טרי יוראת'

טרי יוראת'
	טרי יוראת', 1988
מידע אישי
לידה	27 במרץ 1950 (בן 74); קארדיף שבויילס, הממלכה המאוחדת
שם מלא	טרנס צ'ארלס יוראת'
גובה	1.83 מטר
עמדה	קשר התקפי
מועדוני נוער
	לידס יונייטד
מועדונים מקצועיים כשחקן*
נבחרת לאומית כשחקן
קבוצות כמאמן
1986–1989; 1988–1993; 1989–1990; 1990–1991; 1994–1995; 1995–1997; 2001–2002; 2008–2009	סוונסי סיטי; ויילס; ברדפורד סיטי; סוונסי סיטי; קארדיף סיטי; לבנון; שפילד ונסדיי; מרגייט
	* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

טרנס צ'ארלס "טרי" יוראת' (נולד ב-27 במרץ 1950^[2]^[3] בגראנגטאון, קארדיף, ויילס) הוא כדורגלן עבר, והיה מאמן של קבוצות ונבחרות.

יוראת' שיחק עבור לידס יונייטד, קובנטרי סיטי, טוטנהאם הוטספור, ברדפורד סיטי, סוונסי סיטי והנבחרת הולשית. לאחר פרישתו הפך למאמנם של המועדונים ברדפורד סיטי, סוונסי סיטי, קארדיף סיטי, שפילד ונסדיי, וכן עוזר מאמן בהאדרספילד טאון. בנוסף אימן את נבחרת ויילס ונבחרת לבנון.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוראת' החל כחניך בלידס יונייטד, וחתם על חוזה מקצועני במועדון בגיל 17. יחד עם שחקנים נוספים בקישור של לידס באותה תקופה, כגון מיק בייטס וטרי היביט, הוא התקשה לבסס את עצמו אל מול הציוות המועדף על מאמנה של לידס דאז, דון ריווי בקישור הקבוצה בדמותם של בילי ברמנר וג'וני ג'יילס. בין השנים 1967 ל-1972 רשם יוראת' כ-14 הופעות ליגה בלבד במדיה של לידס.

לידס יונייטד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1972/1973 בשל פציעות והרחקות, הצליח יוראת' לבסס את עצמו כשחקן הרכב קבוע. עונתו הראשונה כשחקן הרכב הסתיימה כשלידס סיימה פעמיים כסגנית, פעם בהפסד בגמר הגביע האנגלי, 1-0 מול סנדרלנד, ובהפסד נוסף, גם הוא בתוצאה 1-0 למילאן בגמר גביע מחזיקות הגביע השנוי במחלוקת שהתקיים בסלוניקי ביוון. יוראת' זכה לבסוף בתואר האליפות עם לידס בעונה העוקבת, בה היה שחקן מפתח בקבוצה. הוא היה השחקן הולשי הראשון ששיחק בגמר גביע אירופה לאלופות בו הפסידה לידס 2-0 לבאיירן מינכן במשחק שנסיבותיו שנויות במחלוקת.

דון ריווי עזב את לידס בתום עונת האליפות והתמנה למאמן נבחרת אנגליה, ומחליפו בתפקיד, ג'ימי ארמפילד החליט לוותר על שירותיו של יוראת' ב-1976, והוא נמכר לקובנטרי סיטי תמורת כ-125,000 ליש"ט. יוראת' הופיע במדי לידס כ-120 פעמים בהן הבקיע 10 שערים.

קובנטרי סיטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוראת' היה קפטן קובנטרי סיטי באחת העונות הבודדות של המועדון בצמרת הליגה הראשונה בה בילתה את העונה כולה בין 10 הראשונות. בהובלתם של צמד החלוצים הפוריים של המועדון, איאן ואלאס ומיק פרגוסון, שחקן הכנף האגדי טומי האצ'ינסון, והמגינים התוקפים גרהאם אוקיי ובובי מקדונלד, סיימה הקבוצה את עונת 1977/1978 במקום השביעי, כשהיא מחמיצה במעט השתתפות באירופה. עם יוראת' בשורותיה כללה קובנטרי בנוסף מספר שמות שזכורים לאוהדי המועדון עד היום כגון אלן גרין, מקדונלד, ומיק קופ. ניצחון ביתי מרשים, 4-5 מול נוריץ' סיטי בחג המולד של 1977 עדיין חקוק בזיכרונם של אוהדי הקבוצה.

יוראת' שיחק במדי קובנטרי במשך 3 שנים, במהלכן הופיע במדיה כ-99 פעמים והבקיע 3 שערים. במשך רוב תקופה זו הוא שימש כקפטן. ב-1979 עבר יוראת' לטוטנהאם תמורת כ-300,000 ליש"ט, ואז עבר ב-1981 לתקופה קצרה לקבוצת ונקובר וייטקאפס בה ערך כ-59 הופעות והבקיע 4 שערים בשתי עונותיו במועדון.

קריירה בינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוראת' ערך את הופעתו הראשונה מבין 59 במדי נבחרת ויילס מול נבחרת איטליה ב-1970, ושמר על נוכחות קבועה בסגל הנבחרת עד 1981. הוא שימש כקפטן ב-42 משחקים.

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1982 הצטרף יוראת' כשחקן ועוזר מאמן לברדפורד סיטי. הוא נפצע במהלך שרפה שפרצה באצטדיון הקבוצה ב-1985, כשנאלץ לקפוץ מחלון בעת שסייע לפנות אוהדים שנכחו בבר במקום. ב-1986 מונה למאמנה של סוונסי סיטי, שם ערך את הופעתו האחרונה כשחקן. הוא הוליך את המועדון לעלייה מהליגה הרביעית אל השלישית בתום עונת 1987/1988. ב-1989 הוא מונה למאמן ויילס במשרה חלקית, כשלבסוף הפך למאמן קבוע בעת שעדיין אימן את סוונסי. הדבר עורר מחלוקת במועדון, ויוראת' עזב לבסוף והתמנה למאמנה של ברדפורד. הוא פוטר מאימון הקבוצה לאחר שנה אחת בלבד בתפקיד וחזר לאמן את סוונסי.

ב-1991 לאחר רצף של 9 הפסדים רצופים עזב יוראת' את סוונסי בפעם השנייה, והתרכז באימון נבחרת ויילס. הוא נחשב לפופולרי בין שחקני ואוהדי ויילס והוליך את הנבחרת לניצחונות על נבחרת ברזיל ב-1990, ועל מחזיקי גביע העולם, נבחרת גרמניה ב-1991 במסגרת מוקדמות יורו 1992. תחת ניהולו השיגה ויילס את מה שהיה אז הדירוג הגבוה ביותר שלה מאז ומעולם בפיפ"א כשהגיעה למקום ה-27 באוגוסט 1993, והייתה קרובה להעפיל למונדיאל 1994. שלב המוקדמות נפתח בצורה לא טובה עכור נבחרת ויילס עם תבוסה במשחק חוץ 5-1 לנבחרת רומניה. עם זאת יוראת' הצליח להפוך את מצב העניינים עם ניצחונות על נבחרת איי פארו, נבחרת בלגיה ונבחרת קפריסין. במשחק האחרון במוקדמות הייתה ויילס חייבת לנצח את רומניה, אך פנדל שבעט פול בודין פגע במשקוף במצב של 1-1 ורומניה ניצחה בתוצאה 2-1. בעקבות הכשלון לא חודש חוזהו של יוראת' בנבחרת, דבר שהכעיס רבים מאוהדי ויילס. ג'ון טושאק שהיה מאמן ריאל סוסיאדד מונה כמאמן זמני, אך הוא התפטר לאחר משחק אחד בלבד, הפסד 3-1 לנבחרת נורבגיה כשאוהדי ויילס המתוסכלים עדיין מפיטוריו של יוראת' מלווים את הנבחרת בשריקות בוז כשירדה מנוצחת.^[4]

יוראת' הצטרף לקארדיף סיטי כמנכ"ל ב-1994 לאחר ספקולציות שיהפוך למנג'ר מידלסבורו במאי אותה שנה^[5] והחל את הקדנציה שלו במועדון בנובמבר לאחר שהמנג'ר אדי מיי עזב את המועדון, אך פוטר במרץ 1995 כאשר המועדון היה בדרך לירידת ליגה, כאשר אדי מאי חזר לתפקיד אך לא הצליח למנוע את ירידת הקבוצה. באפריל אותה שנה^[6] התמנה למאמן נבחרת לבנון, ועזר לה לעלות כ-60 מקומות בדירוג פיפ"א העולמי לפני שעזב ב-1997.^[7] בין השנים 1997 ל-2000 שימש כמאמן בהאדרספילד טאון וב-ברדפורד סיטי, ואז הצטרף כעוזר מאמן לשפילד ונסדיי. בעקבות פיטורי מאמן הקבוצה, פול ג'ול, הפך יוראת' למאמנה ב-2001, אך התפטר ב-2002 לאחר רצף של 5 הפסדים ב-6 משחקים שהציב את המועדון באזור הירידה. ביוני 2008 חזר יוראת' לכדורגל כשמונה למנהל בקבוצה החצי מקצוענית, מרגייט,^[8] שבה שיחקו אחיו דאי ואחיינו, דין. בנובמבר 2008 מונה יוראת' למאמן הקבוצה, אך התפטר בספטמבר 2009 עקב רצף תוצאות מאכזבות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא טרי יוראת' בוויקישיתוף

פרופיל, באתר Transfermarkt
פרופיל, באתר National Football Teams
פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Rollin, Jack, ed. (1981). Rothmans Football Yearbook : 1981–82. London: Queen Anne Press. p. 356. ISBN 0-362-02046-9. OCLC 868301130.
^ "Terry Yorath's Cardiff pride ahead of Champions League final" (באנגלית בריטית). 2017-05-13. נבדק ב-2019-01-29.
^ Honeyball, Interview by Lee (2005-03-06). "Triumph and despair: Terry Yorath". The Observer (באנגלית בריטית). ISSN 0029-7712. נבדק ב-2019-01-29.
^ Hughes, Dewi (12 בנובמבר 2004). "Time for Toshack to deliver". BBC Sport. BBC. נבדק ב-12 בנובמבר 2004. {{cite news}}: (עזרה)
^ Shaw, Phil (3 במאי 1994). "Football: Lawrence leaves Middlesbrough". The Independent. London. {{cite news}}: (עזרה)
^ FIFA.com. "Terry Yorath leads the Lebanon revival". Fifa.com (באנגלית בריטית). אורכב מ-המקור ב-11 ביוני 2020. נבדק ב-2020-07-10. {{cite web}}: (עזרה)
^ "Leeds United F.C. History". Ozwhitelufc.net.au. נבדק ב-2020-07-10.
^ "Yorath lands Margate supremo role". BBC Sport. 2 ביוני 2008. נבדק ב-3 ביוני 2008. {{cite news}}: (עזרה)

[1] Rollin, Jack, ed. (1981). Rothmans Football Yearbook : 1981–82. London: Queen Anne Press. p. 356. ISBN 0-362-02046-9. OCLC 868301130.

[2] "Terry Yorath's Cardiff pride ahead of Champions League final" (באנגלית בריטית). 2017-05-13. נבדק ב-2019-01-29.

[3] Honeyball, Interview by Lee (2005-03-06). "Triumph and despair: Terry Yorath". The Observer (באנגלית בריטית). ISSN 0029-7712. נבדק ב-2019-01-29.

[4] Hughes, Dewi (12 בנובמבר 2004). "Time for Toshack to deliver". BBC Sport. BBC. נבדק ב-12 בנובמבר 2004. {{cite news}}: (עזרה)

[5] Shaw, Phil (3 במאי 1994). "Football: Lawrence leaves Middlesbrough". The Independent. London. {{cite news}}: (עזרה)

[6] FIFA.com. "Terry Yorath leads the Lebanon revival". Fifa.com (באנגלית בריטית). אורכב מ-המקור ב-11 ביוני 2020. נבדק ב-2020-07-10. {{cite web}}: (עזרה)

[7] "Leeds United F.C. History". Ozwhitelufc.net.au. נבדק ב-2020-07-10.

[8] "Yorath lands Margate supremo role". BBC Sport. 2 ביוני 2008. נבדק ב-3 ביוני 2008. {{cite news}}: (עזרה)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]