יאנוש דמיאניץ'
 | |
| דיוקן בליטוגרפיה מאת אלק סאמושי | |
| לידה |
8 בדצמבר 1804 Sunja, Sisak-Moslavina County, קרואטיה  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
6 באוקטובר 1849 (בגיל 44) ארד, האימפריה האוסטרית |
| מדינה |
הונגריה |
| כינוי | שם לידה: Јован Дамјанић |
| בן או בת זוג |
אמיליה צ'רנוביץ' |
| דרגה |
גנרל |
| פעולות ומבצעים | |
|
קרב אישאסג | |
  | |
יאנוש דמיאניץ' (במקור - יובן דמיאניץ'; בהונגרית: Damjanich János, בסרבית: Јован Дамјанић; 8 בדצמבר 1804, סטראז'ה – 6 באוקטובר 1849, ארד) היה גנרל הונגרי ממוצא סרבי, נחשב לאחד הגיבורים הלאומיים של הונגריה בתקופת "אביב העמים".
רקע משפחתי ושנותיו המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
יובן דמיאניץ' נולד במשפחה סרבית נוצרית אורתודוקסית בכפר לגרדורף, סטראז'ה בסרבית ובהונגרית (Straža,Strázsa)[1] באזור הספר הצבאי של האימפריה האוסטרית, בחלק המערבי של חבל באנאט, בימינו בסרביה. לפי דעות אחרות, נולד בסטאזה, אז בספר הצבאי הקרואטי, כיום חלק מסוניה, בחבל באניה שבקרואטיה.[2] אביו היה קצין בצבא האוסטרי ואמו הייתה בתו של הגנרל טבורוביץ'. גם יובן, בהונגרית יאנוש, דמיאניץ', בחר בקריירה צבאית. למד בבית הספר הצבאי בטמשוואר (טימישוארה). בשנת 1820 היה צוער במשמר הגבול. בגיל 40 הועלה לדרגת קפטן (סרן). באפריל 1848 שובץ כקצין של רגימנט הרגלים ה-61 של הצבא האוסטרי שבסיסו היה בטמשוואר. בפיקודו של הגנרל היינאו נשלח עם יחידת גרנדירים לאיטליה בה פרץ מרד נגד הכיבוש האוסטרי.
בצבא המהפכני ההונגרי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקרבות בבאנאט ובוויבודינה (אוקטובר 1848 - ינואר 1849)[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלכתחילה דבק דמיאניץ' ברעיונות המהפכניים של הליברלים ההונגרים בראשות לאיוש קושוט. בשובו להונגריה, עם פריצת מהפכת 1848 בהונגריה קודם לדרגת מייג'ור (רב-סרן) בפלוגה 3 הונבד בסגד, הידועה כ"הנוצות הלבנות". כשסרבים בוויבודינה ובבאנאט מרדו בממשלה ההונגרית, בגלל דחייתה את השאיפות הלאומיות שלהם, הוא עמד בראש המתגייסים הסרבים לרגימנט "הכובעים האדומים" שלחמו נגדם. עמדתו זו הדביקה לו דימוי של בוגד בבני עמו.
ב-14 ביולי 1848 ניהל קרבות קשים נגד המורדים הסרבים בסנט טומאש (כיום סרבובראן). ב-13 באוקטובר הצליח להדוף מתקפה סרבית באובצ'ה (בצ'י), טרקבצ'ה (נובי בצ'יי) ובווליקו קיקינדה. ב-9 בנובמבר הוביל מתקפה מוצלחת על העמדות הסרביות בוורשץ ובלגרדורף/טאבורפאלווה, שם השתתפו בלחימה גם ההיידוקים של שאנדור רוז'ה. בנובמבר 1848 הועלה לדרגת קולונל. דמיאניץ' הצטיין בהמשך בקרבות באליסברוּן (אליבּוּנאר) וורשץ ובדצמבר הביס את הגנרל הסרבי סטפאן שופליקאץ בסמוך ליארקובאץ. ב-16 בינואר 1849 מונה למפקדו של הקורפוס הצבאי השלישי באזור האמצעי של הנהר טיסה וקנה במהרה שם של האמיץ בחיילי הונגריה.
במרץ 1849, מול מתקפת הפלדמרשל וינדיש-גרץ, חיסל דמיאניץ' חטיבה אוסטרית בסולנוק, ניצחון שנחשב להישגו הצבאי המזהיר ביותר. בעקבות ניצחון זה הועלה לדרגת גנרל. נבחר לחבר בפרלמנט ההונגרי מטעם אזרחי סולנוק, אך לא הסכים לקבל את הכבוד. בהמשך מילא תפקיד מוביל במתקפה הכללית אל עבר בודה בפיקודו של הגנרל ארתור גרגיי (Görgey).
הקרבות בהורט ובהטוון, יחד עם מאבק הדמים באישאסג (Isaszeg) הביאו לו שוב תהילה. בסקירת החילות ביישוב גדלה (Gödöllő) הביע ראש הממשלה ההונגרית, לאיוש קושוט, את הוקרתו לגדודיו של דמיאניץ' והסיר את כובעו לכבודם.
בראש אחת משלוש החטיבות שבפיקודו של גרגיי, נכנס דמיאניץ' באפריל 1849 לעיר ואץ. ב-19 באפריל 1849 ניצח את האוסטרים בנאג'סאלו ושחרר את המבצר של קומארום.
פציעתו עם שבר ברגל בתאונה מנעה ממנו להשתתף בקרבות בחלק המכריע של מלחמת ההונגרים נגד השלטון ההבסבורגי, כשהממשלה המהפכנית ההונגרית נאלצה לנטוש את הבירה, בודה, בשנית. אחרי שהחלים הסכים לפקד על המבצר של ארד בדרום-מערב טרנסילבניה. נצור על ידי הרוסים מצפון ועל ידי האוסטרים מדרום וממערב, דמיאניץ' הצהיר שהוא מוכן להסגיר את עצמו אפילו לפלוגת קוזקים אחת, אך יילחם עד הסוף מול צבא אוסטרי שלם. לבסוף הסגיר את עצמו לידי הגנרל הרוסי דמיטרי בוטורלין. הרוסים העבירו אותו לידי האוסטרים ודמיאניץ' הפך לאחד מ-13 הגנרלים ההונגרים שנידונו למוות והוצאו להורג בארד ב-6 באוקטובר 1849, הידועים כ"המעונים הקדושים של ארד". היה האחרון שבין המוצאים להורג ומילותיו האחרונות בהונגרית היו:
הייתי בטוח שאהיה האחרון, מפני שהייתי הראשון בקרב. אמיליה מסכנתי! תחי המולדת!
הוצא להורג בתלייה.
יאנוש דמיאניץ' היה נשוי החל משנת 1847 לאמיליה צ'רנוביץ', בת של פרטו צ'רנוביץ', שופט ואחד מעשירי האזור ארד, סרבי במוצאו. פטרו צ'רנוביץ' שילם שוחד על מנת להעביר בחשאי את הגופה של דמיאניץ' ולקבור אותו בסתר באחוזתו ביישוב מאצ'ה. בשנת 1864 דחו הרשויות האוסטריות את בקשת האלמנה לאפשר לכומר הכפר לערוך את קבורתו של דמיאניץ' בקבר המשפחתי.[3]
דמות שנויה במחלוקת בקרב הסרבים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעוד ההונגרים, כולל אלו מוויבודינה, מחשיבים אותו לגיבורם, בקרב הסרבים יש המחשיבים אותו לבוגד, מפני שלחם לצד ההונגרים נגד כוחות סרבים שלחמו לצד הצבא ההבסבורגי. לכן כונה בידי הסרבים "ljuta guja, srpski izdajica" ("נחש טורף, בוגד סרבי"). הם טוענים שהוא אמר פעם כי "לסרבים אין זכות קיום. לא אשקוט עד שאחרון הסרבים עלי אדמות ימות ואחר כך, אהרוג את עצמי". מקורות אחרים מציינים שלהפך, היה דמיאניץ' סרבי גאה.[4]
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ב-6 באוקטובר 1881 - נחנך בעיר ארד, בככר הקרויה כיום "של 13 המרטירים" אובליסק לזכר 13 הגנרלים שהוצאו להורג בארד ב-1849, ביניהם גם דמיאניץ'. בשנת 1974 הוצמד לאובליסק לוח דו-לשוני והועברו לכאן שאריותיהם של הגנרלים, כולל אלו של דמיאניץ' שהובאו מן הכפר מאצ'ה.
- ב-1890 - נחנכה אנדרטת "החירות" בככר החירות בארד, גם היא מוקדשת לזכרם של 13 הגנרלים. על הכן שלה הונחו תמונותיהם. אנדרטה זו שהזכירה גם את 13 המחוזות של "הונגריה רבתי" הוסרה על ידי שלטונות ממלכת רומניה בשנת 1924. בשנת 2004 היא הוחזרה במקום המקורי באישור שלטונות רומניה, בטקס ממשלתי בו השתתפו ראשי הונגריה וראשי הציבור ההונגרי ברומניה.
- בעיר סולנוק בהונגריה נפתח מוזיאון ע"ש יאנוש דמיאניץ'.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Milan Tutorov, Banatska Rapsodija, Novi Sad, 2001.
- Damjanich levelei feleségéhez 1910. (מכתבים לאשתו)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הלקסיקון פאלאס A Pallas Nagy Lexikon כרך 4,בודפשט 1897-1893
- טמאש טריאן - על יאנוש דמיאניץ'- באתר ההונגרי "רוביקון", 8.12
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ לקסיקון פאלאס כרך 4
- ^ Österreichisches Biographisches Lexikon 1815–1950, 168. old הלקסיקון הביוגרפי האוסטרי 1950-1815 עמ' 168
- ^ אתר הכנסייה האורתודוקסית במאצ'ה
- ^ Vasilije Krestić - Srbi i Mađari u revoluciji 1848-1849. godine. Srpska akademija nauka i umetnosti. p. 150 1980
