יוהאן כריסטיאן קסטנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוהאן כריסטיאן קסטנר
לידה 28 באוגוסט 1741
Döhren-Wülfel, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 במאי 1800 (בגיל 58)
לינבורג, נסיכות הבוחר מהנובר עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה לינבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג שרלוטה בוף עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יוהאן גאורג כריסטיאן קסטנרגרמנית: Johann Georg Christian Kestner;‏ 28 באוגוסט 174124 במאי 1800) היה עורך דין גרמני אשר התפרסם כמי ששימש כמקור השראה עבור דמותו של אלברט בספרו של יוהאן וולפגנג פון גתה "ייסורי ורתר הצעיר".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קסטנר נולד בהנובר ב-28 באוגוסט 1741. משפחתו הייתה אחת המשפחות החזקות בנסיכות הבוחר מהנובר, אף על פי שלא השתייכה למעמד האצולה אלא למעמד הבינוני המשכיל אשר נודע בתור "המשפחות היפות". הוא בחר לעבוד כעורך דין, ובין 17671773 עבד בווצלר. ב-1768 הוא התארס עם שרלוטה בוף אשר נודעה בכינוי "לוטה". אביה של לוטה היה גם הוא היה משפטן. משפחתה של לוטה רוותה נחת מאירוסיהם, אולם למרות זאת, הם התעכבו במשך כמה שנים.

ב-9 ביוני 1772 פגשה לוטה במהלך נשף ריקודים את יוהאן וולפגנג פון גתה. גם גתה היה משפטן צעיר, אולם כבר בשלב זה התבלט יותר בכישרונותיו האמנותיים מאשר בכישרונותיו המשפטיים. גתה התאהב כליל בלוטה, וגם התחבב מאוד על קסטנר עצמו. לא ברור אם הוא השלים בשקט אם העובדה שהיא מאורסת לאדם אחר (כפי שוורתר עושה ברומן), או שמא עשה ניסיונות לשכנע אותה לנטוש את קסטנר למענו. קסטנר עצמו מציין ביומנו באחת הפעמים: "גתה קיבל מנה של דברי כיבושין מפי לוטה: היא הודיעה לו, שאין הוא רשאי לקוות ממנה, אלא לידידות בלבד; הוא נעשה חיוור ומדוכדך מאוד".[1]

גתה היה מדוכא לחלוטין, וכדי להתחמק מאומללותו עזב את וצלר ועבר לפרנקפורט. הוא כותב בספרו האוטוביוגרפי "שירה ומציאות" כי: "גמרתי אומר להתרחק מרצוני החופשי, בטרם איאלץ לעשות כן מחמת מצב שאין לשאתו". למרות זאת, הוא המשיך לשמור על קשר הדוק עם לוטה וקסטנר באמצעות מכתבים, ואף רכש עבורם את הטבעות ששימשו בטקס נישואיהם ב-4 באפריל 1773. קסטנר אף היה זה שרשם עבור גתה דו"ח מפורט על מקרה שאירע בווצלר. אחד ממכריו של גתה, קרל וילהלם ירוזלם, אשר שימש כמזכיר בשגרירות של נסיכות בראונשווייג-וולפנביטל בווצלר, שקע בדיכאון כבד והתאבד בסוף אוקטובר 1772. האירועים העיקריים שגרמו להתאבדותו היו סילוקו בפומבי מנשף של החברה הגבוהה ואהבה נואשת שחש לאשתו של אחד מידידיו. גתה הזדהה מאוד עם הסיפור, וביולי 1773 החליט לשלב את סיפורו ואת סיפורו של ירוזלם לכדי יצירה אחת.[2] הוא כתב במשך שלושה חודשים את "ייסורי ורתר הצעיר" אשר עד מהרה הפך לרב מכר פורץ דרך. לוטה ובעלה היו מודעים להשפעתם על הרומן. קסטנר כתב לאחד מידידיו: "בחלקו הראשון של 'ורתר', ורתר הוא גתה עצמו... כמה מן הסצנות אמיתיות הן לגמרי, אך מקצתן שונו; ושוב אחרות זרות הן, על כל פנים לקורותינו. לשם החלק השני, וכדי להכין את מותו של ורתר, הוסיף על החלק השני דברים שונים מלבו, שאין בינם ובינינו שום קשר... החלק השני אינו נוגע בנו כלל. שם ורתר הוא ירוזלם".[3]

לאחר נישואיהם, התגוררו קסטנר ולוטה בהנובר. נולדו להם שמונה בנים וארבע בנות. חלק מבניהם התפרסמו. גאורג קסטנר היה בנקאי נודע, אוגוסט קסטנר היה צייר ותאודור קסטנר היה רופא.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרדכי אבי-שאול, "ורתר בדורו", בתוך: י. ו. גיתה, יסורי ורתר הצעיר, ספריית פועלים, 1994. עמ' 14.
  2. ^ מרדכי אבי-שאול, "ורתר בדורו", בתוך: י. ו. גיתה, יסורי ורתר הצעיר, ספריית פועלים, 1994. עמ' 15.
  3. ^ מרדכי אבי-שאול, "ורתר בדורו", בתוך: י. ו. גיתה, יסורי ורתר הצעיר, ספריית פועלים, 1994. עמ' 16.