טלץ'
| |||||
 | |||||
| מראה העיר ברובעי וניטז'ני מסטו וסטארה מסטו | |||||
| מדינה / טריטוריה |
 צ'כיה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מושל | Vladimír Brtník | ||||
| תאריך ייסוד |
1099  | ||||
| שטח | 24.873079 קמ"ר | ||||
| גובה | 514 מטרים | ||||
| אוכלוסייה | | ||||
| ‑ בעיירה | 5,239 (1 בינואר 2023) | ||||
| קואורדינטות | 49°11′03″N 15°27′10″E / 49.184229941699°N 15.452771068011°E | ||||
| http://www.telc.eu/ | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
| |||||
  | |||||
טלץ' (צ'כית: Telč) היא עיירה בדרום מוראביה שבצ'כיה. העיירה נוסדה במאה ה-13 כמבצר המגן על הצומת שדרכה עברו נתיבי מסחר עמוסים שחיברו בין בוהמיה, מוראביה ואוסטריה. כיום מונה אוכלוסיית העיירה כ-6,000 תושבים, והיא מפורסמת בזכות הארמון בסגנון הרנסאנס שנבנה במאה ה-17 והגן האנגלי הסמוך לו, בכיכר העירונית שהיא כיכר ארוכה עם בנייני בארוק ורנסאנס שלהם גמלונים וארקדות גבוהים. המרכז ההיסטורי של העיירה, לרבות הכיכר, הוכרזו על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשנת 1992.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תאריך הקמתה של טלץ' אינו ידוע בוודאות. בימי הביניים המוקדמים היה יישוב קטן באזור סטארה מסטו, אך האזכור הראשון של העיר במסמך כלשהו הוא רק משנת 1333 לכל המוקדם, שבה הייתה התייחסות לטירה גדולה באזור של העיר. לאחר מכן מוזכרת טלץ' במסמך מ-1339 כתמורה שניתנה על ידי קרל הרביעי ליינדז'יך מהראדץ תמורת הטירה בעיירת הגבול באנוב. הקמת המבנים השונים כגון הטירה והכנסייה מסביב לכיכר המרכזית מיוחסות למנהארט מהראדץ. החל מאמצע המאה ה-14 החלה העיר להתפתח במהירות, קיבלה היתרים מקרל הרביעי להטיל עונש מוות ולערוך ירידים שנתיים, אך במקביל סבלה משורה של אסונות כגון שרפה גדולה ב-1386 ומהמלחמות ההוסיטיות. במאה ה-15 הוענקו לטלץ' זכויות נוספות כגון הזכות להקים מבשלת שיכר ולמכור מלח.
טלץ' והטירה שלה המשיכו לשגשג תחת שלטונו של איש האצולה זכריאס מהראדץ, שנטה לסגנון אדריכלות הרנסאנס ושיפץ מחדש את הטירה הגותית ברוח זו וחיבר אותה לשאטו חדש שנבנה אף הוא בסגנון רנסאנסי. הבנאים שהובאו מאיטליה עבדו גם אצל סוחרי העיר, שיפצו את בתיהם הגותיים ובנו אותם מחדש עם חזיתות וארקדות. תנופת הבנייה באותה תקופה כללה גם את הקמתם של בריכות מים ובית חולים. זכריאס מת ללא יורשים זכרים. יורשו היה וילם סלאבאטה, שהיה בעלה של לוצי אוטיל, אחותו של זכריאס. תקופת שלטונה של משפחת סלאבאטה הייתה במקביל למלחמת שלושים השנים, במהלכה ספגה טלץ' נזקים רבים מהצבאות של שוודיה ושל האימפריה הרומית הקדושה ואף הייתה נתונה לשלטון כיבוש קצר-ימים ב-1645. אף שהגברים למשפחת סלאבאטה שלטון בטירה ובעיירה, נודעה גם השפעה חשובה לרוזנת פרנטישקה ממגאו, אלמנתו של השליט יאצ'ים. פרנטישקה הביאה לעיירה חברים אחדים מהמסדר הישועי, ב-1655 בנתה עבורם מכללה ישועית בסמוך לטירה וכעבור שנתיים הקימה עבורם כנסייה חדשה. תמיכתה בישועים נמשכה גם בשנים הבאות, והיא הקימה עבורם מבנים ומוסדות נוספים. שלטונה של משפחת סלאבאטה הסתיים מאחר שגם לה לא היו יורשים זכרים לאחר מות יאן קארל יאצ'ים, בנה האחרון של פרנטישקה.
המשפחה שירשה את הסלאבאטים הייתה משפחת ליכטנשטיין-קסטלקורן. השליט הראשון והיחיד ממשפחה זו, פרנטישק אנטונין, בנה את הכנסייה המקומית על שם יאן מנפומוק והרחיב את קפלת וויטצ'ך הקדוש, אך בדומה לשליטים הקודמים של טלץ' הוא מת ב-1761 ללא יורשים ממין זכר. יורשו היה קרובו הרחוק הרוזן אלויס מפודסטאטסקי, שייסד שושלת שליטים ששלטה בטלץ' עד 1945 עת גורשה המשפחה לאוסטריה. שליטי העיר בתחילת המאה ה-18 דיכאו את התושבים המקומיים, אך למרות זאת מעמד הביניים המקומי החל לצבור כוח ועשירי העיר מימנו תנופת בנייה שבמסגרתה הוקמו קפלות חדשות, פסלים ומזרקות ציבוריות. במחצית השנייה של המאה הושפעה טלץ' מהרפורמות של הקיסר ההבסבורגי יוזף השני, שכללה ביטול מוסדות דת, חיזוק השלטון המרכזי דובר הגרמנית וגרמניזציה כוללת של חיי העיר.
בתחילת המאה ה-19 חוותה טלץ' תנופת תיעוש. בחצר סלאבאטה שבטירת טלץ' הוקם מפעל לייצור אריגים, שבשיא פריחתו העסיק למעלה מ-600 עובדים. במחצית השנייה של המאה החלה טלץ' למלא תפקיד פעיל יותר בפוליטיקה הלאומית של דרום-מערב מוראביה, וראשוני בתי הספר שהוקמו בה ב-1852 הובילו בזכות המורים שבהם להקמת איגודים שונים. לאורך ההיסטוריה שלה הייתה טלץ' מבודדת יחסית מבחינה גאוגרפית, וזאת עד לבנייתה ב-1898 של מסילת רכבת שחיברה בין טלץ' ובין קוסטלץ. טלץ' המשיכה להתפתח מבחינה כלכלית ותרבותית, אך למרות זאת המרכז ההיסטורי של העיר לא השתנה במידה רבה ממראהו בימיו של זכריאס. אזור זה אף הוכרז על ידי אונסק"ו ב-1992 כאתר מורשת עולמית.
הכיכר המרכזית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכיכר המרכזית מתוחמת על ידי בתי מגורים הבנויים בסגנון בארוק ורנסאנס, והיא המוקד העיקרי של מרכזה ההיסטורי של טלץ'. הסגנון המקורי של בתי הכיכר עם בנייתם כבתי מסחר היה הסגנון הגותי, ומרביתם השתמר התכנון המקורי של קומת הקרקע והקומה הראשונה. הכניסה מהכיכר אל הבתים הייתה דרך שער עם משקוף אבן וקשת, שהשתמרה בחלק מהבתים בכיכר. אולם הכניסה של הבתים היה בדרך כלל בעל תקרה בצורת קמרון, ואורכו היה ברוב המקרים כשני שלישים מאורכו הכולל של הבית שעמד בדרך כלל על 8.25 עד 10 מטרים. רוחב אולם הכניסה היה מגוון, ורוחבם הכולל של הבתים היה כשלושים מטרים. מאולם הכניסה הדיירים היו יכולים להגיע לכל חלקי הבית האחרים. במאה ה-15 נקבעה תוכנית מתאר אחידה שלפי נבנו לבתים חזיתות, גמלונים וארקדות. חלק מחזיתות הבתים נבנו מחדש במאות השנים הבאות ולא שמרו על המראה הרנסאנסי המקורי שלהן, וכיום רוב החזיתות והגמלונים מעוצבים בסגנון בארוקי ובסגנונות אחרים.
להלן דוגמאות אחדות לתפקידם של אחדים מבתי הכיכר:
- בית מספר 2: הוקם ב-1655 כהוסטל ישועי, ולאחר ביטול זכויות המסדר ב-1773 הפך לקסרקטין צבאי. החל מ-1883 שימש בתי ספר שונים, וכיום הוא חלק מקמפוס האוניברסיטה המקומית. קמפוס האוניברסיטה עושה שימוש גם בבית מספר 3, שהחל מסוף המאה ה-17 שימש בתי ספר שונים.
- בית מספר 10: בית זה משמש כיום כבית עיריית טלץ', והוא בנוי על שתי חלקות אדמה שסומנו עוד בימי הביניים. מראהו של בית העירייה כיום כמעט ולא השתנה מאז 1574. בית העירייה הוא אחד המבנים החילוניים היחידים במרכז אירופה שבו הפילסטרים בחזית הבניין משתרעים לכל אורכה.
- בית מספר 15: בית שחלונותיו הממוקמים באזור שבין שולי הפילסטרים מעוצבים בסגנון זהה לחלונות של הקומה הראשונה. ב-1952 התגלה ונחשף מחדש ציור סגרפיטו בחזית הבניין, שלו מוטיבים תנ"כיים וציור של מראה הבית המקורי.
- בית מספר 59: בבית זה השתמרה החזית הבארוקית שנבנתה ברבע האחרון של המאה ה-18. הפילסטרים העגולים והאנכיים משתרעים לכל אורך הבניין, ובראשם נבנתה ואזה.
- בית מספר 61: בית זה נרכש ב-1532 על ידי האופה המקומי מיכאל, שלימים התמנה לראש המועצה המקומית. במסגרת השיפוצים שערך במקום ב-1555 הוא הורה לייצר סגרפיטו שתיאר את מלחמות המנהיגים המתוארים בתנ"ך. בחלק מעמודי הארקדה גולפו צלחות אבן הנושאות את חתימת האמן שבנה אותן, וככל הנראה היה זה אותו אמן שעבד על השאטו של הטירה.
הטירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
טירת טלץ' היא הסמל המרכזי של העיירה, והחלק הפנימי שלה השתמר במידה רבה ועוצב על ידי אדריכלים מאיטליה. הטירה נבנתה במקור כטירה גותית, ובתקופת שלטונו של זכריאס מהראדץ שונתה המראה שלה למראה רנסאנסי. זכריאס ירש את נחלותיו במוראביה מאביו, אדם הראשון. ב-1551 הוא ביקר בג'נובה ביחד עם אצילים צ'כים נוספים, ובדיווח על אותו מסע הוא מוזכר כאציל הרביעי בחשיבותו. זכריאס התרשם לחיוב מסגנון הרנסאנס האיטלקי, ועם חזרתו החל לבנות מחדש את בית מגוריו ברוח זו. שיפוץ הטירה והפיכתה לטירה רנסאנסית התבצע בשני שלבים, אך למרות זאת חלקים מהקמרונות והקישוטים המקוריים בשאטו של הטירה השתמרו. שיפוץ הטירה על חלקיה השונים היה כרוך בהוצאות כספיות ניכרות, שהיו אפשריות הודות למצב הכלכלי הטוב ששרר בנחלותיו של זכריאס, ובעיקר הודות לרווחים הגבוהים ממכרות הכסף שניתנו לזכריאס כנדוניה במסגרת נישואים לקטרינה מוולנשטיין. עבודות השיפוץ בוצעו בטירה בעיקר ב-1553, השנה שבה נישאו זכריאס וקטרינה.
החדר הגדול ביותר בטירה הוא אולם הזהב, המשתרע לכל אורכו של אחד מאגפי ארמון הרנסאנס הצפוני. בארמון זה נמצא גן נוי המוקף בארקדות נמוכות. עבודות הבנייה הסתיימו עם הקמתה של קפלת כל הקדושים ב-1580. מראה הטירה כמעט ולא השתנה מאז עבודות הבנייה הללו, ולפיכך טירת טלץ' היא אחת הטירות הצ'כיות והמורבות היחידות שנבנו בסגנון הרנסאנס ולא השתנו. הטירה עברה תמיד בירושה. בתחילת המאה ה-17 הייתה טלץ' בבעלותה של משפחת סלאבאטה, שאחת מבנותיה, לוצי אוטיל, נישאה לווילם סלאבאטה. חלק מהציורים שצוירו בתקופת שלטונם עדיין תלויים על קירות הטירה, לרבות דיוקנאות של הזוג. בקרבת השאטו שוכנת כנסיית ישו הישועית הבנויה בסגנון בארוקי, שהיא עדות לשאיפתה של משפחת סלאבאטה להמיר את דתם של תושבי העיירה לנצרות קתולית. המשפחות האחרונות שהחזיקו בבעלות על הטירה לא ביצעו בה שינויים משמעותיים כלשהם, והתמקדו יותר בפיתוח הפארק.
יהדות טלץ'[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראו את הספר: טלץ', מאת: יחזקאל הרפנס, הוצאת ספרים פלדהיים, ירושלים, שנת תש"ן.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של טלץ'- האתר הרשמי של טירת טלץ' (אורכב 09.09.2012 בארכיון Wayback Machine) (באנגלית)
