יוליוש סלובצקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוליוש סלובצקי
Juliusz Słowacki
יוליוש סלובצקי, בציור מאת ג'יימס הופווד
יוליוש סלובצקי, בציור מאת ג'יימס הופווד
לידה 4 בספטמבר 1809
קרמניץ (קרמנץ), פלך ווהלין, מערב אוקראינה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 באפריל 1849 (בגיל 39)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות של מונמארטר עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת וילנה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה פולנית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Kordian, Balladyna עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1830–1849 (כ־19 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ אנדריי טוביאנסקי, אדם מיצקביץ', Jakub Wujek עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
חתימתו

יוליוש סלובצקי (בפולנית: Juliusz Słowacki, היגוי פולני מקורב: "יוליוש סוּאוֹבאצקי"), 4 בספטמבר 1809 – 3 באפריל 1849) היה משורר ומחזאי רומנטי פולני. נחשב לאחד משלושת המשוררים הלאומיים של פולין (אנ') (לצידם של אדם מיצקייביץ' וזיגמונט קרשינסקי) ואבי הדרמה הפולנית.

יצירותיו כוללות לעיתים קרובות יסודות של המסורות הפגניות הסלביות, מן ההיסטוריה הפולנית, של מיסטיקה ואוריינטליזם. סגנונו מתאפיין במיוחד בשימוש בנאולוגיזמים ובאירוניה. כתב במיוחד דרמות ושירה לירית. הידועות שביצירותיו הן הדרמות "קורדיאן" ו"באלאדינה", והפואמה "בניובסקי". סלובצקי בילה את נעוריו בעיר קרמניץ (בפולנית - קשמיינייץ, כיום באוקראינה) בשטח שנקרא בעבר בפולנית "האדמות השדודות" (ה"קראי המערבי" או "הטריטוריה המערבית") שסופחו לאימפריה הרוסית בעקבות חלוקות פולין בסוף המאה ה-18 ושלא הפכו לחלק מפולין הקונגרסאית. מאוחר יותר עבר לגור בווילנה שבליטא, גם כן תחת שלטון רוסי. סלובצקי עבד זמן מה בשירות הממשל הצארי של "ממלכת פולין", אך בנובמבר 1830 השתתף באופן פעיל במרד הפולני ושימש שליח עבור הממשלה המהפכנית הפולנית. אחרי דיכוי המרד נמלט מפולין, ובדומה לרבים מבני ארצו, חי חיי גולה. הוא התיישב לזמן קצר בפריז, ואחר כך בז'נבה שבשווייץ. אחרי מסעות ברחבי איטליה, יוון והמזרח התיכון, שב לפריז, שבה חי את העשור האחרון לחייו. לתקופה קצרה חזר לפולין בה פרצה התקוממות נוספת בימי אביב העמים (1848). סלובצקי נפטר בשנת 1849 ממחלת השחפת.[1]

וביד הפרש היה נס, ובנס בערו שלוש אותיות אש.

ובהגעיו הפרש בסוסו עד מעל לגויה קרא בקול רעם:

פה היה איש צבא יקום נא!

יעלה נא וישב על הסוס, ואני אשאנו מהיר מהסופה,

אל המקום אשר בו יתעלו באש.

כי הנה העמים קמים לתחיה! הנה בפגרים מרצפים

כבישי הערים! והנה יד העם על העליונה!...

(מתוך "אנהלי", בתרגום שמשון מלצר)

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלובצקי נולד ב-4 בספטמבר 1809 בעיר קרמניץ (קשמיינייץ), בפלך ווהלין (כיום באוקראינה), שהשתייך בעבר לאיחוד הפולני-ליטאי ובשלהי המאה ה-18 סופח לאימפריה הרוסית בעקבות חלוקת פולין.[2][3] אביו, אאוזביוש סלובצקי, היה אציל פולני, בן למשפחה שסמלה ההרלדי היה הסמל התכול הקרוי "לליווה" (Leliwa). הוא עבד כמורה לרטוריקה, שירה, פולנית וההיסטוריה של הספרות בבית ספר התיכון של קרמניץ ("ליצאום ווהלין").[4] החל משנת 1811 הוא היה לראש הקתדרה לרטוריקה ושירה באוניברסיטה הקיסרית בווילנה,[2][3][5]

כשהיה סלובצקי בן 5, בשנת 1814, נפטר אביו, ובהמשך גידלה אותו אמו, סלומיאה סלובצקה לבית יאנושבסקי, אצילה בעלת שורשים שנויים במחלוקת, ייתכן ממוצא ארמני.[5] בשנת 1818 היא התחתנה עם אוגוסט לודוויק בקי (Bécu), פרופסור לרפואה באוניברסיטת וילנה, צאצא להוגנוטים צרפתים.[2][3] האם ניהלה בביתה סלון ספרותי, שחשף את יוליוש בנה להשפעות תרבותיות שונות.[6] שם התוודע סלובצקי לראשונה לאדם מיצקייביץ', אז נער בן 13, לימים ראשון הבארדים של פולין.[7] כעבור שנתיים, בשנת 1824, נעצר מיצקייביץ' והוגלה על ידי הרשויות הרוסיות בגלל חברותו באיגוד הסטודנטים הפולני "הפילומאתים". ייתכן כי סלובצקי פגש אותו ביום האחרון שבו שהה מיצקייביץ' בווילנה.[7]

סלובצקי התחנך ב"ליצאום קרמנייץ" ובגימנסיה המכינה שליד האוניברסיטה הקיסרית של וילנה.[2] בשנים 1825–1828 הוא למד משפטים באוניברסיטה זאת. מאותה תקופה נשארו שיריו המוקדמים, אם כי ייתכן שכתב כבר מוקדם יותר, אך שיריו הראשונים לא נמצאו. בשנת 1829 הוא עבר לוורשה, בה מצא משרה בוועדה הממשלתית להכנסה ולאוצר של ממלכת פולין הקונגרסאית.[2][3] בתחילת השנה 1830 התחיל סלובצקי את הקריירה הספרותית שלו עם הרומן "הוגו" שפורסם בכתב העת "Melitele".[3] באותה שנה פרצה ההתקוממות הפולנית של נובמבר 1830 ואז הוא פרסם כמה שירים בעלי צביון פטריוטי ודתי.[3] ה"המנון" שלו שפורסם לראשונה ב Polak Sumienny (הפולני המצפוני) ב-4 בדצמבר 1830 ויצירות אחרות כמו Oda do Wolności (אודה לחירות) זכו להדים רבים והודפסו במהרה שוב ושוב.[3][8] בינואר 1831 הצטרף לצוות הדיפלומטי של הממשלה הלאומית הפולנית בראשות הנסיך אדם יז'י צ'ארטוריסקי.[3] בהתחלה עבד כמעתיק.[9] ב-8 במרץ 1831 הוא נשלח כשליח לדרזדן.[3](לפי מקורות אחדים זאת לא הייתה שליחות רשמית אלא מסע פרטי. רבים עזבו את ורשה באותם הימים, אחרי הקרב באולשינקה גרוכובסקה.[10] בדרזדן התקבל סלובצקי בסבר פנים יפות על ידי קהילת המהגרים הפולנים בעיר ואף אמרו עליו דברי הלל בתור "הבארד של ורשה הלוחמת" .[11] ביולי 1831 הוא התנדב לשליחויות מטעם הממשלה המהפכנית הלאומית אל נציגיה בלונדון ופריז, שם שמע על דיכוי ההתקוממות.[3]לא ידועים פרטים על שליחות זו (אילו אגרות נשא ולמי בדיוק נועדו).[12]

בגלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זיגמונט קרשינסקי

כמו רבים מבני ארצו החליט סלובצקי למצוא מקלט פוליטי בצרפת. ב-1832 הוא פרסם את קובצי השירים הראשונים וכן את שתי הדרמות שלו הראשונות ""מינדובה" ו"מריה סטוארט"[2][3] הוא פגש במיצקייביץ'; מספרים שמצ'ייביץ' ניגש לעמתיו הצעיר ולחץ את ידו.[3] עם זאת שירי סלובצקי שנכתבו בשנות ה-1820 לא היו פופולריים בקרב הפולנים, בגלל צפיות הנכבשים תחת השלטון הזר לעוד ועוד שירים בנימה פטריוטית.[13] סלובצקי התרגז על מיצקייביץ' שלא רק שמשך אליו את אור הזרקורים עם חיבורו "Księgi narodu polskiego i pielgrzymstwa polskiego"(ספרי האומה הפולנית והפזורה הפולנית") אבל בחלק ג לפאומה שלו "Dziady" (דזיאדי) יצק את תפקיד הרשע לפי דמותו של אביו החורג של סלובצקי, הפרופסור בקי.[14] במכתב לאמו, כתב סלובצקי שמיד אחרי שקרא את אותה היצירה היה מוכן להזמין את מיצקייביץ' לדו-קרב; טינתו לא חלפה ומאז ראה סלובצקי במיצקייביץ' את יריבו העיקרי.[15][16] כעבור ימים אחדים, מתוך תרעומת על הקבלה הצוננת של יצירותיו בקרב הגולים הפולנים בפריז, לרבות בקורת חריפה מצד מיצקייביץ', יצא סלובצקי למסע אל ז'נבה בשווייץ.[17] השלטונות הצרפתיים שללו לו את הרשות לחזור לצרפת כחלק מתוכניתם להיפטר מהגולים הפולנים בעלי פוטנציאל חתרני שהתיישבו במדינה[13]

בשנים 1833–1836 התגורר סלובצקי בשווייץ.[3] קובץ שלישי של שיריו שפורסם ב-1833 ושכלל יצירות מתקופת המרד, היה יותר לאומני בנימתו, וזכה ליותר הדים במולדתו.[13] בשנים אלה כתב סלובצקי כמה יצירות בנושאים רומנטיים ועם תיאורי נוף מרהיבים, כגון "W Szwajcarii (בשווייץ), Rozłączenie (פרידה), Stokrótki (חינניות) ו-Chmury (עננים),[3][18][13][19] ב-1834 פרסם סלובצקי את הדרמה הרומנטית "קורדיאן" המשקפת את מצב רוחה של האומה הפולנית אחרי דיכוי המרד ונחשבת לאחת מיצירותיו הטובות ביותר.[17][18] ב-1836 עזב סלובצקי את שווייץ ויצא למסע שתחנתו הראשונה הייתה איטליה.[3] ברומא פגשו התיידד עם זיגמונט קרשינסקי והתאהב בו,[20] השלישי בין "שלושת הבארדים של פולין".[2][21] קרשינסקי בלט כמבקר הספרותי הרציני ביותר של יצירות סלובצקי.[21] סלובצקי הקדיש כמה מיצירותיו לקרשינסקי, כולל הדרמה "בלדינה" (Balladyna). בחילופי המכתבים ביניהם הביעו זה לזה את רגשותיהם העזים ואת געגועיהם.[22]

מרומא נסע סלובצקי לנאפולי ואחר כך לסורנטו.[13] באוגוסט הפליג ליוון, ביקר בקורפו, ארגוס, אתונה, סירוס ואחר כך במצרים, באלכסנדריה, קהיר ואל עריש. המשיך את מסעו בארץ ישראל בירושלים, בית לחם, יריחו, נצרת ואחר כך בדמשק וביירות.[13][3] את המסע הזה תיאר סלובצקי בפואמה האפית שלו Podróż do Ziemi Świętej z Neapolu (מסע מנאפולי לארץ הקודש). באותה תקופה כתב את השיר Ojciec zadżumionych (אבי נגועי הדבר), Grób Agamemnon (קברו של אגממנון), Rozmowa z piramidami (שיחה עם הפירמידות), Anhelli ו-Listy poetyckie z Egiptu (מכתבים שיריים ממצרים).[13][3][2] ביוני 1837 הוא שב לאיטליה, ושהה זמן קצר בפירנצה ואחר כך חזר לפריז בדצמבר 1838.[13][3][17]

ב-1840 מיצקייביץ' נבחר כפרופסור לספרות סלאבית בקולז' דה פראנס; זה היה אחד האירועים שחיזק את מעמדו לעומת סלובצקי בקרב קהילת הגולים הפולנים.[3] היריבות בין השניים על המעמד המשיכה עד סוף חייהם.[3] ב-1841 נסע סלובצקי לזמן קצר לפרנקפורט, אך פריז נשארה ביתו העיקרי עד יום מותו.[13] ב-1840 וב-1841 הוא כתב שתי דרמות חשובות:"מאזפה", שהייתה הדרמה היחידה שלו שהוצגה על הבמה בחייו ו-Fantazy שפורסמה אחרי מותו. הן זכו להערכת המבקרים.[17] בשנים הבאות כתב ופרסם סלובצקי מספר יצירות, כולל Testament mój (הצוואה שלי) שב ביטא את אמונתו שיצירותיו תשרודנה אחרי מותו. [3][17] בין 1841 ל-1846 פרסם סלובצקי את Beniowski (בניובסקי), הפואמה הנחשבת למיטב אמנותו הלירית.[2][17][23] פואמה זו התחילה כסיפור על דמות היסטורית והתפתחה לדיון בחיי המשורר ודעותיו.[23] ב-1842 הצטרף הסופר לקבוצ דתית-פילוסופית בשם Koło Sprawy Bożej (חוג עיניינו של אלהים) בראשות אנדז'יי טוביאנסקי. עם קבוצה זו נמנה גם מיצקייביץ'.[3] השפעתו של טוביאנסקי הורגשה בנימה החדשה המיסטית שאפיינה יצירות סלובצקי באותן השנים, למשל הפואמה "בניובסקי" והדרמה "Ksiądz Marek" (האב מרק).[3] אחרי שנה, ב-1843, עזב סלובצקי את החוג[3] בימי הקיץ של השנים 1843 ו-1844 נסע סלובצקי לפורניק, אתר נופש על החוף האטלנטי בחבל ברטאן.[3][13] שם הוא כתב את Genezis z Ducha - "הבריאה מן הרוח".[3] ביצירה זו הציגה את השיטה הפילוסופית שלו שהשפיעה על כתיבתו בעשור האחרון לחייו.[2][23] בסביבות 1839 השקיע סלובצ'י את כספו בבורסה של פריז.[24] הסתבר שהסלובצקי היה משקיע פיקח שהפיק מספיק רווחים מהשקעותיו כדי להתמסר לעיסוקיו הספרותיים. לפיכך הוא הצליח לממן לעצמו את הוצאתם לאור של ספריו.[24]

שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-1840 האחרונות הצטרף סלובצקי לקבוצת גולים פולנים צעירים בעלי דעות דומות לשלו, שהיו נחושים לשוב לפולין ולהשיג את עצמאות ארצם.[2] אחד ממכריו היה הפסנתרן והמלחין פרדריק שופן שאת יצירותיו הרומנטיות לא העריך מספיק. .[25][26] עם מעריציו נמנו זיגמונט שצ'סני פלינסקי, יוזף אלואיזי רייצנהיים ויוזף קומיירובסקי .[3] על אף בריאותו הלקויה, כשסלובצקי שמע על אירועי אביב העמים, נסע עם כמה ידידים לפוזנאן, בחלק של פולין תחת שלטון פרוסי מתוך תקווה להשתתף במרד בפולין גדול בשנת 1848.[3][13] ב-27 באפריל 1848 בפוזנאן פנה סלובצקי לוועד הלאומי הפולני מתוך שכנוע ש"עידן חדש הגיע, עידן האנרכיה הקדושה". אולם ב-9 במאי 1848 הצבא הפרוסי מחץ את המרד.

סלובצקי נעצר על ידי משטרת פרוסיה וגורש לפריז.[2] בדרך לצרפת עבר דרך ורוצלב, בה פגש באמצע יוני את אמו, אותה לא ראה כמעט עשרים שנה.[2] ביולי 1848 שב לפריז. שירו Pośród niesnasków Pan Bóg uderza..(באמצע המחלוקת, אלהים מכה...) שפורסם בסוף שנת 1848 ייראה כמו נבואה אחרי יותר ממאה שנה כשנראה כי ניבא את עליית הפולני קרול וויטילה על הכס הקדוש ברומא כאפיפיור יוחנן פאולוס השני[3]

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Maria Stuart
  • Kordian 1834 הוצג ב-1899
  • Balladyna1835, פורסם ב-1839, הוצג ב-1862
  • Horsztydski1835, פורסם ב-1866
  • Mazepa 1840, הוצג בהונגרית ב-1847, בפולנית ב-1851
  • Lilla Weneda 1840, הוצג ב-1863
  • Fantazy 1841, פורסם ב-1866, הוצג ב-1867
  • Sen srebny Salomei ("חלום הכסף של שלומית", 1844, הוצג ב-1900
  • Książę Niezłomny 1844, הוצג ב-1874
  • Samuel Zborowski 1845, פורסם ב-1903, הוצג ב-1911

שירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Anhelli 1838 - אנהלי
  • Arab 1830
  • Beniowski 1841–1846 בניובסקי, פואמה
  • Genezis z Ducha 1844
  • Godzina myśli 1832–1833
  • Hugo. Powieść krzyżacka 1830
  • Król-Duch 1845–1849 המלך-רוח
  • Ojciec zadżumionych 1838 אבי מוכי הדבר, פואמה
  • קטע Pan Tadeusz
  • Podróż do Ziemi Świętej z Neapolu 1836–1839 מסע מנאפולי לארץ הקודש
  • Szanfary. Poemat arabski
  • W Szwajcarii 1835–1838 בשווייצריה - בוויקיטקסט
  • Wacław 1838, פואמה

יצירות סלובצקי מתורגמות לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "אבי הנגפים במדבר אל אריש" (כך במקור) - בתרגום משה דוד גשווינד, פשמישל, תרמ"ג 1883
  • "אבי מוכי הדבר" פואמה, בתרגום טל, גלים, וילנה, תרפ"ט 1938
  • "בשווייצריה" בתרגום יחיאל רוזנצווייג - ב"תקופה" כרך ד
  • "אנהלי" - בתרגום מ. סתר (שם עט של דניאל לייבל), בקובץ "מנחה" הוצאת שטיבל תל אביב תרפ"ט 1938
  • "אנהלי", בתרגום דניאל לייבל, הוצאת ספרי תרשיש, ירושלים 1961
  • "אנהלי" - בתרגום שמשון מלצר, רשומים: א' בוג, כתב: יצק ברן, עם שירת אנהלי ותרגומה - דב סדן, הוצאת עקד תשל"ח 1978
  • משירי סלובצקי תרגמו גם: יוסף ליכטנבום (ב"תקופה" כרך ב)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Alicja Dzisiewicz. Nad Wilnem grzmiało..., Magazyn Wileński, August 2007.
  • Halina Gacowa Juliusz Słowacki Zakład Narodowy im. Ossolińskich 2000 isbn=978-83-04-04555-2
  • Pawel Hertz Portret Słowackiego 1969 Państwowy Instytut Wydawniczy
  • Alina Kowalczykowa. Juliusz Słowacki. Wydawn. Dolnośląskie 2003 ISBN 978-83-7384-009-6.
  • Stanisław Makowski; Zbigniew Sudolski. W kręgu rodziny i przyjaciół Słowackiego: szkice i materiały (Państw. Instytut Wydawn. 1967 p. 310.(בפולנית)
  • Christopher John Murray. Encyclopedia of the romantic era, 1760–1850. Taylor & Francis,2004, pp. 1059–61. ISBN 978-1-57958-423-8
  • Jarosław Marek Rymkiewicz. Słowacki: encyklopedia 2004. pp. 7–11. ISBN 978-83-88807-58-9.
  • Charles Dudley Warner; Lucia Isabella Gilbert Runkle; Hamilton Wright Mabie; George H. Warner. Library of the World's Best Literature, Ancient and Modern: A-Z. J. A. Hill & company. 1902 pp. 13508–13510.
  • פרנצישק זייאיקה - "ממונמארטר לוואבל" - מאמר לרגל מלאת 200 שנה להולדתו ו-160 שנה למות המשורר Franciszek Zjejka "Z Montmartre za Wawel" in Alma Mater nr.117 october 2009

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוליוש סלובצקי בוויקישיתוף

Halina Floryńska-Lalewicz, Juliusz Słowacki - March 2003. Revised by: James Hopkin, September 2010 Culture, - 20 yrs Artists, Institute Adam Mickiewicz

Department of Musicology, Adam Mickiewicz University, Poznan

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ H. Floryńska-Lalewicz 2003
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 F.Ziejka 2009
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 J.Lawski 2006
  4. ^ 1967 S Makowski; Z Sudolski עמ' 310
  5. ^ 1 2 2000 H.Gacowa עמ' 17
  6. ^ P.Hertz 1969 עמ' 17
  7. ^ 1 2 P.Hertz 1969 עמ' 22
  8. ^ Warner, Runkle etc 1902
  9. ^ A.Kowalczykowa 2003 עמ' 100
  10. ^ A.Kowalczykowa 2003 עמ' 101
  11. ^ A.Kowalczykowa 2003 עמ' 103
  12. ^ A.Kowalczykowa 2003 עמ' 109
  13. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 M.Kosmulski
  14. ^ 2003 A.Kowalczykowa עמ' 149
  15. ^ Alicja Dzisiewicz Magazyn Wileński2007
  16. ^ 2021 A.Aniskiewicz
  17. ^ 1 2 3 4 5 6 Murray 2004
  18. ^ 1 2 Warner, Runkle etc 1902
  19. ^ M.J.Mikos
  20. ^ Nowicka, Marta Justyna. Słowacki. Wychodzenie z szafy Wydawnictwo Krytyki Politycznej. Warzawa 2021ISBN 978-83-66586-94-9
  21. ^ 1 2 Stanisław Makowski"Juliusz Słowacki", Literatura polska. Przewodnik encyklopedyczny Warszawa 1985, t.2 p.376
  22. ^ Marta Nowicka 2021
  23. ^ 1 2 3 Mikos
  24. ^ 1 2 J.M.Rymkiewicz 2004, עמ' 7-11
  25. ^ 2010 Agata Seweryn
  26. ^ אתר המכון שופן 2022
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יוליוש_סלובצקי&oldid=37990683"