יגאל שוורץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יגאל שוורץ
לידה 17 באוגוסט 1954 (בן 69) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי ספרות ובלשנות
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט גרשון שקד עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט תמר הס-סגמן, זהבה כספי, בתיה שמעוני, זיקינג זונג, אליסה קרנדינה, יפעת הכט, מעין הראל, שלומית זערור, יחיל צבן, מיכל גולדוויכט, מיכל ווזנר, אורית מיטל, גיש עמית, הדס שבת-נדיר, מאירה טורצקי, טלי לטוביצקי, חן שטרס, נירית קורמן, חן בר-יצחק, דקל שי-שחורי, תמי ישראלי, רינה ברוך, עלמה כהן ורדי, מי-טל נדלר, יפתח אשכנזי, תמר סתר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מגדל מים ובית מגורי משפחת שוורץ ליד כפר אז"ר.
בית משפחת שוורץ בפרדס גוט ליד כפר אז"ר

יגאל שוורץ (נולד ב-17 באוגוסט 1954) הוא פרופסור מן המניין לספרות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. מאז 2007 עובד גם כעורך ספרות בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוורץ נולד בשנת 1954 בישראל, בן לקטרינה (ברכה) ובלה (בן-ציון), ניצולי השואה מהונגריה. המשפחה התגוררה בבית ששכן בלב פרדס גדול (פרדס גוט)[1] במזרחה של רמת גן, ליד כפר אז"ר. שוורץ למד בבית הספר היסודי "ארנון" ברמת גן, בפנימייה הצבאית שליד גימנסיה הרצליה ובתיכון "בליך" ברמת גן[2]. מכיתתו יצאו גם הפרופסורים לספרות ישעיהו שן (אוניברסיטת תל אביב) ודוד פישלוב (האוניברסיטה העברית).

דחה בשנה את שירותו בצה"ל, ובתקופה זו עבד עם חבורות רחוב בנתיבות. לאחר השירות בצה"ל החל ללמוד ספרות ולשון עברית, יחסים בינלאומיים ובלשנות באוניברסיטה העברית[2]. במקביל ללימודיו לתואר ראשון ושני ניהל את בית עגנון ולימד בגימנסיה רחביה.

בשנת 1985, לאחר שסיים את לימודי התואר השני, מונה לעורך בהוצאת כתר[2], תפקיד שבו כיהן עד 1994. לפני כניסתו לתפקיד מיעטה הוצאת כתר להוציא לאור ספרות עברית ופרסמה ספרים פרי עטם של סופרים מוכרים אחדים, בהם יצחק בן-נר, רות אלמוג, שולמית לפיד ויהושע בר-יוסף. הצטרפותו של שוורץ חוללה שינוי והוא ערך סופרים רבים, בתחילה ללא מסגרת סדרתית ולאחר מכן ייסד את סדרת "צד התפר". במסגרת סדרה זו ראו אור ספרים של סופרים קנוניים (עמוס עוז, אהרן אפלפלד, רות אלמוג, יצחק בן-נר ואחרים), לצד סופרים שהיו בתחילת דרכם וזכו להכרה רחבה בהמשך דרכם (יואל הופמן, דן בניה סרי, אברהם הפנר, דוד שיץ, צרויה שלו[3], אמנון נבות, איתמר לוי, מירה מגן, בתיה גור ואחרים). שוורץ המשיך לשמש כיועץ להוצאה במשך שנים רבות[4].

כתב את עבודת הדוקטור באוניברסיטה העברית בהנחייתו של פרופ' גרשון שקד, שראה בו את תלמידו החשוב ביותר וממשיכו, בנושא: "אמנות הסיפור של אהרון ראובני" בשנת 1989[5]. בשנת 1998, לאחר פרישתו של שקד לגמלאות, מונה שוורץ לראש החוג לספרות באוניברסיטה העברית. בשנת 2000 עבר למחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב והפך אותה לחוג לספרות הגדול ביותר בישראל מבחינת מספר התקנים האקדמיים ומספר הסטודנטים[6]. בשנות ה-90 ערך עם צרויה שלו את כתב העת הספרותי "אפס שתיים", שפסק מלהופיע[7].

שוורץ עמד בראש המחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון. הוא ראש מכון הקשרים לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית באוניברסיטה. במסגרת "מכון הקשרים" נערכים מחקרים ארוכי טווח בספרות עברית ומתבצעים פרויקטים מחקריים רבים ועתירי תקציב. כך, למשל, לאחר שמונה שנות עבודה ראה אור בשנת 2014 לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית שמצוי גם במהדורה דיגיטלית. הלקסיקון נערך על ידי יגאל שוורץ וזיסי סתוי, ולקחו בו חלק 138 חוקרי ספרות מישראל, מאירופה ומארצות הברית. כמו כן, ערך את כתב העת "מכאן" לחקר הספרות העברית ואת סדרת הספרים העיוניים "מסה קריטית", והוא עורך שותף של כתב העת האלקטרוני BGU (Israel) Review. שימש כפרופסור אורח באוניברסיטת הרווארד; אוניברסיטת מישיגן, אן ארבור; האקדמיה ההונגרית למדעים, בודפשט; אוניברסיטת דושישה, קיוטו ואוניברסיטת קיימברידג', אנגליה. הרצה בכנסים ובסמינרים מחקריים בעשרות אוניברסיטאות בחמש יבשות, ופרסם עשרות ספרים ומאמרים בעשר שפות.

שוורץ זכה בפרסים, במלגות ובמענקי מחקר רבים: פרס דב סדן (1989); מלגת מחקר מיד יצחק בן-צבי (1990); פרס קרן הזיכרון לתרבות יהודית (1990, 1991); מלגת פוסט-דוקטורט באחוזת ירנטון (Yarnton Manor) בקיימברידג׳ (1991-1990); מלגת קרן יגאל אלון (1993-1991); פרס קרן לובין (1996); פרס צ׳רלס וולפסון (1997); פרס האקדמיה ללשון העברית על-שם ג׳ייקוב ארלנד (1998); מענקי מחקר מקרן סקירבול (2009-2003); מענקי מחקר מקרן קיסריה, אדמונד בנימין דה רוטשילד (2009-2003;  2014-2003); מענקי מחקר מהקרן הלאומית למדעים (2008-2004; 2021-2017); פרס שרת החינוך לספר מופת על ספרו ״מה שרואים מכאן״ (תשס״ה); פרס הנשיאה על הישגים מדעיים יוצאי דופן, אוניברסיטת בן-גוריון; פרס ס. יזהר על ספרו ״אמנות הסיפור של אהרן אפלפלד״ (2015). שוורץ כיהן בעשרות ועדות ציבוריות וממלכתיות ובעשרות ועדות לפרסים אקדמיים וספרותיים. הוא הדריך כשישים סטודנטים לתארים מתקדמים בארץ ובעולם, שימש כמופקד הקתדרה לספרות עברית בת זמננו על שם ש״י עגנון, מיסודם של שוחרי אוניברסיטת בן-גוריון בגרמניה (2022-2019). משנת 2009 חבר באקדמיה האירופית למדעים  ובשנת 2022  נבחר לפרופ׳ עמית, לכל ימי חייו, בקלייר קולג׳ (Clare College) באוניברסיטת קיימברידג׳.

משנת 2007 משמש שוורץ כעורך בכיר בהוצאת כנרת, זמורה, דביר. בהוצאה זו ייסד, יחד עם מוריה דיין-קודיש ודקל שי שחורי, את הסדרות "רוח צד" ו"רטרו". במהלך עבודתו עברו להוצאה סופרים ידועים מהוצאות אחרות, שעם חלקם עבד בעבר, כדי להמשיך לעבוד איתו, בהם אהרן אפלפלד, גבריאלה אביגור-רותם, סמי מיכאל, מירה מגן, חנה בת שחר, איריס לעאל, רות אלמוג ואחרים. להוצאת ספרים זו עברו גם סופרים אחרים כדי שיערוך אותם, בהם לאה איני, שמעון אדף, ענת עינהר ועוד. גם בהוצאה זו הוא הוציא לאור ספרי ביכורים של סופרים שזכו בהמשך להכרה, כגון הילה בלום, מתן חרמוני, אודי טאוב, ריטה קוגן ואחרים. בנוסף, ערך במסגרת ההוצאה את ספריהם של יהונתן גפן ויוכי ברנדס. בשנת 2019, במקביל לעבודתו בהוצאת כנרת, זמורה, דביר, החל לערוך שתי סדרות פרוזה בהוצאת פרדס. הראשונה "גומחה" (יחד עם מוריה דיין-קודיש ואחר כך עם לי ממן), והשנייה "חיי מדף" (יחד עם לי ממן). עם הסופרים שספריהם ראו אור בסדרות אלה נמנים שמעון אדף, סלין אסייג, איתמר לוי ויוסף לואידור. עד כה ערך שוורץ למעלה משלוש מאות ספרי פרוזה ועיון.

ביוני 2021 ייסד שוורץ בבאר שבע את בית הסופרים ע"ש עמוס עוז; פרויקט משותף של מכון הקשרים באוניברסיטת בן-גוריון, בתמיכת סטיוארט וטוני יאנג ועיריית באר שבע. בבית הסופרים, שנוהל בתחילה על ידי ד"ר נירית קורמן וכיום על ידי דנה בן זקן, מתרחשות פעילויות תרבותיות ואקדמיות ענפות. מכון הקשרים ובית הסופרים מקיימים קשרים מסועפים עם מכוני מחקר לספרות ותרבות ברחבי העולם. במסגרת זו נערכו עשרות סדנאות מחקר, כנסים וימי עיון על סופרים עבריים בפרט וספרות עברית בכלל, וכן על נושאים בתחום הספרות המשווה ולימודי הדתות. כנסים אלו נערכו, בין היתר, במוסדות הבאים: אוניברסיטת קיימברידג', אוניברסיטת לונדון, אוניברסיטת קונסטנץ, אוניברסיטת רופרכט-קרל בהיידלברג, האוניברסיטה הבינלאומית בוונציה, אוניברסיטת נאפולי, INALCO בפריז, אוניברסיטת סטנפורד, אוניברסיטת פנסילבניה, אוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו, אוניברסיטת דושישה בקיוטו, אוניברסיטת בייג'ינג, אוניברסיטת מוסקבה, אוניברסיטת קייב, אוניברסיטת ירוואן בארמניה ועוד.

שוורץ נשוי בשלישית, והוא אב לשני בנים ובת מנישואיו הקודמים. עם בתו זהר הוא כתב את ספר הילדים "ממה באמת עשוי הירח" (2010). בעבר התגורר בנווה שלום, והיום הוא גר באופקים.

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לחיות כדי לחיות: אהרון ראובני - מונוגרפיה. ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1993.
  • קינת היחיד ונצח השבט: אהרן אפלפלד - תמונת עולם. ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, 1996.
  • תרגום: Aharon Appelfeld: From Individual Lament to Tribal Eternity, Brandeis University Press, 2001
  • מה שרואים מכאן: סוגיות בהיסטוריוגרפיה של הספרות העברית החדשה. אור יהודה: דביר, 2005[8].
  • הידעת את הארץ שם הלימון פורח: הנדסת האדם ומחשבת המרחב בספרות העברית החדשה, דביר 2007[9].
  • תרגום: The Zionist Paradox: Hebrew Literature & Israeli Identity, Brandeis University Press, 2014
  • מאמין בלי כנסייה: ארבע מסות על אהרן אפלפלד, דביר 2009[10].
  • ממה באמת עשוי הירח, יחד עם זהר שוורץ, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, מאי 2010[11].
  • זמר נוגה של עמוס עוז - פולחן הסופר ודת המדינה, כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2011[12].
  • האשכנזים: המרכז נגד המזרח, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן / כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2014[13].
  • תרגום: The Rebirth of Hebrew Literature, Pegisha - Encounters, Jewish Studies vol. 9, Peter Lang Edition, 2016
  • תרגום:《希伯来文学的再生》,浙江人民出版社,2022年。
  • אמנות הסיפור של אהרן אפלפלד, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב / כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2014.
  • מקהלה הונגרית, כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2014. בעקבות שיחותיו עם הסופרת רות אלמוג על זכרונות הילדות שלו כתבה אלמוג את הסיפור הקצר "גמדים על הפיז'מה", שנכלל בקובץ סיפוריה "תיקון אמנותי" משנת 1993. כעבור עשרים שנה כתב שוורץ את "מקהלה הונגרית", שתחילה מובא בו סיפורה של אלמוג, ולאחריו מופיעה התייחסותו הנרחבת של שוורץ לכל משפט בסיפור זה[14].
  • מקוננת במכנסי נמר: אמנות הסיפור של צרויה שלו, יחד עם שי צור ונופר רשקס, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב / ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2017[15].
  • מעת לעט: היסטוריה, ביוגרפיה וספרות. הוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר / המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2017[16].
  • מגש הכסף: הרגע שבו נולדה הסיפורת הישראלית, הוצאת קדימה (סדרת 'פרויקטים'), 2020[17].
  • מכאן ומכאן: מסות ומאמרים על ספרות ישראלית, חיפה: פרדס הוצאה לאור, 2020.
  • למה לחתול יש מגפיים? קריאה במעשיית החיות של שארל פרו, ירושלים ותל אביב: מאגנס ומכללת לוינסקי, 2021[18].
  • ללכת ברחובות הפנימיים: היקום של יואל הופמן, יחד עם נילי רחל שרף גולד, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2024.
  • ג'ק ואפון הפלא או למה אני מעריץ את האנגלים וגם החלילן מהמלין או סיפורם של אלה שנשארו מאחור, חיפה: פרדס הוצאה לאור, 2024.

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רשימת ספרי ספרות יפה וספרי מחקר בעריכתו
  • אהרון ראובני - מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו/ ליקט וצירף מבוא וביבליוגרפיה: יגאל שוורץ. תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1992.
  • ספרות וחברה בתרבות העברית החדשה: מאמרים מוגשים לגרשון שקד. עורכים: יהודית בר-אל, יגאל שוורץ ותמר ס.הס. תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 2000.
  • Tre generazioni di scrittori a confronto - Saggi sulla letteratura israeliana. a cura di Yigal Schwartz & Gabriella Steindler Moscati. Napoli 2009
  • לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים, עורכים: זיסי סתוי ויגאל שוורץ, בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2014.
  • לקסיקון הקשרים לספרות ישראל, אוניברסיטת בן-גוריון (אתר האון-ליין של לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים)
  • נסיך ומהפכן: עיונים בפרוזה של סמי מיכאל. עורכים: יגאל שוורץ ויפתח אשכנזי. תל אביב, הוצאת גמא, 2016[19].
  • רונית מטלון, סיפור שמתחיל בלוויה של נחש, אחרית דבר: יגאל שוורץ, סדרת רטרו, כנרת זמורה ביתן דביר, 2018.
  • מילת הכבוד של הרחוב - עיונים בשירתו של רוני סומק, עורכים: נועה שקרג'י, יגאל שוורץ, קציעה עלון. תל אביב, הוצאת גמא, 2019.
  • תומר לויסמן, בשדה הקרב של הזיכרון. עורך: יגאל שוורץ, הוצאת כנרת, זמורה, דביר, 2020.
  • נורית גרץ, מה שאבד בזמן. עורכים: שלומציון קינן ויגאל שוורץ, הוצאת כנרת, זמורה, דביר, 2020.

ספר לכבודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חביבה ישי, חנה סוקר-שווגר, חיים וייס ומוריה דיין-קודיש (עורכים), מן הפרדס: פואטיקה, היסטוריה, מיתולוגיה - מחקרים מוגשים ליגאל שוורץ, חיפה ובאר שבע: פרדס ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מכאן: כתב-עת לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית כד (מאי 2023).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יגאל שוורץ בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הפרדס נקרא על שמו של ארפד גוט.
  2. ^ 1 2 3 רחל דנה־פרוכטר, דיוקן העורך כבעל אגו, חדשות, 7 ביולי 1989
  3. ^ פביאנה חפץ, מחלה לא ברורה, חדשות, 3 במרץ 1993
  4. ^ רוני ידור, ‏צומת ספרים, באתר גלובס, 4 בפברואר 2004
  5. ^ יגאל שוורץ, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה".
  6. ^ מורן בר כוכבא והילה ענתבי, ‏אבישי ברוורמן, נשיא אוניברסיטת באר-שבע: "אם לא נפעל מהר נהפוך למדינת סטארט-אפ", באתר גלובס, 10 בספטמבר 2002
  7. ^ פביאנה חפץ, ספרים - כתב עת, חדשות, 11 ביוני 1993
  8. ^ חנה הרציג, המשימה הבלתי-אפשרית של היסטוריון הספרות, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2005
    יצחק לאור, מרובב בכתמי זיעה ושמן שיזוף ודמעות, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2005
  9. ^ שמעון אדף, מאפו והמפלצת התלת-ראשית, באתר הארץ, 5 במאי 2008
    על ספרו "הידעת את הארץ שם הלימון פורח", באתר "טקסט"
  10. ^ קציעה עלון, "מאמין בלי כנסיה: 4 מסות על אהרן אפלפלד" | אהבה לאות הבודדת, באתר הארץ, 3 במרץ 2010
  11. ^ יעל דר, "אני לא גברת, רק הילדה שלך", באתר הארץ, 13 ביוני 2010
  12. ^ אבי עופר, סופר,פולחן, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2011
    אברהם בלבן, למה אנחנו אוהבים-שונאים את עמוס עוז, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2011
  13. ^ אתר למנויים בלבד מתן חרמוני, המלחמות הפנימיות של האשכנזים, באתר הארץ, 28 במאי 2014
  14. ^ אתר למנויים בלבד אברהם בלבן, יגאל שוורץ חושף את עוצמת הכאב של ילדות מסויטת, באתר הארץ, 2 ביולי 2014
    אתר למנויים בלבד יפתח אשכנזי, האנטי-אוטוביוגרפיה של יגאל שוורץ, באתר הארץ, 1 בספטמבר 2014
  15. ^ אתר למנויים בלבד אורן קקון, "מקוננת במכנסי נמר": נחש עקשן ולוליטה מסוכסכת נפגשים בספרי צרויה שלו, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2017
  16. ^ אתר למנויים בלבד רן יגיל, "מעת לעט": יגאל שוורץ מחבר בין היסטוריה לספרות ומתרחק מהבנאלי, באתר הארץ, 18 באפריל 2018
  17. ^ אתר למנויים בלבד נורית גרץ, מהפכה? אולי אפילו רעידת אדמה?, באתר הארץ, 20 ביולי 2020
    אתר למנויים בלבד בני ציפר, "מגש הכסף": יגאל שוורץ טועה. הספרות הישראלית לא נולדה עם ס. יזהר ומשה שמיר, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2020
  18. ^ ציפי גון גרוס מראיינת את יגאל שוורץ על ספרו "למה לחתול יש מגפיים?", באתר מאגנס
  19. ^ אתר למנויים בלבד ורד לי, "נסיך ומהפכן": סמי מיכאל - המזרחי הראשון, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2016