty, 4th Class (1944) |
| חתימה |
 |
|
tomoffinlandfoundation | |
  | |
טום אוף פינלנד (Tom of Finland, מאנגלית: "טום מפינלנד"; 8 במאי 1920 – 7 בנובמבר 1991) הוא השם שבו נודע טואוקו לאקסונן (Touko Laaksonen), אמן פֶטיש, המוכר הודות ליצירתו ההומוארוטית והשפעתו על התרבות ההומואית בשלהי המאה ה-20.
לאורך ארבעה עשורים יצר 3,500 ציורים ואיורים, רובם הגדול בעיפרון, רובם מתארים גברים הניחנים במאפיינים פיזיים בולטים: חזה מפותח, איברים, ישבנים ואברי מין בעלי ממדים בלתי סבירים. בגדים צמודים, או העדרם, הדגישו מאפיינים אלו, במיוחד את איבר המין הגברי, שהוצג כאלמנט מודגש או נחשף לראווה. ציוריו מציגים לרוב גבר אחד או יותר, במהלך פעילות מינית או לפניה.
ביוגרפיה וקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
טואוקו לאקסונן נולד בקארינה, טורקו, פינלנד. הוא החל לצייר בגיל צעיר, אך ציורים אלו לא שרדו. הוא אמר כי נהג להסתירם תחילה, אך לאחר מכן השמידם כאשר החל את שירותו הצבאי[1]. לאקסונן צייר דמויות של עובדי כפיים פיניים שראה כבר בגיל צעיר. כשברית המועצות תקפה את פינלנד ב"מלחמת החורף", ועם כניסתה של פינלנד בעקבות זאת למלחמת העולם השנייה, גויס לאקסונן לצבא הפיני, שם שירת בתפקידי קצונה. מאוחר יותר ציין לאקסונן כי העניין הפטישיסטי שלו בגברים במדים מקורו בתקופה זו. לאחר המלחמה שב לאקסונן לחיים אזרחיים, עבד בתעשיית הפרסום כגרפיקאי והמשיך לצייר את ציוריו הארוטיים להנאתו הפרטית.
בשנת 1956 שלח לאקסונן אחדים מציוריו למגזין האמריקאי המשפיע Physique Pictorial לפרסום בשם "טום", הנשמע דומה לשמו האמיתי, Touko. עורך המגזין שינה את השם ל"טום אוף פינלנד", כפי שהיה מקובל במגזין[2].
במהרה החלה קהילת ההומואים להתעניין ביצירתו של לאקסונן, ובשנת 1973 הוא החל לפרסם קומיקס ארוטיים והפך לבעל שם גם בעולם האמנות. לאקסונן נודע בעיקר הודות ליצירות הממוקדות בדמויות הומו-גבריות סטריאוטיפיות, כגון חוטבי עצים, שוטרים על אופנועים, מלחים, אנשים עסקים, אופנוענים שריריים ולובשי בגדי עור. "Kake" נחשבת סדרת הקומיקס הבולטת ביותר שלו, ובה שפע דמויות מסוג זה.
יצירות של לאקסונן הוצגו בתערוכות כבר בתחילת שנות ה-70 ובשנת 1973 הוא פרש מעבודתו במשרדי חברת הפרסום MacCann-Erickson. "מאז לבשתי רק ג'ינס והתפרנסתי מציוריי", תיאר את המהפך בסגנון החיים שלו באותה תקופה.
בשנת 1979 ייסד לאקסונן את חברת "טום אוף פינלנד" כדי להפיץ את עבודתו. החברה ממשיכה לפעול גם לאחר מותו, ועוסקת בשימור יצירה אמנותית הומוארוטית והצגתה. בשלהי שנות ה-90 נכנסה החברה לעסקי האופנה על בסיס יצירותיו של לאקסונן, אבל עם מגוון סגנונות עשיר יותר. קו האופנה ניסה לאזן בין ההומוארוטיות בציורים ותעשיית האופנה, והוא הוצג בתערוכות אופנה מרכזיות.
לפני מותו השתתף לאקסונן בסרט תיעודי בשם "Daddy and the Muscle Academy - The Art, Life, and Times of Tom of Finland", בו משולבים ראיונות איתו. המו"ל האירופאי Taschen פרסם מספר אוספים שלו, בהם גם שלוש אנתולוגיות רטרוספקטיביות.
רבים מציוריו מבוססים על תמונות מצולמות, אך אינם העתק מדויק שלהן. ההשראה משמשת להשגת ממד ריאליסטי של תמונה חיה עם תנוחות ומחוות משכנעות, אולם לאקסונן הגזים במתכוון מאפיינים פיזיים והציג אידיאל יופי גברי פרטי, תוך שהוא משלב ריאליזם ופנטזיה. בסרט התיעודי הוא הרחיב בעניין זה, כולל דוגמאות רבות של הציורים לצד התמונות המקוריות.
ביקורת והערכה אמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך חייו ולאחר מכן זכה לאקסונן להערצה אך גם לבוז מצד חלקים שונים של קהילת האמנים. הוא התיידד עם הצלם רוברט מייפלת'ורפ, שעבודתו, המציגה דימויים סאדו מזוכיסטיים ואיקונוגרפיה פטישיסטית, נחשבה אף היא שנויה במחלוקת.
עניין שנוי במחלוקת ביצירת לאקסונן היה הטיפול הארוטי בדמויות גברים במדים נאציים. מדובר בחלק קטן מאוד של היצירה שלו, אבל הצגתן של הדמויות הללו באור מחמיא גרמה לאחדים להסיק שמדובר באמפתיה לנאציזם והן הוסרו מרוב האנתולוגיות שפורסמו לאחרונה. רק מאוחר יותר התנער לאקסונן מכל זיקה לאידאולוגיות נאציות או פשיסטיות. הוא הרבה לצייר גם גברים שחורים, ללא עדות מורגשת להטיה גזעית או פוליטית. אף שניתן למצוא בהם דמיון לקריקטורות גזעניות המציגות את הגבר השחור כבעל און מוגבר, דמויות הגברים הלבנים מוצגות באותו אופן.
מבקרי אמנות חלוקים בדעתם בנוגע ליצירתו של לאקסונן. הטכניקה שלו זיכתה אותו בכינוי "רב אמן עם עיפרון", אבל מצד שני, מבקר של העיתון ההולנדי Het Parool תיאר את עבודתו כ"נטולת הבעה".
שאלה רווחת היא האם דמות ה"סופרמן" שלו (דמויות גבריות בעלות אברי מין ושרירים מוגדלים) היא שטחית או חסרת טעם, או אולי ניתן למצוא ביצירתו מורכבות עמוקה יותר, החותרת תחת הסטריאוטיפים הללו. לדוגמה, מבקרים אחדים מזהים דוגמאות בהן הוענקה לדמויות רכות מסוימת, או חיוכים משועשעים בסצינות המתארות פעילות סאדו-מזוכיסטית.
רבים מעריצים את יצירותיו של לאקסונן כמות שהן, כפי שמתאר זאת רוב מייר, בעליה של חנות בגדי עור וגלריה באמסטרדם, "לא מדובר בנושאים לשיחה, אלא לאוננות".
השפעה תרבותית ומורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
יצירתו של לאקסונן עוררה לחיים ומיסחרה תת-תרבות מחתרתית של בגדי עור שנוצרה לאחר מלחמת העולם השנייה והגיעה לשיאה בשלהי שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80, טרם התפשטות מחלת האיידס בקהילת ההומואים.
מלבושים, סגנון והתנהגות שאומצו על ידי הומואים רבים באותה תקופה נדמה שהם בהשראת יצירותיו (לדוגמה גלן יוז מלהקת אנשי הכפר). אף שמאז אמצע שנות ה-80 סגנון זה פחות פופולרי, יצירתו של לאקסונן עדיין מעניקה השראה לפרסומים הומואיים, בארים, מועדונים וקהילות מקוונות סביב נושא זה. השילוב בין כובע, מעיל עור ושפם הפך סטראוטיפ של הומו בתרבות הפופ במערב (ראו סדרת הסרטים Police Academy).
בשלהי שנות ה-70 שאלה מעצבת האופנה ויוויאן ווסטווד מיצירותיו של לאקסונן לשימוש בחולצות שעיצבה והציגה ב-SEX, החנות שהפעילה עם שותפה, מלקולם מקלארן. את החולצות לבש סיד וישס מלהקת הסקס פיסטולס, והן הפכו מאז חלק מההיסטוריה של תרבות הפאנק.
בשלהי שנות ה-80 יצר האמן ג'י.בי. ג'ונס סדרת ציורים בשם "Tom Girls", ששאלה מעבודותיהם של לאקסונן וויוויאן ווסטווד. הציורים היו בהשראת ציוריו של לאקסונן, אבל הדמויות היו של נערות פאנק, או דמויות נשים מתת-תרבויות אחרות. עם זאת, שלא כמו בציוריו של לאקסונן, ביצירתו של ג'ונס הדמויות הסמכותיות אינן מעוררות יראה. שני האמנים הציגו יחדיו בניו יורק בתחילת שנות ה-90.
בשנת 1999 הוצגו עבודותיו של לאקסונן במכון התרבות הפיני בפריז. המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק רכש אחדות מעבודותיו עבור האוסף הקבוע שלו.
וידאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Ilppo Pohjola (author): Kari Paljakka and Alvaro Pardo (producers): Daddy and the Muscle Academy: Tom of Finland: United Kingdom: Oracle Home Entertainment: 2002
- Duration of Feature: 93 Minutes. Also features frames of Laaksonen's graphic art. Restricted to audiences over eighteen years of age.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל להט"ב | ||
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Hooven, F. Valentine. Tom of Finland: His Life and Times. New York: St. Martin's Press, 1993. ISBN 031209325X
- Ramakers, Mischa. Dirty Pictures: Tom of Finland, Masculinity and Homosexuality. New York: St. Martin's Press, 2001. ISBN 0312205260
- Tom of Finland: The Art of Pleasure. Mischa Ramakers, ed. London: Taschen, 1998, ISBN 3822885983
- Tom of Finland: The Comic Collection. Vol. 1-5. Dian Hanson, ed. London: Taschen, 2005. ISBN 3822838497
- Berndt Arell & Kati Mustola, Tom of Finland: Ennennäkemätöntä - Unforeseen, Like, 2006 ISBN 952471843X
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של טום אוף פינלנד (באנגלית)- אתר "קרן טום אוף פינלנד"
- טום אוף פינלנד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
